כניסת הנביאים להיכל המטרוניתא - שאינה מדברת עמם עד שיתדמו בחיות
זוהר חדש · תקונא קדמאה בהמשכו - זרקא מקיף שופר הולך סגולתא בעלית השכינה ובקץ הגאלה · מאמר 123 · פיסקה 20
לשון הזוהר
וְעוֹד וִידֵי אָדָם. אִית בְּנֵי נָשָׁא דְּסָלְקִין דּוֹרוֹנָא לְמַטְרוֹנִיתָא. וּבְהוֹן ׳מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ׳. בְּהַהוּא בַּר נָשׁ בְּנִשְׁמָתֵהּ דְּסָלְקָא דּוֹרוֹנָא לְמַלְכָּא, וְנָחְתָא דּוֹרוֹנָא מִנֵּהּ לְמַטְרוֹנִיתָא, דְּכַד נָחְתִין דּוֹרוֹנָא לְמַטְרוֹנִיתָא, וִידֵי אָדָם נָחְתִין מִתְּחוֹת גַּדְפַיְהוּ דְּמַלְאָכִין שְׁלִיחָן דְּמַטְרוֹנִיתָא, וְיָהֲבִין לוֹן שְׁאֵלָתִין וּבָעוּתִין דְּשָׁאֲלִין מִמַּטְרוֹנִיתָא. וְכָל מַה דְּמַטְרוֹנִיתָא יַהֲבָא בִּרְשׁוּתָא דְּבַעְלָהּ אִיהוּ כֹּלָּא. וְאִם לָא עאִלֵּין בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, דְּחַיִּין לוֹ לְבַר ודּוֹרוֹנָא דִּילְהוֹן לְכַלְבָּא אִתְמְסַר. זַכָּאָה אִיהוּ בַּר נָשׁ דְּמַטְרוֹנִיתָא אִיהִי מְקַבְּלָא מִנֵּהּ דּוֹרוֹנָא, אוֹ יָהֲבָה לֵהּ בידה', דְּוַדַּאי בָּרָא דְּמַלְכָּא אִיהוּ. אֲבָל לְאָחֳרָנִין עַל יְדֵי שְׁלִיחָן יְהָבַת לוֹן. מִיָּדָהָא אִלֵּין נָפְקִין וְאָחֳרָנִין קָא אַתְיָן דָּפְקִין לְפִתְחָהּ, וְאִנּוּן מָארֵי דְּאוֹרַיְתָא מָארֵי דְּפוּמָא. וְאִם עאִלֵּין בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ דְּיָ"ה, הֵיכָלָא אִתְפַּתַּח לְגַבַּיְהוּ, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהִיב לוֹן לְשׁוֹן לִמּוּדִים, וְשַׁוֵּי לוֹן דִּבּוּרָא בְּפוּמַיְהוּ לְמַלְּלָא קֳדָם מַטְרוֹנִיתָא. הָדָא הוּא דִּכְתִיב (ירמיהו א׳:ט׳) ׳וַיִּשְׁלַח ה' אֶת יָדוֹ וַיִּגַּע עַל פִּי וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי הִנֵּה נָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיךָ׳. וְעָלַיְהוּ אִתְּמַר (הושע י״ב:י״א) ׳וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה׳. ׳וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים׳. בְּדִבּוּר מַמָּשׁ, ועכ"ד דְּיֵעֲלוּן לְהֵיכָלָא כָּל נְבִיאִים לְמַלְּלָא עִם מַטְרוֹנִיתָא, אִיהִי לָא מַלִּילַת עִמְּהוֹן עַד דְּאִתְדַּמְּיָא עָלַיְהוּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּחֵיוָן דִּילֵהּ. מִנְּהוֹן עאִלֵּין בָּדִיקְנָא דְּשׁוֹר, וּמִנְּהוֹן בָּדִיקְנָא דְּנֶשֶׁר, וּמִנְּהוֹן בָּדִיקְנָא דְּאַרְיֵה, וּמִנְּהוֹן בָּדִיקְנָא דְּאָדָם. וְאִית מָאן דְּעָאל בְּכָל אִנּוּן דִּיּוֹקְנִין. וְאִם יְהוָֹ'ה עליה ׳אדנ'י שְׂפָתַי תִּפְתָּח׳ בְּוַדַּאי הֵיכָלָא מִתְפַּתְּחָא לְגַבֵּהּ. וְאִם שֵׁם יְהוָֹ'ה לָאו תַּמָּן בְּכָל אִנּוּן דִּיּוֹקְנִין מַטְרוֹנִיתָא, אִיהִי ׳כְּבוֹדָהּ בַּת מֶלֶךְ פְּנִימָה׳. וְאַיֵּה סְתִימָא בְּהֵיכָלָא וּמַלִּילַת עִמְּהוֹן עַל יְדֵי שְׁלִיחָן כְּפוּם דִּיּוֹקְנֵיהוֹן וּמַזָּלֵיהוֹן. וּמֹשֶׁה הֲוָה שְׁלִים בדק חֵיוָן, וְשֵׁם יְהוָֹ'ה עָלֶיהָ. כְּגַוְנָא דָּא שמן משה תְּלָת חֵיוָן אַרְיֵה שׁוֹר נֶשֶׁר. מָה ׳וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם׳, שֵׁם יְהוָֹ'ה עָלֶיהָ. מְנָא לָן הָדָא הוּא דִּכְתִיב (שמות ג׳:י״ג) וְאָמְרוּ לִ"י מַ"ה שְּׁמ"וֹ מָ"ה אֹמַר אֲלֵיהֶם. וּבְגִין דְּאִיהוּ שְׁלִים בְּכֹלָּא הֵיכָלָא אִתְפַּתְּחָא לְגַבֵּהּ. הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח׳. וְאִתְּמַר בֵּהּ (במדבר י״ב:ח׳) ׳פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֵּר בּוֹ וְגוֹ'׳. וּתְמוּנַת ה' יַבִּיט דְּאִיהוּ מַטְרוֹנִיתָא. מַה דְּלָאו הָכֵי שְׁאָר נְבִיאֵי דְּלָאו אִנּוּן שְׁלֵמִין כַּוָּתֵהּ. וּמִיָּד הָא אִלֵּין נָפְקִין הָא אָחֳרָנִין דְּנָפְקִין לְפִתְחָא, וְאִנּוּן מָארֵי דְּאַנְפִּין דְּיָדְעִין בע' אַנְפִּין לְאוֹרַיְתָא. וְאִם עָאלִין בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ אִתְפְּתַח לוֹן תַּרְעָא, ועאִלֵּין וְלָא יָכְלִין לְאִסְתַּכְּלָא בְּאַנְפָּאָה דְּמַטְרוֹנִיתָא מֵעֲנָוָה דִּילְהוֹן. וְנָפְלִין עַל אַפַּיְהוּ בִּנְפִילַת אַפַּיִם. הָדָא הוּא דִּכְתִיב (יחזקאל ג׳:כ״ג) ׳וָאֶפֹּל עַל פָּנַי׳. יָהֲבִין לוֹן שאלתיהו וְנַפְקוּן.
תרגום
וְעוֹד, ׳וִידֵי אָדָם׳ - יֵשׁ בְּנֵי אָדָם הָעוֹלִים דּוֹרוֹן לַמַּטְרוֹנִיתָא, וּבָהֶם ׳מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ׳ (בראשית כח, יב). בְּאוֹתוֹ הָאָדָם, בְּנִשְׁמָתוֹ עוֹלֶה דּוֹרוֹן לַמֶּלֶךְ, וְיוֹרֵד מִמֶּנּוּ דּוֹרוֹן לַמַּטְרוֹנִיתָא. וּכְשֶׁיּוֹרְדִים דּוֹרוֹנוֹת לַמַּטְרוֹנִיתָא, ׳יְדֵי אָדָם׳ יוֹרְדוֹת מִתַּחַת כַּנְפֵי הַמַּלְאָכִים שְׁלוּחֵי הַמַּטְרוֹנִיתָא, וְנוֹתְנוֹת לָהֶם שְׁאֵלוֹת וּבַקָּשׁוֹת שֶׁשּׁוֹאֲלִים מֵהַמַּטְרוֹנִיתָא. וְכָל מַה שֶּׁהַמַּטְרוֹנִיתָא נוֹתֶנֶת בִּרְשׁוּת בַּעְלָהּ - הַכֹּל הוּא. וְאִם נִכְנָסִים בְּיִרְאָה וְאַהֲבָה, שֶׁחַיִּים לְבַר - וְהַדּוֹרוֹן שֶׁלָּהֶם נִמְסָר לַכֶּלֶב. אַשְׁרֵי הָאָדָם שֶׁהַמַּטְרוֹנִיתָא מְקַבֶּלֶת מִמֶּנּוּ דּוֹרוֹן, אוֹ נוֹתֶנֶת לוֹ בְּיָדָהּ, שֶׁוַּדַּאי בֶּן מֶלֶךְ הוּא. אֲבָל לַאֲחֵרִים - עַל יְדֵי שְׁלוּחִים נוֹתֶנֶת לָהֶם. מִיָּדָהּ אֵלֶּה יוֹצְאִים וַאֲחֵרִים בָּאִים דּוֹפְקִים עַל פִּתְחָהּ, וְהֵם בַּעֲלֵי הַתּוֹרָה בַּעֲלֵי הַפֶּה. וְאִם נִכְנָסִים בְּיִרְאָה וְאַהֲבָה שֶׁל י"ה, הַהֵיכָל נִפְתָּח לִפְנֵיהֶם, והקב"ה נוֹתֵן לָהֶם לְשׁוֹן לִמּוּדִים, וְשָׂם לָהֶם דִּבּוּר בְּפִיהֶם לְדַבֵּר לִפְנֵי הַמַּטְרוֹנִיתָא. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ירמיהו א׳:ט׳) ׳וַיִּשְׁלַח ה' אֶת יָדוֹ וַיִּגַּע עַל פִּי וַיֹּאמֶר ה אֵלַי, הִנֵּה נָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיךָ׳ (ירמיה א, ט). וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (הושע י״ב:י״א) ׳וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה׳, ׳וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים׳ - בְּדִבּוּר מַמָּשׁ. וְעִם כָּל זֶה, שֶׁכָּל הַנְּבִיאִים נִכְנָסִים לַהֵיכָל לְדַבֵּר עִם הַמַּטְרוֹנִיתָא, הִיא אֵינָהּ מְדַבֶּרֶת עִמָּם עַד שֶׁמִּתְדַּמֶּה עֲלֵיהֶם הקב"ה בְּחַיּוֹתָיו. מֵהֶם נִכְנָסִים בְּדִיּוֹקַן שׁוֹר, וּמֵהֶם בְּדִיּוֹקַן נֶשֶׁר, וּמֵהֶם בְּדִיּוֹקַן אַרְיֵה, וּמֵהֶם בְּדִיּוֹקַן אָדָם, וְיֵשׁ מִי שֶׁנִּכְנָס בְּכָל אוֹתָם הַדְּמוּיוֹת. וְאִם יהו'ה עָלָיו, ׳אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח׳ - וַדַּאי הַהֵיכָל נִפְתָּח לוֹ. וְאִם שֵׁם יהו'ה אֵינֶנּוּ שָׁם בְּכָל אוֹתָן הַדְּמוּיוֹת, הַמַּטְרוֹנִיתָא - ׳כְּבוֹדָהּ בַּת מֶלֶךְ פְּנִימָה׳ - נִסְתֶּרֶת בְּהֵיכָלָהּ, וּמְדַבֶּרֶת עִמָּם עַל יְדֵי שְׁלוּחִים כְּפִי דְּמוּתָם וּמַזָּלָם. וּמֹשֶׁה הָיָה שָׁלֵם בְּכָל הַחַיּוֹת, וְשֵׁם יהו'ה עָלָיו. כְּעֵין זֶה נִרְמָז בְּמֹשֶׁה שָׁלֹשׁ חַיּוֹת - אַרְיֵה, שׁוֹר, נֶשֶׁר. ׳מַה וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם׳ - שֵׁם יהו'ה עָלָיו. מִנַּיִן? זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שמות ג׳:י״ג) ׳וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ, מָה אֹמַר אֲלֵיהֶם׳. וּמִשּׁוּם שֶׁהוּא שָׁלֵם בַּכֹּל, הַהֵיכָל נִפְתָּח לְפָנָיו, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח׳, וְנֶאֱמַר בּוֹ (במדבר י״ב:ח׳) ׳פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֵּר בּוֹ וְגוֹ'. וּתְמוּנַת ה יַבִּיט׳ (במדבר יב, ח) - שֶׁהִיא הַמַּטְרוֹנִיתָא. מַה שֶּׁאֵין כֵּן שְׁאָר הַנְּבִיאִים שֶׁאֵינָם שְׁלֵמִים כָּמוֹהוּ. וּמִיָּד אֵלֶּה יוֹצְאִים וַאֲחֵרִים בָּאִים דּוֹפְקִים עַל הַפֶּתַח, וְהֵם בַּעֲלֵי הַפָּנִים הַיּוֹדְעִים שִׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה. וְאִם נִכְנָסִים בְּיִרְאָה וְאַהֲבָה, נִפְתָּח לָהֶם הַשַּׁעַר, וְנִכְנָסִים וְאֵינָם יְכוֹלִים לְהִסְתַּכֵּל בִּפְנֵי הַמַּטְרוֹנִיתָא מֵעֲנָוָתָם, וְנוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם בִּנְפִילַת אַפַּיִם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (יחזקאל ג׳:כ״ג) ׳וָאֶפֹּל עַל פָּנָי׳. נוֹתְנִים לָהֶם שְׁאֵלוֹתֵיהֶם וְיוֹצְאִים.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ועוד וידי אדם. אית בני נשא דסלקין דורונא למטרוניתא. ובהון ׳מלאכי אלהים עלים וירדים בו׳. בההוא בר נש בנשמתה דסלקא דורונא למלכא, ונחתא דורונא מנה למטרוניתא, דכד נחתין דורונא למטרוניתא, וידי אדם נחתין מתחות גדפיהו דמלאכין שליחן דמטרוניתא, ויהבין לון שאלתין ובעותין דשאלין ממטרוניתא. וכל מה דמטרוניתא יהבא ברשותא דבעלה איהו כלא. ואם לא עאלין בדחילו ורחימו, דחיין לו לבר ודורונא דילהון לכלבא אתמסר. זכאה איהו בר נש דמטרוניתא איהי מקבלא מנה דורונא, או יהבה לה בידה', דודאי ברא דמלכא איהו. אבל לאחרנין על ידי שליחן יהבת לון. מידהא אלין נפקין ואחרנין קא אתין דפקין לפתחה, ואנון מארי דאוריתא מארי דפומא. ואם עאלין בדחילו ורחימו די"ה, היכלא אתפתח לגביהו, וקודשא בריך הוא יהיב לון לשון למודים, ושוי לון דבורא בפומיהו למללא קדם מטרוניתא. הדא הוא דכתיב (ירמיהו א׳:ט׳) ׳וישלח ה' את ידו ויגע על פי ויאמר ה' אלי הנה נתתי דברי בפיך׳. ועליהו אתמר (הושע י״ב:י״א) ׳וביד הנביאים אדמה׳. ׳ודברתי על הנביאים׳. בדבור ממש, ועכ"ד דיעלון להיכלא כל נביאים למללא עם מטרוניתא, איהי לא מלילת עמהון עד דאתדמיא עליהו קודשא בריך הוא בחיון דילה. מנהון עאלין בדיקנא דשור, ומנהון בדיקנא דנשר, ומנהון בדיקנא דאריה, ומנהון בדיקנא דאדם. ואית מאן דעאל בכל אנון דיוקנין. ואם יהו'ה עליה ׳אדנ'י שפתי תפתח׳ בודאי היכלא מתפתחא לגבה. ואם שם יהו'ה לאו תמן בכל אנון דיוקנין מטרוניתא, איהי ׳כבודה בת מלך פנימה׳. ואיה סתימא בהיכלא ומלילת עמהון על ידי שליחן כפום דיוקניהון ומזליהון. ומשה הוה שלים בדק חיון, ושם יהו'ה עליה. כגונא דא שמן משה תלת חיון אריה שור נשר. מה ׳ודמות פניהם פני אדם׳, שם יהו'ה עליה. מנא לן הדא הוא דכתיב (שמות ג׳:י״ג) ואמרו ל"י מ"ה שמ"ו מ"ה אמר אליהם. ובגין דאיהו שלים בכלא היכלא אתפתחא לגבה. הדא הוא דכתיב ׳אדני שפתי תפתח׳. ואתמר בה (במדבר י״ב:ח׳) ׳פה אל פה אדבר בו וגו'׳. ותמונת ה' יביט דאיהו מטרוניתא. מה דלאו הכי שאר נביאי דלאו אנון שלמין כותה. ומיד הא אלין נפקין הא אחרנין דנפקין לפתחא, ואנון מארי דאנפין דידעין בע' אנפין לאוריתא. ואם עאלין בדחילו ורחימו אתפתח לון תרעא, ועאלין ולא יכלין לאסתכלא באנפאה דמטרוניתא מענוה דילהון. ונפלין על אפיהו בנפילת אפים. הדא הוא דכתיב (יחזקאל ג׳:כ״ג) ׳ואפל על פני׳. יהבין לון שאלתיהו ונפקון.
התרגום: ועוד, ׳וידי אדם׳ - יש בני אדם העולים דורון למטרוניתא, ובהם ׳מלאכי אלהים עלים וירדים בו׳ (בראשית כח, יב). באותו האדם, בנשמתו עולה דורון למלך, ויורד ממנו דורון למטרוניתא. וכשיורדים דורונות למטרוניתא, ׳ידי אדם׳ יורדות מתחת כנפי המלאכים שלוחי המטרוניתא, ונותנות להם שאלות ובקשות ששואלים מהמטרוניתא. וכל מה שהמטרוניתא נותנת ברשות בעלה - הכל הוא. ואם נכנסים ביראה ואהבה, שחיים לבר - והדורון שלהם נמסר לכלב. אשרי האדם שהמטרוניתא מקבלת ממנו דורון, או נותנת לו בידה, שודאי בן מלך הוא. אבל לאחרים - על ידי שלוחים נותנת להם. מידה אלה יוצאים ואחרים באים דופקים על פתחה, והם בעלי התורה בעלי הפה. ואם נכנסים ביראה ואהבה של י"ה, ההיכל נפתח לפניהם, והקב"ה נותן להם לשון למודים, ושם להם דבור בפיהם לדבר לפני המטרוניתא. זהו שכתוב (ירמיהו א׳:ט׳) ׳וישלח ה' את ידו ויגע על פי ויאמר ה אלי, הנה נתתי דברי בפיך׳ (ירמיה א, ט). ועליהם נאמר (הושע י״ב:י״א) ׳וביד הנביאים אדמה׳, ׳ודברתי על הנביאים׳ - בדבור ממש. ועם כל זה, שכל הנביאים נכנסים להיכל לדבר עם המטרוניתא, היא אינה מדברת עמם עד שמתדמה עליהם הקב"ה בחיותיו. מהם נכנסים בדיוקן שור, ומהם בדיוקן נשר, ומהם בדיוקן אריה, ומהם בדיוקן אדם, ויש מי שנכנס בכל אותם הדמויות. ואם יהו'ה עליו, ׳אדני שפתי תפתח׳ - ודאי ההיכל נפתח לו. ואם שם יהו'ה איננו שם בכל אותן הדמויות, המטרוניתא - ׳כבודה בת מלך פנימה׳ - נסתרת בהיכלה, ומדברת עמם על ידי שלוחים כפי דמותם ומזלם. ומשה היה שלם בכל החיות, ושם יהו'ה עליו. כעין זה נרמז במשה שלש חיות - אריה, שור, נשר. ׳מה ודמות פניהם פני אדם׳ - שם יהו'ה עליו. מנין? זהו שכתוב (שמות ג׳:י״ג) ׳ואמרו לי מה שמו, מה אמר אליהם׳. ומשום שהוא שלם בכל, ההיכל נפתח לפניו, זהו שכתוב ׳אדני שפתי תפתח׳, ונאמר בו (במדבר י״ב:ח׳) ׳פה אל פה אדבר בו וגו'. ותמונת ה יביט׳ (במדבר יב, ח) - שהיא המטרוניתא. מה שאין כן שאר הנביאים שאינם שלמים כמוהו. ומיד אלה יוצאים ואחרים באים דופקים על הפתח, והם בעלי הפנים היודעים שבעים פנים לתורה. ואם נכנסים ביראה ואהבה, נפתח להם השער, ונכנסים ואינם יכולים להסתכל בפני המטרוניתא מענותם, ונופלים על פניהם בנפילת אפים. זהו שכתוב (יחזקאל ג׳:כ״ג) ׳ואפל על פני׳. נותנים להם שאלותיהם ויוצאים.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: מן המקבילה בתיקוני זוהר מאמר פו, ט (לה.) הנערים צדיק כו'. כנ"ל וזהו ויקרא בהם בנערים נה"י שמי ושם אבותי בינה וחג"ת כנ"ל דאשתקיין מבינה וחג"ת. וידגו לרוב חכמה . ר"ל וידגו הוא רבוי שפע החכמה ומביא ראיה שנאמר ותרב חכמת כו' וכאן…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: