ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 45: יתרו בהמשכו - צורות האף בחכמת הפרצוף וישיבת התינוקות שנאספו בטרם עת › פיסקה 21

הכאת הבוצינא בשבעה באדר - החוזרים שאין הפרוונקין מציירים באותיות

זוהר חדש · יתרו בהמשכו - צורות האף בחכמת הפרצוף וישיבת התינוקות שנאספו בטרם עת · מאמר 45 · פיסקה 21

לשון הזוהר

דְּהָא מִז' בַּאֲדַר בָּטַשׁ בּוּצִינָא, וְאַפֵּיק אַתְוָון זְעִירִין, וּבָקְעִין רְקִיעִין וְנָפְקִין לְעָלְמָא. בְּזִמְנָא דְּאִינוּן נָפְקִין, כָּל אִינוּן נִשְׁמָתִין עַרְטְלָאִין, דַּהֲווֹ זְמִינִין לְאִתְהַדְּרָא, נָפְקִין בַּהֲדַיְיהוּ, וְאִתְאַחֲדָן בְּאִינוּן אַתְוָון. וְנָפְקִין עַל יְדֵי דְּפַרְוַונְקָא. בְּגִין דְּכָל בְּנֵי עָלְמָא, כַּד אִתְבְּנִין לְאִתְצַיְירָא בְּהַאי עָלְמָא, כָּל צִיּוּרִין דְּאַתְוָון מִתְצַיְירִין בְּהוּ, עַל יְדָא דְּאִינוּן תְּלַת שׁוּתָּפִין, דְּקָא מִזְדַּוַּוג בִּנְיָינָא. וְהַשְׁתָּא אִלֵּין דְּקָא מִתְהַדְּרָן, כָּל אִינוּן אַתְוָון קָא אִתְצַיְירוּ בְּהוּ. אָחֳרָנִין לָא מִתְצַיְירֵי בְּהוּ. דְּהָא אִינוּן פַּרְוַונְקִין, לָא מְצַיְירִין לוֹן בְּאַתְוָון, כְּמָה דְּאִתְצַיְירוּ בְּקַדְמִיתָא, מִסִּטְרָא דְּאַבָּא וְאִימָּא.

תרגום

שֶׁהֲרֵי מִשִּׁבְעָה בַּאֲדָר מַכֶּה הַבּוּצִינָא, וּמוֹצִיא אוֹתִיּוֹת קְטַנּוֹת, וְנִבְקָעִים רְקִיעִים וְיוֹצְאִים לָעוֹלָם. בִּזְמַן שֶׁהֵם יוֹצְאִים, כָּל אוֹתָן הַנְּשָׁמוֹת הָעֲרֻמּוֹת, שֶׁהָיוּ מוּכָנוֹת לַחֲזֹר, יוֹצְאוֹת עִמָּם, וְנֶאֱחָזוֹת בְּאוֹתָן הָאוֹתִיּוֹת. וְיוֹצְאוֹת עַל יְדֵי הַפַּרְוָונְקָא. מִשּׁוּם שֶׁכָּל בְּנֵי הָעוֹלָם, כְּשֶׁנִּבְנִים לְהִצְטַיֵּר בָּעוֹלָם הַזֶּה, כָּל צִיּוּרֵי הָאוֹתִיּוֹת מִצְטַיְּרִים בָּהֶם, עַל יְדֵי אוֹתָם שְׁלֹשָׁה הַשֻּׁתָּפִים, הַמִּזְדַּוְּגִים בְּבִנְיָן. וְעַכְשָׁו אֵלֶּה הַחוֹזְרִים, כָּל אוֹתָן הָאוֹתִיּוֹת נִצְטַיְּרוּ בָּהֶם. אֲחֵרִים אֵינָם מִצְטַיְּרִים בָּהֶם. שֶׁהֲרֵי אוֹתָם הַפַּרְוָונְקִין, אֵינָם מְצַיְּרִים אוֹתָם בְּאוֹתִיּוֹת, כְּמוֹ שֶׁהִצְטַיְּרוּ בַּתְּחִלָּה, מִצַּד אַבָּא וְאִמָּא.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: דהא מז' באדר בטש בוצינא, ואפיק אתוון זעירין, ובקעין רקיעין ונפקין לעלמא. בזמנא דאינון נפקין, כל אינון נשמתין ערטלאין, דהוו זמינין לאתהדרא, נפקין בהדייהו, ואתאחדן באינון אתוון. ונפקין על ידי דפרוונקא. בגין דכל בני עלמא, כד אתבנין לאתציירא בהאי עלמא, כל ציורין דאתוון מתציירין בהו, על ידא דאינון תלת שותפין, דקא מזדווג בניינא. והשתא אלין דקא מתהדרן, כל אינון אתוון קא אתציירו בהו. אחרנין לא מתציירי בהו. דהא אינון פרוונקין, לא מציירין לון באתוון, כמה דאתציירו בקדמיתא, מסטרא דאבא ואימא.

התרגום: שהרי משבעה באדר מכה הבוצינא, ומוציא אותיות קטנות, ונבקעים רקיעים ויוצאים לעולם. בזמן שהם יוצאים, כל אותן הנשמות הערמות, שהיו מוכנות לחזר, יוצאות עמם, ונאחזות באותן האותיות. ויוצאות על ידי הפרוונקא. משום שכל בני העולם, כשנבנים להצטיר בעולם הזה, כל ציורי האותיות מצטירים בהם, על ידי אותם שלשה השתפים, המזדוגים בבנין. ועכשו אלה החוזרים, כל אותן האותיות נצטירו בהם. אחרים אינם מצטירים בהם. שהרי אותם הפרוונקין, אינם מצירים אותם באותיות, כמו שהצטירו בתחלה, מצד אבא ואמא.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים