ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 127: עוד לפרשת וירא - הכל צפוי והרשות נתונה בגזרת הדורות ותשע חקיקות המלך › פיסקה 6

מתניתין - תשע חקיקות בטהירו ואחד טמיר ולא ידוע והיוצא בארבע הראשונות

זוהר חדש · עוד לפרשת וירא - הכל צפוי והרשות נתונה בגזרת הדורות ותשע חקיקות המלך · מאמר 127 · פיסקה 6

לשון הזוהר

מַתְנִיתִין בִּטְהִירוּ בְּרֵישׁ הוֹרְמָנוּתָא דְּמַלְכָּא, גָּלִיף תֵּשַׁע גְּלִיפִין בְּגַלְגַּלּוֹי טְהִירִין, וְחַד טָמִיר וְלָא יְדִיעַ. גָּלִיף גְּלִיפִין וּבָטַשׁ גּוֹ בּוּצִינָא חֲדָא, וְנָפִיק א הֵימֶנּוּ דְּחַד הוֹרְמָנוּתָא טָמִיר בִּטְמִירוּ יְדִיעַ וְלָא יְדִיעַ. כָּל סוּכְלְתָנוּ בֵּהּ הָדְרָא לַאֲחוֹרָא. זְעֵיר הוּא, וּמִגּוֹ זְעֵירוּתָא דִּילֵהּ טָמִיר בִּסְתִימוּ דְּמֵעוֹי וְלָא יְדִיעַ. כָּל הִרְהוּרִין בֵּהּ מְשַׁבְּשָׁן, תֵּבִין וְהַדְרָן וְלָא אִתְדַּבָּקוּ. בֵּהּ סְתִימִין תְּלָתִין וּתְרֵין עַיְנִין, אִנּוּן עַיְנִין לָא פְּתִיחָן. רְשִׁימָן אִנּוּן בִּרְשִׁימוּ זְעֵיר. בֵּהּ סָלְקִין הִרְהוּרִין וְעוֹבָדִין וְלָא גַּלֵּי טַעֲמַיְהוּ. כָּנִישׁ לוֹן בְּשַׁעֲתָא דְּאִזְדְּרִיקוּ, וּבְשַׁעֲתָא דְּאִתְכְּנִישׁוּ זָרִיק לוֹן. בֵּהּ מִתְצַיְּרָן צִיּוּרִין סְתִימִין וְלָא גַּלְיָן. גָּלִיף גְּלִיפִין וּבָטַשׁ וְנָפַק ב' חַד דִּלְתַתָּא דְּסַחֲרָא. סְחוֹר סְחוֹר וּפָרְחָא בָּאֲוֵירָא. בָּטַשׁ בַּמַּגְדְּלָא וְאִסְתְּחַר הֵיכָלָא מִגּוֹ אֲוֵירָא דְּפָרְחָא, בֵּהּ שַוְיָן צִיּוּרִין אֻמָּנִין בְּכָל מָאנֵי כֶּסֶף וּדְהַב וּנְחָשָׁא. אָזְלָא וְאִתְטַמְּרָא וְלָא אִשְׁתְּמַע קָלֵהּ לְבַר. לְגוֹ בִּמְעוֹי שְׁמִיעַ קָל דְּלָא אִתְיְדַע, וְהַהוּא קָלָא נָפִיק מְסַיְּפֵי דְּעָלְמָא עַד סַיְפֵי דְּעָלְמָא, סָלְקָא וְנָחְתָא אָזְלָא וּקְיָמָא, עֵינָא לָא שָׁלְטָא לְמֶחֱמֵי בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְכַּסֵּי אִתְגַּלְּיָא, וּבְשַׁעֲתָא דְּאִתְגַּלְּיָא אִתְכַּסֵּי. בִּסְתִימוּ דְּעַיְנִין חָמָאן לֵהּ. בַּאֲטִימוּ דְּאוּדְנִין שָׁמְעִין לֵהּ. בִּפְתִיחוּ דְּעַיְנִין אִתְכַּסֵּי לֵהּ. וְלָא יְדִיעַ עַד דְּאִזְדַּמִּין לְפָתוֹרֵהּ זַכָּאֵי קְשׁוֹט לְמֵיכַל. גָּלִיף גּוֹ גְּלִיפָא דְּצִיּוּרָא וְנָפַק ג' דְּאִתְכַּסֵּי חוֹשְׁנָא וְאֵפוֹדָא. מְזָרַז בְּהֵמְיָינָא. אִתְגַּלֵּי בִּימָמָא וְאִתְכַּסֵּי בְּלֵילְיָא. נָפַק זִמְנָא חֲדָא וְאִתְחָרַט וְאַגְנִיז, עַד דְּאָתֵי ו' אָחִיד בֵּהּ וְאִתְפְּיַס וְתָב לְדוּכְתֵּהּ, וְלָא בָּעֵי לְאִתְגַּלָּאָה אֶלָּא לְאִנּוּן דְּקָארָן לֵהּ בְּלֵילְיָא. וּבְצַפְרָא גַּלֵּי רְשִׁימוּ דְּחוּטָא סָעִיר דַּקִּיק דְּאִתְחַבַּר בַּהֲדַיְהוּ בִּימָמָא בְּגוֹ שִׁירוּתָא וְחֶדְוָה דִּמְזַמְּרָן לֵהּ בְּלֵילְיָא. וְעָבִיד טִיבוּ לְכֹלָּא, סָלִיק דִּגְלָא לִימִינָא וְאִתְרְשִׁים וְקִיִּם עָלְמָא. עָאל גּוֹ הֵיכָלִין פְּנִימָאִין וְנָפַק וּבָבֵי עָלְמָא שִׁירוּתָא וְסוֹפָא אִיהוּ טָמִיר בְּשִׁתִּין רִבְוָן עָלְמִין, בִּסְטָר דָּרוֹמָא שָׁארֵי וְנָפַק וְאָחִיד מַגְרוֹפַיָּא וְאַפִּיק מְזוֹנָא לְכֹלָּא וְנָהִיר לוֹן. גָּלִיף גְּלִיפוּ דִּטְהִירוּ דְּטִיהֲרָא דַּכְיָא, וְאַפִּיק ד' בְּחֻשְׁבָּנָא (נ"א בחשבא) דְּמָאתָן אֶלֶף עָלְמִין עִרְטוּרָא דִּנְהוֹרָא דְּנָהִיר. מִנֵּהּ נָפְקָן עֲמִיקָן לְגַלָּאָה. נְהֹרָא דְּנָהִיר וְאִתְטְמַר וְאִתְחֲשָׁךְ. אִיהוּ דָּחֵי וְאָחֳרָא מְקָרֵב. אִיהוּ מָחֵי וְאָחֳרָא מָסֵי. בִּידֵהּ שַׁרְבִיט דְּחַיֵּי וּמוֹתָא. טָמִיר בְּאַרְבַּע מֵאָה אַבְנִין מַגִּיחֵי קְרָבָא, מָארֵי דְּרוֹמְחֵהּ וְחַרְבָּא דִּמְלַהֲטָא, דְּמִתַּמָּן נָפְקִין וּמִתְפַּשְּׁטָן בְּלָא חֻשְׁבָּנָא. כַּד אַגְלִיף גְּלִיפוּ בְּהִתּוּכָא דְּנוּרָא דְּדָלִיק, נָפִיק מִנֵּהּ חַד סֻמָּקָא כִּוְרָדָא. שַׂעֲרוֹי תַּלְיָן כְּרוּבֵי דְּטוּרֵי חָשׁוּךְ. דָּחִילֵי וְאֵימָתֵנוּ תַּקִּיפָא יְתֵירָא הוֹסַפְתָּ בֵּהּ. יְדוֹי דְּבֵקָן בְּשַׁלְהוֹבָא דְּחַרְבָּא מְהַפְּכָא. יוֹמָא דְּיִתְּעַר, כֹּלָּא עַבְרִין קַמֵּהּ כִּבְנֵי מָרוֹנָא.

תרגום

מִשְׁנָה: בַּבְּהִירוּת, בְּרֹאשׁ רְצוֹן הַמֶּלֶךְ, חָקַק תִּשְׁעָה חֲקִיקוֹת בְּגַלְגַּלָּיו הַבְּהִירִים, וְאֶחָד טָמִיר וְלֹא יָדוּעַ. חָקַק חֲקִיקוֹת וְהִכָּה בְּתוֹךְ בּוּצִינָא חֲדָא, וְיָצָא א ׳מִמֶּנּוּ, שֶׁל רָצוֹן אֶחָד טָמִיר בְּהֶסְתֵּר, יָדוּעַ וְלֹא יָדוּעַ. כָּל שֵׂכֶל בּוֹ חוֹזֵר לְאָחוֹר. קָטָן הוּא, וּמִתּוֹךְ קְטַנּוּתוֹ טָמוּן בְּהֶסְתֵּר מֵעָיו וְלֹא יָדוּעַ. כָּל הַהִרְהוּרִים בּוֹ מִשְׁתַּבְּשִׁים, שָׁבִים וְחוֹזְרִים וְאֵינָם נִדְבָּקִים. בּוֹ סְתוּמוֹת שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם עֵינוֹת, אוֹתָן עֵינוֹת אֵינָן פְּתוּחוֹת. רְשׁוּמוֹת הֵן בִּרְשִׁימָה קְטַנָּה. בּוֹ עוֹלִים הִרְהוּרִים וּמַעֲשִׂים, וְאֵינוֹ מְגַלֶּה טַעְמָם. אוֹסֵף אוֹתָם בְּשָׁעָה שֶׁמְּפֻזָּרִים, וּבְשָׁעָה שֶׁנֶּאֶסְפוּ זוֹרֵק אוֹתָם. בּוֹ מִצְטַיְּרִים צִיּוּרִים סְתוּמִים וְאֵינָם מְגֻלִּים. חָקַק חֲקִיקוֹת וְהִכָּה וְיָצָא ב׳, אֶחָד לְמַטָּה הַסּוֹבֵב. סָבִיב סָבִיב וּפוֹרֵחַ בָּאֲוִיר. הִכָּה בַּמִּגְדָּל וְנָסַב הַהֵיכָל מִתּוֹךְ הָאֲוִיר הַפּוֹרֵחַ, בּוֹ שָׂמִים צִיּוּרֵי אֻמָּנִים בְּכָל כְּלֵי כֶּסֶף וְזָהָב וּנְחֹשֶׁת. הוֹלֵךְ וְנִטְמָן, וְאֵין קוֹלוֹ נִשְׁמָע בַּחוּץ. בִּפְנִים בְּתוֹךְ מֵעָיו נִשְׁמָע קוֹל שֶׁאֵינוֹ נוֹדָע, וְאוֹתוֹ קוֹל יוֹצֵא מִקְּצוֹת הָעוֹלָם עַד קְצוֹת הָעוֹלָם, עוֹלֶה וְיוֹרֵד, הוֹלֵךְ וְעוֹמֵד. עַיִן אֵינָהּ שׁוֹלֶטֶת לִרְאוֹת. בְּשָׁעָה שֶׁמְּכֻסֶּה - מִתְגַּלֶּה, וּבְשָׁעָה שֶׁמִּתְגַּלֶּה - מְכֻסֶּה. בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת רוֹאִים אוֹתוֹ, בְּאָזְנַיִם אֲטוּמוֹת שׁוֹמְעִים אוֹתוֹ, בְּעֵינַיִם פְּתוּחוֹת מְכֻסֶּה מֵהֶם. וְאֵינוֹ יָדוּעַ, עַד שֶׁמִּזְדַּמְּנִים אֶל שֻׁלְחָנוֹ זַכָּאֵי אֱמֶת לֶאֱכֹל. חָקַק בְּתוֹךְ חֲקִיקַת הַצִּיּוּר, וְיָצָא ג, ׳הַמְכֻסֶּה חֹשֶׁן וְאֵפוֹד, מְזֹרָז בַּחֲגוֹרָה. מִתְגַּלֶּה בַּיּוֹם וּמִתְכַּסֶּה בַּלַּיְלָה. יָצָא פַּעַם אַחַת וְהִתְחָרֵט וְנִגְנַז, עַד שֶׁבָּא ו׳ וְאָחַז בּוֹ וְנִתְפַּיֵּס וְשָׁב לִמְקוֹמוֹ, וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְהִתְגַּלּוֹת אֶלָּא לְאוֹתָם הַקּוֹרְאִים לוֹ בַּלַּיְלָה. וּבַבֹּקֶר מְגַלֶּה רֶשֶׁם חוּט שֵׂעָר דַּק, שֶׁמִּתְחַבֵּר עִמָּהֶם בַּיּוֹם, בְּתוֹךְ הַשִּׁירָה וְהַשִּׂמְחָה שֶׁמְּזַמְּרִים לוֹ בַּלַּיְלָה. וְעוֹשֶׂה טוֹב לַכֹּל, מַעֲלֶה דֶּגֶל לְיָמִין, וְנִרְשָׁם וּמִתְקַיֵּם הָעוֹלָם. נִכְנָס בְּתוֹךְ הֵיכָלוֹת פְּנִימִיִּים וְיוֹצֵא, וְשַׁעֲרֵי הָעוֹלָם - הַתְחָלָה וָסוֹף - טָמוּן בְּשִׁשִּׁים רִבּוֹא עוֹלָמוֹת. בְּצַד דָּרוֹם שׁוֹרֶה וְיוֹצֵא וְאוֹחֵז מַגְרֵפָה וּמוֹצִיא מָזוֹן לַכֹּל וּמֵאִיר לָהֶם. חָקַק חֲקִיקַת בְּהִירוּת הַצָּהֳרַיִם הַזַּכָּה, וְהוֹצִיא ד בְּחֶשְׁבּוֹן (נ"א בחשבא) שֶׁל מָאתַיִם אֶלֶף עוֹלָמוֹת, עֵרְטוּל הָאוֹר הַמֵּאִיר. מִמֶּנּוּ יוֹצְאִים דְּבָרִים עֲמֻקִּים לְהִתְגַּלּוֹת. אוֹר הַמֵּאִיר וְנִטְמָן וּמַחְשִׁיךְ. הוּא דּוֹחֶה וְאַחֵר מְקָרֵב. הוּא מַכֶּה וְאַחֵר מְרַפֵּא. בְּיָדוֹ שַׁרְבִיט חַיִּים וָמָוֶת. טָמוּן בְּאַרְבַּע מֵאוֹת אֲבָנִים עוֹרְכֵי קְרָב, בַּעֲלֵי הָרֹמַח וְהַחֶרֶב הַמְלַהֶטֶת, שֶׁמִּשָּׁם יוֹצְאִים וּמִתְפַּשְּׁטִים בְּלִי חֶשְׁבּוֹן. כְּשֶׁחוֹקֵק חֲקִיקָה בְּהִתּוּךְ אֵשׁ בּוֹעֶרֶת, יוֹצֵא מִמֶּנּוּ אֶחָד אָדֹם כַּוֶּרֶד. שְׂעָרוֹתָיו תְּלוּיוֹת כְּרֻבֵּי הָרֵי חֹשֶׁךְ, נוֹרָאִים וְאֵימָתָנִיִּים, עֹז יָתֵר הוֹסַפְתָּ בּוֹ. יָדָיו דְּבֵקוֹת בְּשַׁלְהֶבֶת הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת. בַּיּוֹם שֶׁיִּתְעוֹרֵר, הַכֹּל עוֹבְרִים לְפָנָיו כִּבְנֵי מָרוֹן.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: מתניתין בטהירו בריש הורמנותא דמלכא, גליף תשע גליפין בגלגלוי טהירין, וחד טמיר ולא ידיע. גליף גליפין ובטש גו בוצינא חדא, ונפיק א הימנו דחד הורמנותא טמיר בטמירו ידיע ולא ידיע. כל סוכלתנו בה הדרא לאחורא. זעיר הוא, ומגו זעירותא דילה טמיר בסתימו דמעוי ולא ידיע. כל הרהורין בה משבשן, תבין והדרן ולא אתדבקו. בה סתימין תלתין ותרין עינין, אנון עינין לא פתיחן. רשימן אנון ברשימו זעיר. בה סלקין הרהורין ועובדין ולא גלי טעמיהו. כניש לון בשעתא דאזדריקו, ובשעתא דאתכנישו זריק לון. בה מתצירן ציורין סתימין ולא גלין. גליף גליפין ובטש ונפק ב' חד דלתתא דסחרא. סחור סחור ופרחא באוירא. בטש במגדלא ואסתחר היכלא מגו אוירא דפרחא, בה שוין ציורין אמנין בכל מאני כסף ודהב ונחשא. אזלא ואתטמרא ולא אשתמע קלה לבר. לגו במעוי שמיע קל דלא אתידע, וההוא קלא נפיק מסיפי דעלמא עד סיפי דעלמא, סלקא ונחתא אזלא וקימא, עינא לא שלטא למחמי בשעתא דאתכסי אתגליא, ובשעתא דאתגליא אתכסי. בסתימו דעינין חמאן לה. באטימו דאודנין שמעין לה. בפתיחו דעינין אתכסי לה. ולא ידיע עד דאזדמין לפתורה זכאי קשוט למיכל. גליף גו גליפא דציורא ונפק ג' דאתכסי חושנא ואפודא. מזרז בהמיינא. אתגלי ביממא ואתכסי בליליא. נפק זמנא חדא ואתחרט ואגניז, עד דאתי ו' אחיד בה ואתפיס ותב לדוכתה, ולא בעי לאתגלאה אלא לאנון דקארן לה בליליא. ובצפרא גלי רשימו דחוטא סעיר דקיק דאתחבר בהדיהו ביממא בגו שירותא וחדוה דמזמרן לה בליליא. ועביד טיבו לכלא, סליק דגלא לימינא ואתרשים וקים עלמא. עאל גו היכלין פנימאין ונפק ובבי עלמא שירותא וסופא איהו טמיר בשתין רבון עלמין, בסטר דרומא שארי ונפק ואחיד מגרופיא ואפיק מזונא לכלא ונהיר לון. גליף גליפו דטהירו דטיהרא דכיא, ואפיק ד' בחשבנא (נ"א בחשבא) דמאתן אלף עלמין ערטורא דנהורא דנהיר. מנה נפקן עמיקן לגלאה. נהרא דנהיר ואתטמר ואתחשך. איהו דחי ואחרא מקרב. איהו מחי ואחרא מסי. בידה שרביט דחיי ומותא. טמיר בארבע מאה אבנין מגיחי קרבא, מארי דרומחה וחרבא דמלהטא, דמתמן נפקין ומתפשטן בלא חשבנא. כד אגליף גליפו בהתוכא דנורא דדליק, נפיק מנה חד סמקא כורדא. שערוי תלין כרובי דטורי חשוך. דחילי ואימתנו תקיפא יתירא הוספת בה. ידוי דבקן בשלהובא דחרבא מהפכא. יומא דיתער, כלא עברין קמה כבני מרונא.

התרגום: משנה: בבהירות, בראש רצון המלך, חקק תשעה חקיקות בגלגליו הבהירים, ואחד טמיר ולא ידוע. חקק חקיקות והכה בתוך בוצינא חדא, ויצא א ׳ממנו, של רצון אחד טמיר בהסתר, ידוע ולא ידוע. כל שכל בו חוזר לאחור. קטן הוא, ומתוך קטנותו טמון בהסתר מעיו ולא ידוע. כל ההרהורים בו משתבשים, שבים וחוזרים ואינם נדבקים. בו סתומות שלשים ושתים עינות, אותן עינות אינן פתוחות. רשומות הן ברשימה קטנה. בו עולים הרהורים ומעשים, ואינו מגלה טעמם. אוסף אותם בשעה שמפזרים, ובשעה שנאספו זורק אותם. בו מצטירים ציורים סתומים ואינם מגלים. חקק חקיקות והכה ויצא ב׳, אחד למטה הסובב. סביב סביב ופורח באויר. הכה במגדל ונסב ההיכל מתוך האויר הפורח, בו שמים ציורי אמנים בכל כלי כסף וזהב ונחשת. הולך ונטמן, ואין קולו נשמע בחוץ. בפנים בתוך מעיו נשמע קול שאינו נודע, ואותו קול יוצא מקצות העולם עד קצות העולם, עולה ויורד, הולך ועומד. עין אינה שולטת לראות. בשעה שמכסה - מתגלה, ובשעה שמתגלה - מכסה. בעינים עצומות רואים אותו, באזנים אטומות שומעים אותו, בעינים פתוחות מכסה מהם. ואינו ידוע, עד שמזדמנים אל שלחנו זכאי אמת לאכל. חקק בתוך חקיקת הציור, ויצא ג, ׳המכסה חשן ואפוד, מזרז בחגורה. מתגלה ביום ומתכסה בלילה. יצא פעם אחת והתחרט ונגנז, עד שבא ו׳ ואחז בו ונתפיס ושב למקומו, ואינו רוצה להתגלות אלא לאותם הקוראים לו בלילה. ובבקר מגלה רשם חוט שער דק, שמתחבר עמהם ביום, בתוך השירה והשמחה שמזמרים לו בלילה. ועושה טוב לכל, מעלה דגל לימין, ונרשם ומתקים העולם. נכנס בתוך היכלות פנימיים ויוצא, ושערי העולם - התחלה וסוף - טמון בששים רבוא עולמות. בצד דרום שורה ויוצא ואוחז מגרפה ומוציא מזון לכל ומאיר להם. חקק חקיקת בהירות הצהרים הזכה, והוציא ד בחשבון (נ"א בחשבא) של מאתים אלף עולמות, ערטול האור המאיר. ממנו יוצאים דברים עמקים להתגלות. אור המאיר ונטמן ומחשיך. הוא דוחה ואחר מקרב. הוא מכה ואחר מרפא. בידו שרביט חיים ומות. טמון בארבע מאות אבנים עורכי קרב, בעלי הרמח והחרב המלהטת, שמשם יוצאים ומתפשטים בלי חשבון. כשחוקק חקיקה בהתוך אש בוערת, יוצא ממנו אחד אדם כורד. שערותיו תלויות כרבי הרי חשך, נוראים ואימתניים, עז יתר הוספת בו. ידיו דבקות בשלהבת החרב המתהפכת. ביום שיתעורר, הכל עוברים לפניו כבני מרון.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים