המעלים עינו מן העניים בשני בצרת - ובריחת אלימלך מן הצדקה
זוהר חדש · מדרש רות בהמשכו - הדין שלמעלה ודרשות ׳עיר קטנה׳ ותקון נרו של דוד · מאמר 102 · פיסקה 12
לשון הזוהר
(רות א׳:ו׳) וַתֹּאמֶר נָעֳמִי לְכַלּוֹתֶיהָ וְגו', כִּי שָׁמְעָה בִּשְׂדֵי ׳מוֹאָב כִּי פָקַד ה' אֶת עַמּוֹ לָתֵת לָהֶם לָחֶם׳. אָמַר רִבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר רִבִּי יִצְחָק, בֹּא וּרְאֵה, מִי שֶׁמַּעֲלִים עֵינָיו מֵעֲנִיִּים בִּשְׁנֵי בַּצּוֹרֶת, הֵם יִרְאוּ בְּנֶחָמוֹת הָעוֹלָם וְלֹא יָמוּתוּ, עַד שֶׁיּוּפְקְדוּ לְטוֹבָה, וְהוּא לֹא יִזְכֶּה לִרְאוֹתָהּ. אֱלִימֶלֶךְ עָשִׁיר הָיָה, כֵּיוָן שֶׁרָאָה הָרָעָב, הֶעֱלִים עֵינָיו מִן הַצְּדָקָה, וּבָרַח לִשְׂדֵי מוֹאָב.
תרגום
(רות א׳:ו׳) וַתֹּאמֶר נָעֳמִי לְכַלּוֹתֶיהָ וְגוֹ', כִּי שָׁמְעָה בִּשְׂדֵי ׳מוֹאָב כִּי פָקַד ה' אֶת עַמּוֹ לָתֵת לָהֶם לָחֶם׳ (רות א, ו) - אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר רַבִּי יִצְחָק, בֹּא וּרְאֵה, מִי שֶׁמַּעֲלִים עֵינָיו מֵעֲנִיִּים בִּשְׁנֵי בַּצֹּרֶת, הֵם יִרְאוּ בְּנֶחָמוֹת הָעוֹלָם וְלֹא יָמוּתוּ, עַד שֶׁיִּפָּקְדוּ לְטוֹבָה, וְהוּא לֹא יִזְכֶּה לִרְאוֹתָהּ. אֱלִימֶלֶךְ עָשִׁיר הָיָה, כֵּיוָן שֶׁרָאָה הָרָעָב, הֶעֱלִים עֵינָיו מִן הַצְּדָקָה, וּבָרַח לִשְׂדֵי מוֹאָב.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: (רות א׳:ו׳) ותאמר נעמי לכלותיה וגו', כי שמעה בשדי ׳מואב כי פקד ה' את עמו לתת להם לחם׳. אמר רבי ברכיה אמר רבי יצחק, בא וראה, מי שמעלים עיניו מעניים בשני בצורת, הם יראו בנחמות העולם ולא ימותו, עד שיופקדו לטובה, והוא לא יזכה לראותה. אלימלך עשיר היה, כיון שראה הרעב, העלים עיניו מן הצדקה, וברח לשדי מואב.
התרגום: (רות א׳:ו׳) ותאמר נעמי לכלותיה וגו', כי שמעה בשדי ׳מואב כי פקד ה' את עמו לתת להם לחם׳ (רות א, ו) - אמר רבי ברכיה אמר רבי יצחק, בא וראה, מי שמעלים עיניו מעניים בשני בצרת, הם יראו בנחמות העולם ולא ימותו, עד שיפקדו לטובה, והוא לא יזכה לראותה. אלימלך עשיר היה, כיון שראה הרעב, העלים עיניו מן הצדקה, וברח לשדי מואב.