׳בצלמנו כדמותנו׳ - הגוף הכלה כעפר והנשמה הקימת לעולמים
זוהר חדש · מדרש הנעלם בראשית בהמשכו - ׳מארת׳ חסר בתחית המתים ו ׳נעשה אדם׳ בשלשת האמנים · מאמר 17 · פיסקה 16
לשון הזוהר
בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ, כְּלוֹמַר דְּאִתְחֲזֵי לָנָא, בְּהַהוּא גּוּפָא דְּאִתְנְסַב מִנְּכוֹן, לְמִנְדַע וּלְאַדְמָאָה לְכוֹן, כְּהַהוּא דְּאִתְנְסֵיב מִנִּי, דְּהוּא נִשְׁמָתָא, דְּיִתְפְרַשׁ מֵעוֹבָדוֹי דְעָלְמָא, וִיהֵא תֵּאוֹבְתֵּיהּ וּרְעוּתֵיהּ לְעִילָּאִין קַדִּישִׁין. וְעוֹד בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ, דְּגוּפָא דְּאִתְנְסֵיב מִנְּכוֹן, לָא יְהֵא בְּקִיּוּמָא כְּגִינֵיכוֹן. מַאי כְּגִינֵיכוֹן. כְּאִינוּן בְּרִיָּין דְּאַפֵּקְתּוּן, עַל דְּאִיהִי עַפְרָא כִּשְׁאָר כָּל בִּרְיָין. וְהַהִיא נִשְׁמָתָא קַדִּישָׁא דַּאֲנָא יָהֵיב בֵּיהּ, דְּיֶהֱוֵי לָהּ קִיּוּמָא לְעָלְמִין, דְּלֵיתָה גּוּפָא, וְיִדְמֶה בְּקִיּוּמָא לִי. אֲמַר רַבִּי אַבָּהוּ, הָדֵין הוּא בְּרֵירָא דְמִלְתָא, מִשּׁוּם דְּאִשְׁתְּכַח דְּבִבְרֵאשִׁית, הֲווֹ אִלֵּין תְּלָתָא, שְׁמַיָא וְאַרְעָא וּמַיָא.
תרגום
בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ, כְּלוֹמַר שֶׁיֵּרָאֶה לָנוּ, בְּאוֹתוֹ הַגּוּף שֶׁנִּלְקַח מִכֶּם, לָדַעַת וּלְהִדַּמּוֹת לָכֶם, כְּאוֹתוֹ שֶׁנִּלְקַח מִמֶּנִּי, שֶׁהִיא הַנְּשָׁמָה, שֶׁתִּפָּרֵשׁ מִמַּעֲשֵׂי הָעוֹלָם, וְתִהְיֶה תְּשׁוּקָתוֹ וּרְצוֹנוֹ לָעֶלְיוֹנִים הַקְּדוֹשִׁים. וְעוֹד בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ, שֶׁהַגּוּף שֶׁנִּלְקַח מִכֶּם, לֹא יִהְיֶה בְּקִיּוּם כְּמוֹתְכֶם. מָה הוּא כְּמוֹתְכֶם. כְּאוֹתָן הַבְּרִיּוֹת שֶׁהוֹצֵאתֶם, כֵּיוָן שֶׁהוּא עָפָר כִּשְׁאָר כָּל הַבְּרִיּוֹת. וְאוֹתָהּ הַנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁאֲנִי נוֹתֵן בּוֹ, שֶׁיִּהְיֶה לָהּ קִיּוּם לְעוֹלָמִים, שֶׁאֵין לָהּ גּוּף, וְתִדְמֶה בְּקִיּוּמָהּ לִי. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ, זֶה הוּא בֵּרוּר הַדָּבָר, מִשּׁוּם שֶׁנִּמְצָא שֶׁבִּבְרֵאשִׁית, הָיוּ אֵלֶּה שְׁלֹשָׁה, שָׁמַיִם וָאָרֶץ וָמַיִם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: בצלמנו כדמותנו, כלומר דאתחזי לנא, בההוא גופא דאתנסב מנכון, למנדע ולאדמאה לכון, כההוא דאתנסיב מני, דהוא נשמתא, דיתפרש מעובדוי דעלמא, ויהא תאובתיה ורעותיה לעילאין קדישין. ועוד בצלמנו כדמותנו, דגופא דאתנסיב מנכון, לא יהא בקיומא כגיניכון. מאי כגיניכון. כאינון בריין דאפקתון, על דאיהי עפרא כשאר כל בריין. וההיא נשמתא קדישא דאנא יהיב ביה, דיהוי לה קיומא לעלמין, דליתה גופא, וידמה בקיומא לי. אמר רבי אבהו, הדין הוא ברירא דמלתא, משום דאשתכח דבבראשית, הוו אלין תלתא, שמיא וארעא ומיא.
התרגום: בצלמנו כדמותנו, כלומר שיראה לנו, באותו הגוף שנלקח מכם, לדעת ולהדמות לכם, כאותו שנלקח ממני, שהיא הנשמה, שתפרש ממעשי העולם, ותהיה תשוקתו ורצונו לעליונים הקדושים. ועוד בצלמנו כדמותנו, שהגוף שנלקח מכם, לא יהיה בקיום כמותכם. מה הוא כמותכם. כאותן הבריות שהוצאתם, כיון שהוא עפר כשאר כל הבריות. ואותה הנשמה הקדושה שאני נותן בו, שיהיה לה קיום לעולמים, שאין לה גוף, ותדמה בקיומה לי. אמר רבי אבהו, זה הוא ברור הדבר, משום שנמצא שבבראשית, היו אלה שלשה, שמים וארץ ומים.