הבאר שלא פסקו מימיה מחפירת אברהם - ונראית לאבות כבארות רבות
זוהר חדש · תולדות בהמשכו - באר שבע במדרגות האבות ושבע מוספי השנה כנגדם · מאמר 32 · פיסקה 6
לשון הזוהר
וְתָּא חֲזֵי, ד' מֵאִינוּן שִׁבְעָה זַכָּאֵי קְשׁוֹט, כַּד בָּעוֹ לְאִתְקְרָבָא בִּשְׁכִינְתָּא, בְּרָזָא דְּשֶׁבַע, כָּלְהוֹ אִיעָרְעוּ בְּהַאי בְּאֵר, דְּלָא פָּסְקוּ מֵימוֹי לְעָלְמִין. אַבְרָהָם כָּרֵי לָהּ לְהַאי בֵּירָא, בְּגִין דְּאִיהוּ אוֹלִיף לְכָל בְּנֵי עָלְמָא, דְּיִפְלְחוּן לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְכֵיוָן דְּכָרֵי לָהּ, אַפֵּיק מַיִין נָבְעִין דְּלָא פָּסְקִין לְעָלְמִין. וְכֵיוָן דְּמֵת אַבְרָהָם, מַה כְּתִיב ׳וְכָל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵּי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם׳ (בראשית כו, טו). בְּאֵרֹת כְּתִיב, וְחַד הֲוָה, דִּכְתִיב ׳בְּאֵר שָׁבַע׳, וְקָרוֹ לֵיהּ בְּאֵרוֹת, דְּמַשְׁמַע דְּסַגִּיאִין הֲווֹ. בְּגִין דְּהַאי בֵּירָא, מִתְחֲזֵי לוֹן לַאֲבָהָן בְּכָל דּוּכְתָּא דַּהֲווֹ אָזְלִין, וַהֲוָה מִתְחֲזֵי לוֹן כְּבֵירִין סַגִּיאִין.
תרגום
וּבֹא וּרְאֵה, אַרְבָּעָה מֵאוֹתָם שִׁבְעָה זַכָּאֵי קֹשְׁט, כְּשֶׁרָצוּ לְהִתְקָרֵב לַשְּׁכִינָה, בְּסוֹד שֶׁבַע, כֻּלָּם נִזְדַּמְּנוּ אֶל בְּאֵר זוֹ, שֶׁלֹּא פָּסְקוּ מֵימֶיהָ לְעוֹלָם. אַבְרָהָם חָפַר אֶת בְּאֵר זוֹ, מִשּׁוּם שֶׁהוּא לִמֵּד אֶת כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם, שֶׁיַּעֲבְדוּ אֶת הקב"ה. וְכֵיוָן שֶׁחָפַר אוֹתָהּ, הוֹצִיא מַיִם נוֹבְעִים שֶׁאֵינָם פּוֹסְקִים לְעוֹלָם. וְכֵיוָן שֶׁמֵּת אַבְרָהָם, מַה כָּתוּב ׳וְכָל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵּי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם׳ (בראשית כו, טו) - 'בְּאֵרֹת' כָּתוּב, וְאַחַת הָיְתָה, שֶׁכָּתוּב בְּאֵר שָׁבַע, וְקָרְאוּ לָהּ 'בְּאֵרֹת', שֶׁמַּשְׁמַע שֶׁהָיוּ רַבּוֹת. מִשּׁוּם שֶׁבְּאֵר זוֹ, נִרְאֵית לָאָבוֹת בְּכָל מָקוֹם שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים, וְהָיְתָה נִרְאֵית לָהֶם כִּבְאֵרוֹת רַבּוֹת.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ותא חזי, ד' מאינון שבעה זכאי קשוט, כד בעו לאתקרבא בשכינתא, ברזא דשבע, כלהו איערעו בהאי באר, דלא פסקו מימוי לעלמין. אברהם כרי לה להאי בירא, בגין דאיהו אוליף לכל בני עלמא, דיפלחון לקודשא בריך הוא. וכיון דכרי לה, אפיק מיין נבעין דלא פסקין לעלמין. וכיון דמת אברהם, מה כתיב ׳וכל הבארת אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם׳ (בראשית כו, טו). בארת כתיב, וחד הוה, דכתיב ׳באר שבע׳, וקרו ליה בארות, דמשמע דסגיאין הוו. בגין דהאי בירא, מתחזי לון לאבהן בכל דוכתא דהוו אזלין, והוה מתחזי לון כבירין סגיאין.
התרגום: ובא וראה, ארבעה מאותם שבעה זכאי קשט, כשרצו להתקרב לשכינה, בסוד שבע, כלם נזדמנו אל באר זו, שלא פסקו מימיה לעולם. אברהם חפר את באר זו, משום שהוא למד את כל בני העולם, שיעבדו את הקב"ה. וכיון שחפר אותה, הוציא מים נובעים שאינם פוסקים לעולם. וכיון שמת אברהם, מה כתוב ׳וכל הבארת אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם׳ (בראשית כו, טו) - 'בארת' כתוב, ואחת היתה, שכתוב באר שבע, וקראו לה 'בארת', שמשמע שהיו רבות. משום שבאר זו, נראית לאבות בכל מקום שהיו הולכים, והיתה נראית להם כבארות רבות.