ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 61: אחרי בהמשכו - ׳אשרי משכיל אל דל׳, קדיש הבן ושמונה עשר אלף עולמות › פיסקה 4

שאין הקב"ה מונה חטא לדל - ראיה מאיוב ומטענת השטן על עשרו

זוהר חדש · אחרי בהמשכו - ׳אשרי משכיל אל דל׳, קדיש הבן ושמונה עשר אלף עולמות · מאמר 61 · פיסקה 4

לשון הזוהר

וְתָּא חֲזֵי, כָּל אִינִישׁ דְּאִיהוּ דַּל וְחָב קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לָא חָשֵׁיב לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חוֹבָה, בְּגִין דְּלָאו אִיהוּ בְּדַעְתֵּיהּ. וּמְנָא לוֹן, מֵאִיּוֹב, בְּשַׁעֲתָא דַּאֲמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לַשָּׂטָן (איוב א׳:ז׳) מֵאַיִן תָּבֹא כו', (איוב ב׳:ג׳) ׳הֲשַׂמְתָּ לִבְךָ אֶל עַבְדִּי אִיּוֹב׳. אָמַר לֵיהּ הַשָּׂטָן לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִית בַּר נָשׁ בְּעָלְמָא, דְּיָהֵיב לֵיהּ מָארֵיהּ כַּסְפָּא וְדַהֲבָא וּמַרְגָּלִיּוֹת וּבָנִים וְכָל טוּבָא דְּעָלְמָא, וִיהֵא בִישׁ. אָמַר לֵיהּ, ׳הִנֵּה כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיָדְךָ רַק אֵלָיו אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ׳. יָהַב לֵיהּ בִּידוֹי, וְקָטֵיל בְּנוֹי, וְלָא נִשְׁאַר בִּידוֹי כְּלוּם. לְבָתַר הָדַר וַאֲמַר, ׳וְגַע אֶל עַצְמוֹ וְאֶל בְּשָׂרוֹ׳. עַד דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אֲמַר לֵיהּ, ׳הִנּוֹ בְּיָדְךָ אַךְ אֶת נַפְשׁוֹ שְׁמֹר׳.

תרגום

וּבֹא רְאֵה, כָּל אָדָם שֶׁהוּא דַּל וְחָטָא לִפְנֵי הַקב"ה, אֵין הַקב"ה חוֹשֵׁב לוֹ חֵטְא, מִשּׁוּם שֶׁאֵין זֶה בְּדַעְתּוֹ. וּמִנַּיִן לָנוּ? מֵאִיּוֹב, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקב"ה לַשָּׂטָן (איוב א׳:ז׳) ׳מֵאַיִן תָּבֹא׳ וְכוּ׳, (איוב ב׳:ג׳) ׳הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ אֶל עַבְדִּי אִיּוֹב׳ - אָמַר הַשָּׂטָן לַקב"ה: הֲיֵשׁ אָדָם בָּעוֹלָם שֶׁנּוֹתֵן לוֹ רִבּוֹנוֹ כֶּסֶף וְזָהָב וּמַרְגָּלִיּוֹת וּבָנִים וְכָל טוּב הָעוֹלָם, וְיִהְיֶה רַע? אָמַר לוֹ, ׳הִנֵּה כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיָדְךָ רַק אֵלָיו אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ (איוב א, יב)׳ - נָתַן לוֹ בְּיָדוֹ, וְהָרַג אֶת בָּנָיו, וְלֹא נִשְׁאַר בְּיָדוֹ כְּלוּם. אַחַר כָּךְ חָזַר וְאָמַר, ׳וְגַע אֶל עַצְמוֹ וְאֶל בְּשָׂרוֹ (איוב ב, ה)׳ - עַד שֶׁהַקב"ה אָמַר לוֹ, ׳הִנּוֹ בְּיָדְךָ אַךְ אֶת נַפְשׁוֹ שְׁמֹר (איוב ב, ו)׳.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ותא חזי, כל איניש דאיהו דל וחב קמי קודשא בריך הוא, לא חשיב ליה קודשא בריך הוא חובה, בגין דלאו איהו בדעתיה. ומנא לון, מאיוב, בשעתא דאמר קודשא בריך הוא לשטן (איוב א׳:ז׳) מאין תבא כו', (איוב ב׳:ג׳) ׳השמת לבך אל עבדי איוב׳. אמר ליה השטן לקודשא בריך הוא, אית בר נש בעלמא, דיהיב ליה מאריה כספא ודהבא ומרגליות ובנים וכל טובא דעלמא, ויהא ביש. אמר ליה, ׳הנה כל אשר לו בידך רק אליו אל תשלח ידך׳. יהב ליה בידוי, וקטיל בנוי, ולא נשאר בידוי כלום. לבתר הדר ואמר, ׳וגע אל עצמו ואל בשרו׳. עד דקודשא בריך הוא אמר ליה, ׳הנו בידך אך את נפשו שמר׳.

התרגום: ובא ראה, כל אדם שהוא דל וחטא לפני הקב"ה, אין הקב"ה חושב לו חטא, משום שאין זה בדעתו. ומנין לנו? מאיוב, בשעה שאמר הקב"ה לשטן (איוב א׳:ז׳) ׳מאין תבא׳ וכו׳, (איוב ב׳:ג׳) ׳השמת לבך אל עבדי איוב׳ - אמר השטן לקב"ה: היש אדם בעולם שנותן לו רבונו כסף וזהב ומרגליות ובנים וכל טוב העולם, ויהיה רע? אמר לו, ׳הנה כל אשר לו בידך רק אליו אל תשלח ידך (איוב א, יב)׳ - נתן לו בידו, והרג את בניו, ולא נשאר בידו כלום. אחר כך חזר ואמר, ׳וגע אל עצמו ואל בשרו (איוב ב, ה)׳ - עד שהקב"ה אמר לו, ׳הנו בידך אך את נפשו שמר (איוב ב, ו)׳.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: