ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 106: מדרש רות בהמשכו - ׳עד בואנה בית לחם׳ בדין הנפש והגוף ובשם הנסתר שבאדם › פיסקה 9

מעשה ברבי יוסי ששמע הלולא בקבר אביו - וצואתו לרבי חגי לגמור תלמודו

זוהר חדש · מדרש רות בהמשכו - ׳עד בואנה בית לחם׳ בדין הנפש והגוף ובשם הנסתר שבאדם · מאמר 106 · פיסקה 9

לשון הזוהר

כִי הָא דְּרַבִּי חִסְדָּא, כְּשֶׁנִּפְטַר לְעוֹלָמוֹ, הָלַךְ רַבִּי יוֹסֵי בְּרֵיהּ וּבַת תַּמָּן עַל קִבְרֵיהּ בְּלֵילְיָא. שְׁמַע מִגּוֹ קִבְרֵיהּ, חֶדְוָה דְּכִתּוֹת כִּתּוֹת, דְּמִתְכַּנְפֵי וְקָאַמְרֵי, נֵיזֵיל לְחֶדְוָתָא דְהִלּוּלָא דְאוֹרַיְיתָא דְּרַבִּי חִסְדָּא. וַאֲפִילּוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מִתְכַּנְּפֵי לְמֶיחֱדֵי בַּהֲדֵיהּ. שְׁמַע דַּהֲווּ אָמְרִין, מַה לְחַיֵּי בְּחֶדְוָה דִילָן הָכָא, יִלְעוֹן בְּאוֹרַיְיתָא בְּהַהוּא עָלְמָא. אָמַר לֵיהּ, בְּרִי, זִיל מְהָכָא, וְקַיַּים תַּלְמוּדָךְ, דְּזַכָּאָה אִיהוּ מַאן דְּאָתֵי הָכָא וְתַלְמוּדוֹ בְּיָדוֹ. דְּהָא אֲפִילּוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לָא יָכְלִין לְקָרְבָא לֵיהּ. זִיל וֶאֱמוֹר לֵיהּ לְרַבִּי חַגַּי, דְּיִגְמוֹר תַּלְמוּדֵיהּ, דִּבְיוֹם פְּלוֹנִי יֵיתֵי הָכָא. אַדְּהָכֵי, דְּהֲוָה מִשְׁתָּעֵי בַּהֲדֵיהּ, סָלְקוּהוּ לְרַבִּי חִסְדָּא לִמְתִיבְתָּא עִילָּאָה. וְקָם רַבִּי יוֹסֵי בְּרֵיהּ, וַאֲזֵיל, וְחַוֵּי לְהוֹן לְחַבְרַיָיא.

תרגום

כְּמוֹ זֶה שֶׁל רַבִּי חִסְדָּא, כְּשֶׁנִּפְטַר לְעוֹלָמוֹ, הָלַךְ רַבִּי יוֹסֵי בְּנוֹ וּבָא שָׁם עַל קִבְרוֹ בַּלַּיְלָה. שָׁמַע מִתּוֹךְ קִבְרוֹ, שִׂמְחָה שֶׁל כִּתּוֹת כִּתּוֹת, שֶׁמִּתְכַּנְּסוֹת וְאוֹמְרוֹת, נֵלֵךְ לְשִׂמְחַת הַהִלּוּלָא שֶׁל תּוֹרַת רַבִּי חִסְדָּא. וַאֲפִלּוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מִתְכַּנְּסִים לִשְׂמֹחַ עִמּוֹ. שָׁמַע שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים, מָה לַחַיִּים בְּשִׂמְחָתֵנוּ כָּאן, יַעַסְקוּ בַּתּוֹרָה בָּעוֹלָם הַהוּא. אָמַר לוֹ, בְּנִי, לֵךְ מִכָּאן, וְקַיֵּם אֶת תַּלְמוּדְךָ, שֶׁאַשְׁרֵי מִי שֶׁבָּא לְכָאן וְתַלְמוּדוֹ בְּיָדוֹ. שֶׁהֲרֵי אֲפִלּוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אֵינָם יְכוֹלִים לְהִתְקָרֵב אֵלָיו. לֵךְ וֶאֱמֹר לְרַבִּי חַגַּי, שֶׁיִּגְמֹר אֶת תַּלְמוּדוֹ, כִּי בְּיוֹם פְּלוֹנִי יָבוֹא לְכָאן. בֵּינְתַיִם, בְּעוֹד שֶׁהָיָה מְדַבֵּר עִמּוֹ, הֶעֱלוּ אֶת רַבִּי חִסְדָּא לַיְשִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה. וְקָם רַבִּי יוֹסֵי בְּנוֹ, וְהָלַךְ, וְסִפֵּר לָהֶם לַחֲבֵרִים.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: כי הא דרבי חסדא, כשנפטר לעולמו, הלך רבי יוסי בריה ובת תמן על קבריה בליליא. שמע מגו קבריה, חדוה דכתות כתות, דמתכנפי וקאמרי, ניזיל לחדותא דהלולא דאורייתא דרבי חסדא. ואפילו מלאכי השרת מתכנפי למיחדי בהדיה. שמע דהוו אמרין, מה לחיי בחדוה דילן הכא, ילעון באורייתא בההוא עלמא. אמר ליה, ברי, זיל מהכא, וקיים תלמודך, דזכאה איהו מאן דאתי הכא ותלמודו בידו. דהא אפילו מלאכי השרת לא יכלין לקרבא ליה. זיל ואמור ליה לרבי חגי, דיגמור תלמודיה, דביום פלוני ייתי הכא. אדהכי, דהוה משתעי בהדיה, סלקוהו לרבי חסדא למתיבתא עילאה. וקם רבי יוסי בריה, ואזיל, וחוי להון לחברייא.

התרגום: כמו זה של רבי חסדא, כשנפטר לעולמו, הלך רבי יוסי בנו ובא שם על קברו בלילה. שמע מתוך קברו, שמחה של כתות כתות, שמתכנסות ואומרות, נלך לשמחת ההלולא של תורת רבי חסדא. ואפלו מלאכי השרת מתכנסים לשמח עמו. שמע שהיו אומרים, מה לחיים בשמחתנו כאן, יעסקו בתורה בעולם ההוא. אמר לו, בני, לך מכאן, וקים את תלמודך, שאשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו. שהרי אפלו מלאכי השרת אינם יכולים להתקרב אליו. לך ואמר לרבי חגי, שיגמר את תלמודו, כי ביום פלוני יבוא לכאן. בינתים, בעוד שהיה מדבר עמו, העלו את רבי חסדא לישיבה של מעלה. וקם רבי יוסי בנו, והלך, וספר להם לחברים.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים