מלאכי החובה והזכות בדין - מימינים לזכות ומשמאילים לחובה
זוהר חדש · מדרש הנעלם בראשית בהמשכו - פרשת המאורות, מעוט הלבנה לשלטון עשו ויעקב, וארבעה פרקי הדין · מאמר 15 · פיסקה 18
לשון הזוהר
מָאן אִינוּן, אֵלּוּ הֵם הַמּוֹרִים חוֹבָתָם שֶׁל בְּנֵי אָדָם. דְּתַנְיָא אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן, מַלְאָכִים יֵשׁ הַמּוֹרִים חוֹבָתָן שֶׁל בְּנֵי אָדָם. וּמַלְאָכִים יֵשׁ הַמּוֹרִים זְכוּתָן. וַאֲפִילּוּ ׳אֶחָד מִנִּי אֶלֶף׳ מוֹרֶה זְכוּתוֹ, שַׁבְקִין לוֹ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (איוב ל״ג:כ״ג) ׳אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף׳. וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ, (איוב ל״ג:כ״ג) ׳וַיְחֻנֶּנּוּ וַיֹּאמֶר פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שַׁחַת וְגו'׳. וְכִי יֵשׁ מַלְאָךְ מַשְׂטִין זְכוּתוֹ שֶׁל אָדָם, אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, חַס וְשָׁלוֹם שֶׁמַּלְאָךְ מַשְׂטִין זְכוּת. אֶלָּא, יֵשׁ מַלְאָכִים מְמוּנִּים לְעַיֵּין וּלְהוֹרוֹת בְּחוֹבָתוֹ שֶׁל אָדָם, בְּכָל שָׁעָה שֶׁיַּעֲבוֹר, וְהֵם מוֹרִים אוֹתוֹ דָּבָר שֶׁנִּצְטַוּוּ. כַיּוֹצֵא בַּדָּבָר (מלכים א כ״ב:י״ט) ׳וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עוֹמֵד עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְׂמֹאלוֹ׳. מַאי עָלָיו, עָלָיו שֶׁל אַחְאָב. שֶׁהָיוּ מְעַיְינִים בְּדִינוֹ. ׳מִימִינוֹ וּמִשְׂמֹאלוֹ׳, וְכִי יֵשׁ יָמִין וכו', אֵלּוּ מַיְמִינִים לִזְכוּת, וְאֵלּוּ מַשְׂמְאִילִים לְכַף חוֹבָה.
תרגום
מִי הֵם? אֵלֶּה הֵם הַמּוֹרִים חוֹבָתָם שֶׁל בְּנֵי אָדָם. שֶׁשָּׁנִינוּ, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, מַלְאָכִים יֵשׁ הַמּוֹרִים חוֹבָתָם שֶׁל בְּנֵי אָדָם, וּמַלְאָכִים יֵשׁ הַמּוֹרִים זְכוּתָם. וַאֲפִלּוּ ׳אֶחָד מִנִּי אֶלֶף׳ מוֹרֶה זְכוּתוֹ, מַנִּיחִים לוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, (איוב ל״ג:כ״ג) ׳אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף׳. וְכָתוּב אַחֲרָיו, (איוב ל״ג:כ״ג) ׳וַיְחֻנֶּנּוּ וַיֹּאמֶר פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שַׁחַת וְגוֹ'׳ (איוב לג, כד). וְכִי יֵשׁ מַלְאָךְ מַשְׂטִין זְכוּתוֹ שֶׁל אָדָם? אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, חַס וְשָׁלוֹם שֶׁמַּלְאָךְ מַשְׂטִין זְכוּת. אֶלָּא, יֵשׁ מַלְאָכִים מְמֻנִּים לְעַיֵּן וּלְהוֹרוֹת בְּחוֹבָתוֹ שֶׁל אָדָם, בְּכָל שָׁעָה שֶׁיַּעֲבֹר, וְהֵם מוֹרִים אוֹתוֹ דָּבָר שֶׁנִּצְטַוּוּ. כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר (מלכים א כ״ב:י״ט) ׳וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עוֹמֵד עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְׂמֹאלוֹ׳ (מלכים א כב, יט). מַהוּ ׳עָלָיו׳? עָלָיו שֶׁל אַחְאָב, שֶׁהָיוּ מְעַיְּנִים בְּדִינוֹ. ׳מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ׳, וְכִי יֵשׁ יָמִין וְכוּ'? אֵלּוּ מַיְמִינִים לִזְכוּת, וְאֵלּוּ מַשְׂמְאִילִים לְכַף חוֹבָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: מאן אינון, אלו הם המורים חובתם של בני אדם. דתניא אמר רבי יוחנן, מלאכים יש המורים חובתן של בני אדם. ומלאכים יש המורים זכותן. ואפילו ׳אחד מני אלף׳ מורה זכותו, שבקין לו. הדא הוא דכתיב, (איוב ל״ג:כ״ג) ׳אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף׳. וכתיב בתריה, (איוב ל״ג:כ״ג) ׳ויחננו ויאמר פדעהו מרדת שחת וגו'׳. וכי יש מלאך משטין זכותו של אדם, אמר רבי שמעון, חס ושלום שמלאך משטין זכות. אלא, יש מלאכים ממונים לעיין ולהורות בחובתו של אדם, בכל שעה שיעבור, והם מורים אותו דבר שנצטוו. כיוצא בדבר (מלכים א כ״ב:י״ט) ׳וכל צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו׳. מאי עליו, עליו של אחאב. שהיו מעיינים בדינו. ׳מימינו ומשמאלו׳, וכי יש ימין וכו', אלו מימינים לזכות, ואלו משמאילים לכף חובה.
התרגום: מי הם? אלה הם המורים חובתם של בני אדם. ששנינו, אמר רבי יוחנן, מלאכים יש המורים חובתם של בני אדם, ומלאכים יש המורים זכותם. ואפלו ׳אחד מני אלף׳ מורה זכותו, מניחים לו. זהו שכתוב, (איוב ל״ג:כ״ג) ׳אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף׳. וכתוב אחריו, (איוב ל״ג:כ״ג) ׳ויחננו ויאמר פדעהו מרדת שחת וגו'׳ (איוב לג, כד). וכי יש מלאך משטין זכותו של אדם? אמר רבי שמעון, חס ושלום שמלאך משטין זכות. אלא, יש מלאכים ממנים לעין ולהורות בחובתו של אדם, בכל שעה שיעבר, והם מורים אותו דבר שנצטוו. כיוצא בדבר (מלכים א כ״ב:י״ט) ׳וכל צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו׳ (מלכים א כב, יט). מהו ׳עליו׳? עליו של אחאב, שהיו מעינים בדינו. ׳מימינו ומשמאלו׳, וכי יש ימין וכו'? אלו מימינים לזכות, ואלו משמאילים לכף חובה.
מן המפרשים
הסולם: מן המקבילה בנשא מאמר ט, ג (קכו:) - התאמה חלקית ת״ח בר נש וכו׳ : בוא וראה, אדם הולך בעולם הזה, והוא חושב ששלו הוא תמיד, וישאר בו לדורי דורות. ובעוד שהוא הולך בעולם, נותנים אותו בכבלים, דהיינו שנחלה ונקשר אל מטתו. ובעוד שהוא…