מעשה בסעודת רשב"י - הנשמה היורדת בארבע כנפי החיה לר' אלעזר
זוהר חדש · מדרש הנעלם בראשית בהמשכו - ׳נפש חיה׳ מן האדמה והנשמה הקדושה הגזורה מהכסא · מאמר 11 · פיסקה 12
לשון הזוהר
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, זַמִּין לְמָארֵי מַתְנִיתָּא לְמֵיכַל בִּסְעוּדָתָא רַבָּה דַּעֲבַד לְהוֹ, וְחָפָא כָּל בֵּיתָא בְּמָאנֵי דִּיקָר, וְאוֹתִיב לְרַבָּנָן בְּהַאי גִיסָא, וְהוּא בְּהַאי גִיסָא, וַהֲוָה קָא בָּדַח טוּבָא. אֲמָרוּ לֵיהּ מַאי בְּדִיחוּתָא דְּמַר בְּהַאי יוֹמָא דֵּין מִשְּׁאָר יוֹמִין. אֲמַר לְהוֹ, דְּיוֹמָא דֵין נָחֲתָא נִשְׁמָתָא קַדִּישָׁא עִילָּאָה, בְּאַרְבַּע גַּדְּפִין דְּחֵיוָתָא, לְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרִי, וּבְהִילּוּלָא דָּא, יְהֵא לִי בְּדִיחוּתָא שְׁלֵימָתָא. אוֹתְבֵיהּ לְר' אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ לְגַבֵּיהּ, אֲמַר תִּיב בְּרִי תִּיב, דְּיוֹמָא דֵין אַתְּ קַדִּישָׁא, וּבְעַדְבָא דְקַדִּישִׁין. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן מִלָּה חַד, וְאַסְחַר אֶשָׁא בְּבֵיתָא. נָפְקֵי רַבָּנָן, חָמוּ קִיטוֹרָא דְּהֲוָה סָלֵיק מִבֵּיתָא כָּל הַהוּא יוֹמָא. אָתָא רַבִּי יוֹסֵי בֶּן רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקוֹנְיָא, אַשְׁכַּח לְרַבָּנָן דַּהֲווֹ תְּוָוהוּ, וְקָיְימֵי בְּשׁוּקָא. אֲמַר לְהוֹ, מַאי הוּא. אֲמָרוּ לֵיהּ, חָמֵי הַאי קִיטוֹרָא מֵאֶשָׁא דִלְעֵילָא. הַאי הוּא דְקָא מַכְתִּירִין יוֹמָא דֵין, בְּכִתְרָ"א קַדִּישָׁא לְרַבִּי אֶלְעָזָר. וְחָמוּ רַבָּנָן, אַרְבַּע גַּדְפִין דְּנִשְׁרָא, דְּנָחֲתוּ בְּאֶשָׁא, דְּאַסְחַר לֵיהּ וּלְרַבִּי שִׁמְעוֹן אֲבוּהִי. יָתֵיב תַּמָּן רַבִּי יוֹסֵי, עַד דַּאֲזַל אֶשָׁא. עָאל קֳדָמוֹהִי, אָמַר לֵיהּ, אַכִּתְרָא וְסִיתְרָא, גַּבְהוּתָא עַל כֹּלָּא, הַאי הִילּוּלָא לֶהֱוֵי שְׁלֵימְתָא. אֲמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן מַאי דַעְתִּיךְ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, הָא בְּרַתִּי לְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרָךְ. אֲמַר וַדַּאי יְהֵא כָךְ. קָרְאוּ לְרַבָּנָן וִיהַב לֵיהּ בְּרַתֵּיהּ. יָתְבֵי תַּמָּן תְּלַת יוֹמִין, וְלָעוֹ בְּאוֹרַיְיתָא קַמֵּיהּ, וְלָא שָׁבְקוּ סִתְרָא דְּמַתְנִיתִין, דְּלָא אוֹלִיף לְהוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן. אֲמָרוּ עָלָיו עַל ר' שִׁמְעוֹן, שֶׁלֹּא נִתְרָאֶה קֶשֶׁת בְּיָמָיו. דְּהָא הוּא סִימָנָא בְּעָלְמָא הֲוָה.
תרגום
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, הִזְמִין אֶת בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה לֶאֱכֹל בִּסְעֻדָּה גְּדוֹלָה שֶׁעָשָׂה לָהֶם, וְכִסָּה אֶת כָּל הַבַּיִת בִּכְלֵי יְקָר, וְהוֹשִׁיב אֶת הָרַבָּנִים בְּצַד זֶה, וְהוּא בְּצַד זֶה, וְהָיָה שָׂמֵחַ מְאֹד. אָמְרוּ לוֹ, מַה שִּׂמְחָתוֹ שֶׁל הָאָדוֹן בְּיוֹם זֶה מִשְּׁאָר יָמִים? אָמַר לָהֶם, שֶׁבְּיוֹם זֶה יוֹרֶדֶת נְשָׁמָה קְדוֹשָׁה עֶלְיוֹנָה, בְּאַרְבַּע כַּנְפֵי הַחַיָּה, לְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּנִי, וּבַחֲתֻנָּה זוֹ, תְּהֵא לִי שִׂמְחָה שְׁלֵמָה. הוֹשִׁיב אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ אֶצְלוֹ, אָמַר, שֵׁב בְּנִי שֵׁב, שֶׁהַיּוֹם אַתָּה קָדוֹשׁ, וּבְגוֹרַל הַקְּדוֹשִׁים. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן דָּבָר אֶחָד, וְהִקִּיף אֵשׁ בַּבַּיִת. יָצְאוּ הָרַבָּנִים, רָאוּ עָשָׁן שֶׁהָיָה עוֹלֶה מִן הַבַּיִת כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם. בָּא רַבִּי יוֹסֵי בֶּן רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקוּנְיָא, מָצָא אֶת הָרַבָּנִים שֶׁהָיוּ תְּמֵהִים, וְעוֹמְדִים בַּשּׁוּק. אָמַר לָהֶם, מָה זֶּה? אָמְרוּ לוֹ, רְאֵה עָשָׁן זֶה מֵאֵשׁ שֶׁלְּמַעְלָה. זֶה הוּא שֶׁמַּכְתִּירִים הַיּוֹם, בְּכֶתֶר קָדוֹשׁ אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר. וְרָאוּ הָרַבָּנִים, אַרְבַּע כַּנְפֵי נֶשֶׁר, שֶׁיָּרְדוּ בָּאֵשׁ, שֶׁהִקִּיפָה אוֹתוֹ וְאֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן אָבִיו. יָשַׁב שָׁם רַבִּי יוֹסֵי, עַד שֶׁהָלְכָה הָאֵשׁ. נִכְנַס לְפָנָיו, אָמַר לוֹ, עַל הַכֶּתֶר וְהַסֵּתֶר, הַגֹּבַהּ עַל הַכֹּל, חֲתֻנָּה זוֹ תְּהֵא שְׁלֵמָה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, מַה דַּעְתְּךָ? אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, הֲרֵי בִּתִּי לְרַבִּי אֶלְעָזָר בִּנְךָ. אָמַר, וַדַּאי יְהֵא כָּךְ. קָרְאוּ לָרַבָּנִים וְנָתַן לוֹ אֶת בִּתּוֹ. יָשְׁבוּ שָׁם שְׁלֹשָׁה יָמִים, וְעָמְלוּ בַּתּוֹרָה לְפָנָיו, וְלֹא הִשְׁאִירוּ סוֹד מִשְׁנָה, שֶׁלֹּא לִמֵּד לָהֶם רַבִּי שִׁמְעוֹן. אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִּי שִׁמְעוֹן, שֶׁלֹּא נִרְאֲתָה קֶשֶׁת בְּיָמָיו, שֶׁהֲרֵי הוּא סִימָן בָּעוֹלָם הָיָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: רבי שמעון בן יוחאי, זמין למארי מתניתא למיכל בסעודתא רבה דעבד להו, וחפא כל ביתא במאני דיקר, ואותיב לרבנן בהאי גיסא, והוא בהאי גיסא, והוה קא בדח טובא. אמרו ליה מאי בדיחותא דמר בהאי יומא דין משאר יומין. אמר להו, דיומא דין נחתא נשמתא קדישא עילאה, בארבע גדפין דחיותא, לרבי אלעזר ברי, ובהילולא דא, יהא לי בדיחותא שלימתא. אותביה לר' אלעזר בריה לגביה, אמר תיב ברי תיב, דיומא דין את קדישא, ובעדבא דקדישין. אמר רבי שמעון מלה חד, ואסחר אשא בביתא. נפקי רבנן, חמו קיטורא דהוה סליק מביתא כל ההוא יומא. אתא רבי יוסי בן רבי שמעון בן לקוניא, אשכח לרבנן דהוו תווהו, וקיימי בשוקא. אמר להו, מאי הוא. אמרו ליה, חמי האי קיטורא מאשא דלעילא. האי הוא דקא מכתירין יומא דין, בכתר"א קדישא לרבי אלעזר. וחמו רבנן, ארבע גדפין דנשרא, דנחתו באשא, דאסחר ליה ולרבי שמעון אבוהי. יתיב תמן רבי יוסי, עד דאזל אשא. עאל קדמוהי, אמר ליה, אכתרא וסיתרא, גבהותא על כלא, האי הילולא להוי שלימתא. אמר רבי שמעון מאי דעתיך. אמר רבי יוסי, הא ברתי לרבי אלעזר ברך. אמר ודאי יהא כך. קראו לרבנן ויהב ליה ברתיה. יתבי תמן תלת יומין, ולעו באורייתא קמיה, ולא שבקו סתרא דמתניתין, דלא אוליף להו רבי שמעון. אמרו עליו על ר' שמעון, שלא נתראה קשת בימיו. דהא הוא סימנא בעלמא הוה.
התרגום: רבי שמעון בן יוחאי, הזמין את בעלי המשנה לאכל בסעדה גדולה שעשה להם, וכסה את כל הבית בכלי יקר, והושיב את הרבנים בצד זה, והוא בצד זה, והיה שמח מאד. אמרו לו, מה שמחתו של האדון ביום זה משאר ימים? אמר להם, שביום זה יורדת נשמה קדושה עליונה, בארבע כנפי החיה, לרבי אלעזר בני, ובחתנה זו, תהא לי שמחה שלמה. הושיב את רבי אלעזר בנו אצלו, אמר, שב בני שב, שהיום אתה קדוש, ובגורל הקדושים. אמר רבי שמעון דבר אחד, והקיף אש בבית. יצאו הרבנים, ראו עשן שהיה עולה מן הבית כל אותו היום. בא רבי יוסי בן רבי שמעון בן לקוניא, מצא את הרבנים שהיו תמהים, ועומדים בשוק. אמר להם, מה זה? אמרו לו, ראה עשן זה מאש שלמעלה. זה הוא שמכתירים היום, בכתר קדוש את רבי אלעזר. וראו הרבנים, ארבע כנפי נשר, שירדו באש, שהקיפה אותו ואת רבי שמעון אביו. ישב שם רבי יוסי, עד שהלכה האש. נכנס לפניו, אמר לו, על הכתר והסתר, הגבה על הכל, חתנה זו תהא שלמה. אמר רבי שמעון, מה דעתך? אמר רבי יוסי, הרי בתי לרבי אלעזר בנך. אמר, ודאי יהא כך. קראו לרבנים ונתן לו את בתו. ישבו שם שלשה ימים, ועמלו בתורה לפניו, ולא השאירו סוד משנה, שלא למד להם רבי שמעון. אמרו עליו על רבי שמעון, שלא נראתה קשת בימיו, שהרי הוא סימן בעולם היה.
לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: