ברכה בשמחה וברצון הלב לשמח מדת הטוב - ונשיקת החברים ושימתו לראש
זוהר חדש · מדרש רות בהמשכו - קדוש הידים וסדר ברכת המזון עד ׳בקצה הערמה׳ · מאמר 110 · פיסקה 22
לשון הזוהר
וּמַאן דִּמְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, חָדֵי לְעֵילָא, וְחָדֵי לְתַתָּא. וְאִצְטְרִיךְ לְבָרֵךְ בְּחֶדְוָא, וּבִרְעוּתָא דְלִבָּא, בְּגִין לְמֶחֱדֵי מִדַּת הַטוֹב, דִּכְתִיב ׳וַיֹּאכַל בֹּעַז וַיֵּשְׁתְּ וַיִּיטַב לִבּוֹ׳. דָּא הִיא מִדַּת הַטוֹב. דִּכְתִיב, (משלי ט״ו:ט״ו) ׳וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָּמִיד׳. אֲתוֹ חַבְרַיָיא וּנְשָׁקוּ לֵיהּ, וַעֲבָדוֹ חֶדְוָה וְהִלּוּלָא אָחֳרָא, וְזַמִּינוּ לְכָל בְּנֵי דּוּכְתָּא, וְשַׁוְיוּהוּ רֵישָׁא לְכוּלְּהוּ.
תרגום
וּמִי שֶׁמְּבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, מְשַׂמֵּחַ לְמַעְלָה, וּמְשַׂמֵּחַ לְמַטָּה. וְצָרִיךְ לְבָרֵךְ בְּשִׂמְחָה, וּבִרְצוֹן הַלֵּב, כְּדֵי לְשַׂמֵּחַ אֶת מִדַּת הַטּוֹב, שֶׁכָּתוּב ׳וַיֹּאכַל בֹּעַז וַיֵּשְׁתְּ וַיִּיטַב לִבּוֹ׳ (רות ג, ז) - זוֹ הִיא מִדַּת הַטּוֹב. שֶׁכָּתוּב, ׳וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָּמִיד׳ (משלי טו, טו) - בָּאוּ הַחֲבֵרִים וּנְשָׁקוּהוּ, וְעָשׂוּ שִׂמְחָה וְהִלּוּלָא אַחֶרֶת, וְהִזְמִינוּ לְכָל בְּנֵי הַמָּקוֹם, וְשָׂמוּהוּ רֹאשׁ לְכֻלָּם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ומאן דמברך ברכת המזון, חדי לעילא, וחדי לתתא. ואצטריך לברך בחדוא, וברעותא דלבא, בגין למחדי מדת הטוב, דכתיב ׳ויאכל בעז וישת וייטב לבו׳. דא היא מדת הטוב. דכתיב, (משלי ט״ו:ט״ו) ׳וטוב לב משתה תמיד׳. אתו חברייא ונשקו ליה, ועבדו חדוה והלולא אחרא, וזמינו לכל בני דוכתא, ושויוהו רישא לכולהו.
התרגום: ומי שמברך ברכת המזון, משמח למעלה, ומשמח למטה. וצריך לברך בשמחה, וברצון הלב, כדי לשמח את מדת הטוב, שכתוב ׳ויאכל בעז וישת וייטב לבו׳ (רות ג, ז) - זו היא מדת הטוב. שכתוב, ׳וטוב לב משתה תמיד׳ (משלי טו, טו) - באו החברים ונשקוהו, ועשו שמחה והלולא אחרת, והזמינו לכל בני המקום, ושמוהו ראש לכלם.