ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 11: מדרש הנעלם בראשית בהמשכו - ׳נפש חיה׳ מן האדמה והנשמה הקדושה הגזורה מהכסא › פיסקה 17

מעשה ביהודי שלן בין הטועים - והשטן שלא שם עליו מכלי רפואתו

זוהר חדש · מדרש הנעלם בראשית בהמשכו - ׳נפש חיה׳ מן האדמה והנשמה הקדושה הגזורה מהכסא · מאמר 11 · פיסקה 17

לשון הזוהר

וְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן, זִמְנָא חָדָא סָח לִי יְהוּדָאי חָד, דַּהֲווֹ לֵיהּ מַרְעִין סַגִּיאִין, וְלָא אִיתְּסֵי, חָמָא לְאִינוּן טָעְיָין דַּהֲווֹ אָזְלֵי בְּמַרְעֵיהוֹן לְטַעֲוַותְהוֹן, וְאִתְּסָאן, אֲמַר אֵיזֵיל הָתָם, וְאַף עַל גַּב דְּאִיהוּ אָסוּר, אֲבָל לְמֶחֱמֵי מַאי הוּא. וְאָזַל הָתָם, וְעָאל בְּגַוַּיְיהוּ, וּבָת תַּמָּן בֵּינֵי אִינְשֵׁי דַּהֲווֹ מָחְיָין וּמַרְעִין. כָּלְהוֹ אִדְּמָכוּ, וְאִיהוּ לָא אִדְמִיךְ, עַד דְּחָמָא חַד שִׂטְנָא, דְּהֲוָה אָזֵיל בֵּינַיְיהוּ, וּמָאנֵי דְאַסְוָותָא בִּידֵיהּ, וַהֲוֵי שַׁוֵּי עַל כָּל חַד וְחַד, וְאִתְּסֵי. אַעֲבַר עֲלֵיהּ, וְלָא שַׁוֵּי עֲלֵיהּ. אָמַר לֵיהּ, מָארֵי, הָא אֲנָא מִבְּנֵי מַרְעִין שַׁוֵּי עָלַי. אָמַר לֵיהּ ׳לֹא כָּאֵלֶּה חֵלֶק יַעֲקֹב׳, דְּאִלֵּין אִתְפַּקָּדוּ לִי לְאוֹבָדָא לְהוֹן לְעָלְמָא דְּאָתֵי, אֲבָל בְּנוֹי דְּיַעֲקֹב לָאו כְּאִלֵּין. וּמִן קֳדָם מָה, עַל ׳כִּי יוֹצֵר הַכֹּל הוּא׳. מַה הַיּוֹצֵא סָתַר וּבָנֵי, אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָחֵי וּמַסֵּי, וְסָתַר וּבָנֵי. נָפַק הַהוּא גַבְרָא, וְסָח לִי עוֹבָדָא, אֲמָרִית בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּשַׁדְּרָךְ הָתָם לְמֶחֱמֵי דָא, וּלְמִשְׁמַע כְּדֵין מִפּוּמֵיהּ. וּכְדֵין סָח לִי יוֹסֵי חָרָשָׁא.

תרגום

וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, פַּעַם אַחַת סִפֵּר לִי יְהוּדִי אֶחָד, שֶׁהָיוּ לוֹ מַחֲלוֹת רַבּוֹת, וְלֹא נִרְפָּא, רָאָה אֶת אוֹתָם הַטּוֹעִים שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים בְּמַחֲלָתָם לְטָעוּתָם, וְנִרְפָּאִים, אָמַר, אֵלֵךְ שָׁמָּה, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא אָסוּר, אֲבָל לִרְאוֹת מָה הוּא. וְהָלַךְ שָׁמָּה, וְנִכְנַס בֵּינֵיהֶם, וְלָן שָׁם בֵּין אֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ מֻכִּים וְחוֹלִים. כֻּלָּם נִרְדְּמוּ, וְהוּא לֹא נִרְדַּם, עַד שֶׁרָאָה שָׂטָן אֶחָד, שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ בֵּינֵיהֶם, וּכְלֵי רְפוּאָה בְּיָדוֹ, וְהָיָה שָׂם עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְנִרְפָּא. עָבַר עָלָיו, וְלֹא שָׂם עָלָיו. אָמַר לוֹ, אֲדוֹנִי, הֲרֵי אֲנִי מִבְּנֵי הַחוֹלִים, שִׂים עָלַי. אָמַר לוֹ, ׳לֹא כָאֵלֶּה חֵלֶק יַעֲקֹב׳, שֶׁאֵלֶּה נִפְקְדוּ לִי לְאַבֵּד אוֹתָם לָעוֹלָם הַבָּא, אֲבָל בָּנָיו שֶׁל יַעֲקֹב אֵינָם כְּאֵלֶּה. וּמִפְּנֵי מָה? עַל ׳כִּי יוֹצֵר הַכֹּל הוּא׳. מָה הַיּוֹצֵר סוֹתֵר וּבוֹנֶה, אַף הקב"ה מַכֶּה וּמְרַפֵּא, וְסוֹתֵר וּבוֹנֶה. יָצָא אוֹתוֹ הָאִישׁ, וְסִפֵּר לִי אֶת הַמַּעֲשֶׂה, אָמַרְתִּי, בָּרוּךְ רַחֲמָנָא שֶׁשְּׁלָחֲךָ שָׁמָּה לִרְאוֹת זֹאת, וְלִשְׁמֹעַ עַכְשָׁו מִפִּיו. וְאָז סִפֵּר לִי יוֹסֵי הַחֵרֵשׁ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ואמר רבי יוחנן, זמנא חדא סח לי יהודאי חד, דהוו ליה מרעין סגיאין, ולא איתסי, חמא לאינון טעיין דהוו אזלי במרעיהון לטעוותהון, ואתסאן, אמר איזיל התם, ואף על גב דאיהו אסור, אבל למחמי מאי הוא. ואזל התם, ועאל בגוייהו, ובת תמן ביני אינשי דהוו מחיין ומרעין. כלהו אדמכו, ואיהו לא אדמיך, עד דחמא חד שטנא, דהוה אזיל בינייהו, ומאני דאסוותא בידיה, והוי שוי על כל חד וחד, ואתסי. אעבר עליה, ולא שוי עליה. אמר ליה, מארי, הא אנא מבני מרעין שוי עלי. אמר ליה ׳לא כאלה חלק יעקב׳, דאלין אתפקדו לי לאובדא להון לעלמא דאתי, אבל בנוי דיעקב לאו כאלין. ומן קדם מה, על ׳כי יוצר הכל הוא׳. מה היוצא סתר ובני, אף הקדוש ברוך הוא מחי ומסי, וסתר ובני. נפק ההוא גברא, וסח לי עובדא, אמרית בריך רחמנא דשדרך התם למחמי דא, ולמשמע כדין מפומיה. וכדין סח לי יוסי חרשא.

התרגום: ואמר רבי יוחנן, פעם אחת ספר לי יהודי אחד, שהיו לו מחלות רבות, ולא נרפא, ראה את אותם הטועים שהיו הולכים במחלתם לטעותם, ונרפאים, אמר, אלך שמה, ואף על פי שהוא אסור, אבל לראות מה הוא. והלך שמה, ונכנס ביניהם, ולן שם בין אנשים שהיו מכים וחולים. כלם נרדמו, והוא לא נרדם, עד שראה שטן אחד, שהיה הולך ביניהם, וכלי רפואה בידו, והיה שם על כל אחד ואחד, ונרפא. עבר עליו, ולא שם עליו. אמר לו, אדוני, הרי אני מבני החולים, שים עלי. אמר לו, ׳לא כאלה חלק יעקב׳, שאלה נפקדו לי לאבד אותם לעולם הבא, אבל בניו של יעקב אינם כאלה. ומפני מה? על ׳כי יוצר הכל הוא׳. מה היוצר סותר ובונה, אף הקב"ה מכה ומרפא, וסותר ובונה. יצא אותו האיש, וספר לי את המעשה, אמרתי, ברוך רחמנא ששלחך שמה לראות זאת, ולשמע עכשו מפיו. ואז ספר לי יוסי החרש.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים