האור הכולל הנכנס להיכל - סוד ה"א ויו"ד הגנוזה בו
זוהר חדש · בראשית בהמשכו - סוד ה"א אחרונה ומרכבותיה ותחלת סוד אות ו"ו · מאמר 2 · פיסקה 1
לשון הזוהר
סָלְקָא אָת דָּא, בְּאִלֵּין סָמְכִין לְעֵילָא, בָּטַשׁ מָאן דְּבָטַשׁ, דְּלָא יְדִיעַ, וְאֵין סוֹף נָהֵיר וְלָא נָהֵיר, וְנָחֲתָא, וְלָא יְדִיעַ מִמָּאן דְּנָהֵיר. כַּד נָחֵית אִתְכְּלִילָן בֵּיהּ אִינוּן סָמְכִין וְאִתְפַּשַּׁט. וְכַד אִתְפַּשַּׁט, נְפַק חַד נְהוֹרָא כָּלֵיל מִכּוּלָּן, וְאִתְחַפְיָין בֵּיהּ, כְּמַאן דְּעָיִיל בְּחַד הֵיכָלָא. הַהוּא הֵיכָלָא קָיְימָא בִּתְרֵין סִטְרִין, דִּלְחַפְיָיא וְאִתְגַּלְּיָיא לְעֵילָא. וְאִינוּן תֵּשַׁע סָמְכִין, נָהֲרִין בְּגוֹ הַהוּא הֵיכָלָא, וְאָת יו"ד אִגְנִיז בְּגוֹ הַהוּא הֵיכָלָא, בְּאִינוּן סָמְכִין. וְהַהוּא הֵיכָלָא אִיקְרֵי ה"א. זַמִּין וְלָא זַמִּין, אִתְגַּלְּיָיא וְלָא אִתְגַּלְּיָיא, וְלָא אִתְגַּלְּיָיא כְּלָל. בְּרָזָא דָא קָיְימָא אָת יו"ד, וְכוֹלְהוֹ סָמְכִין, בְּגִין דְּאִיהִי טְמִירָא, וּבָהּ קָיְימָא כֹּלָּא לְאִתְעַטְרָא.
תרגום
עוֹלָה אוֹת זוֹ, בְּאֵלֶּה הַסָּמְכִין לְמַעְלָה, דָּפַק מִי שֶׁדָּפַק, שֶׁלֹּא נוֹדָע, וְאֵין סוֹף מֵאִיר וְלֹא מֵאִיר, וְיוֹרֵד, וְלֹא נוֹדָע מִמִּי מֵאִיר. כְּשֶׁיּוֹרֵד נִכְלָלִים בּוֹ אוֹתָם הַסָּמְכִין וּמִתְפַּשֵּׁט. וּכְשֶׁמִּתְפַּשֵּׁט, יוֹצֵא אוֹר אֶחָד הַכּוֹלֵל מִכֻּלָּם, וּמִתְכַּסִּים בּוֹ, כְּמִי שֶׁנִּכְנָס לְהֵיכָל אֶחָד. אוֹתוֹ הֵיכָל עוֹמֵד בִּשְׁנֵי צְדָדִים, לְהִתְכַּסּוֹת וּלְהִתְגַּלּוֹת לְמַעְלָה. וְאוֹתָם תִּשְׁעָה סָמְכִין, מֵאִירִים בְּתוֹךְ אוֹתוֹ הֵיכָל, וְאוֹת יו"ד גְּנוּזָה בְּתוֹךְ אוֹתוֹ הֵיכָל, בְּאוֹתָם הַסָּמְכִין. וְאוֹתוֹ הֵיכָל נִקְרָא ה"א. מְזֻמָּן וְלֹא מְזֻמָּן, מִתְגַּלֶּה וְלֹא מִתְגַּלֶּה, וְלֹא מִתְגַּלֶּה כְּלָל. בְּסוֹד זֶה עוֹמֶדֶת אוֹת יו"ד, וְכָל הַסָּמְכִין, מִשּׁוּם שֶׁהִיא טְמוּנָה, וּבָהּ עוֹמֵד הַכֹּל לְהִתְעַטֵּר.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: סלקא את דא, באלין סמכין לעילא, בטש מאן דבטש, דלא ידיע, ואין סוף נהיר ולא נהיר, ונחתא, ולא ידיע ממאן דנהיר. כד נחית אתכלילן ביה אינון סמכין ואתפשט. וכד אתפשט, נפק חד נהורא כליל מכולן, ואתחפיין ביה, כמאן דעייל בחד היכלא. ההוא היכלא קיימא בתרין סטרין, דלחפייא ואתגלייא לעילא. ואינון תשע סמכין, נהרין בגו ההוא היכלא, ואת יו"ד אגניז בגו ההוא היכלא, באינון סמכין. וההוא היכלא איקרי ה"א. זמין ולא זמין, אתגלייא ולא אתגלייא, ולא אתגלייא כלל. ברזא דא קיימא את יו"ד, וכולהו סמכין, בגין דאיהי טמירא, ובה קיימא כלא לאתעטרא.
התרגום: עולה אות זו, באלה הסמכין למעלה, דפק מי שדפק, שלא נודע, ואין סוף מאיר ולא מאיר, ויורד, ולא נודע ממי מאיר. כשיורד נכללים בו אותם הסמכין ומתפשט. וכשמתפשט, יוצא אור אחד הכולל מכלם, ומתכסים בו, כמי שנכנס להיכל אחד. אותו היכל עומד בשני צדדים, להתכסות ולהתגלות למעלה. ואותם תשעה סמכין, מאירים בתוך אותו היכל, ואות יו"ד גנוזה בתוך אותו היכל, באותם הסמכין. ואותו היכל נקרא ה"א. מזמן ולא מזמן, מתגלה ולא מתגלה, ולא מתגלה כלל. בסוד זה עומדת אות יו"ד, וכל הסמכין, משום שהיא טמונה, ובה עומד הכל להתעטר.