ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 10: מדרש הנעלם בראשית בהמשכו - ׳יהי רקיע׳ הבדלת המים והפרגוד שעל ראשי החיה › פיסקה 4

אין טוב בשני החוזר על יחודו - ו ׳אחד׳ שאינו מחרת לשני

זוהר חדש · מדרש הנעלם בראשית בהמשכו - ׳יהי רקיע׳ הבדלת המים והפרגוד שעל ראשי החיה · מאמר 10 · פיסקה 4

לשון הזוהר

אר"י, בֹּא וּרְאֵה לָמָּה לֹא נֶאֱמַר כִּי טוֹב בַּשֵּׁנִי. מִפְּנֵי שֶׁעִנְיַן זֶה חוֹזֵר עַל יִחוּדוֹ, לְהוֹרוֹת כִּי אֵין שֵׁנִי לְנֶגְדּוֹ, וְאֵין טוֹב בַּשֵּׁנִי, עַל כֵּן נֶאֱמַר בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן יוֹם אֶחָד. דְּתָנֵי ר"י, לָמָּה לֹא נֶאֱמַר רִאשׁוֹן ׳בִּמְקוֹם אֶחָד׳. לְהוֹרוֹת, דְּאִלּוּ נֶאֱמַר רִאשׁוֹן, עַל כָּל פָּנִים הָיָה רָאוּי לִהְיוֹת שֵׁנִי. כִּי רִאשׁוֹן מָחֳרָת לְשֵׁנִי. אֲבָל אֶחָד, אֵינוֹ מָחֳרָת לְשֵׁנִי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, וַהֲרֵי נֶאֱמַר (ישעיהו מ״א:ד׳) ׳אֲנִי ה' רִאשׁוֹן׳. אָמַר לֵיהּ, מִלְתֵיהּ מְסַיֵּיעַ לְקַמַּיְיתָא, מִדִּכְתִיב ׳וְאֶת אַחֲרוֹנִים אֲנִי הוּא׳, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ אַחֲרוֹנִים לָרִאשׁוֹן, ׳אֲנִי הוּא׳. וְכִי אַחֲרוֹנִים יֵשׁ לָרִאשׁוֹן. אֵין. שְׁמוֹ הַמְיוּחָד. שֶׁהוּא רֹאשׁ וּמְיוּחָד. אֲחֵרִים הֵם: אָלֶ"ף דָּלֶ"ת נוּ"ן יוּ"ד, אֱלֹהִי"ם, שַׁדַּ"י, אֵ"ל, צְבָאוֹ"ת. וְהֵם מִתְכַּנִּים בְּיִחוּדוֹ, וְהוּא הוּא יִתְבָּרַךְ מַמָּשׁ, דִּכְתִיב ׳וְאֶת אַחֲרוֹנִים אֲנִי הוּא׳.

תרגום

אר"י, בֹּא וּרְאֵה לָמָּה לֹא נֶאֱמַר ׳כִּי טוֹב׳ בַּשֵּׁנִי? מִפְּנֵי שֶׁעִנְיָן זֶה חוֹזֵר עַל יִחוּדוֹ, לְהוֹרוֹת כִּי אֵין שֵׁנִי לְנֶגְדּוֹ, וְאֵין טוֹב בַּשֵּׁנִי, עַל כֵּן נֶאֱמַר בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן ׳יוֹם אֶחָד׳. שֶׁשָּׁנָה ר"י, לָמָּה לֹא נֶאֱמַר ׳רִאשׁוֹן׳ ׳בִּמְקוֹם אֶחָד׳? לְהוֹרוֹת, שֶׁאִלּוּ נֶאֱמַר ׳רִאשׁוֹן׳, עַל כָּל פָּנִים הָיָה רָאוּי לִהְיוֹת ׳שֵׁנִי׳, כִּי רִאשׁוֹן מָחֳרָת לְשֵׁנִי, אֲבָל ׳אֶחָד׳, אֵינוֹ מָחֳרָת לְשֵׁנִי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, וַהֲרֵי נֶאֱמַר (ישעיהו מ״א:ד׳) ׳אֲנִי ה' רִאשׁוֹן׳ (ישעיה מא, ד). אָמַר לוֹ, דְּבָרוֹ מְסַיֵּעַ לָרִאשׁוֹנִים, מִמַּה שֶּׁכָּתוּב ׳וְאֶת אַחֲרוֹנִים אֲנִי הוּא׳, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ אַחֲרוֹנִים לָרִאשׁוֹן, ׳אֲנִי הוּא׳. וְכִי אַחֲרוֹנִים יֵשׁ לָרִאשׁוֹן? אֵין. שְׁמוֹ הַמְיֻחָד, שֶׁהוּא רֹאשׁ וּמְיֻחָד. אֲחֵרִים הֵם: אָלֶ"ף דָּלֶ"ת נוּ"ן יוּ"ד, אֱלֹהִי"ם, שַׁדַּ"י, אֵ"ל, צְבָאוֹ"ת. וְהֵם מִתְכַּנִּים בְּיִחוּדוֹ, וְהוּא הוּא יִתְבָּרַךְ מַמָּשׁ, שֶׁכָּתוּב ׳וְאֶת אַחֲרוֹנִים אֲנִי הוּא׳.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אר"י, בא וראה למה לא נאמר כי טוב בשני. מפני שענין זה חוזר על יחודו, להורות כי אין שני לנגדו, ואין טוב בשני, על כן נאמר ביום הראשון יום אחד. דתני ר"י, למה לא נאמר ראשון ׳במקום אחד׳. להורות, דאלו נאמר ראשון, על כל פנים היה ראוי להיות שני. כי ראשון מחרת לשני. אבל אחד, אינו מחרת לשני. רבי יהודה אומר, והרי נאמר (ישעיהו מ״א:ד׳) ׳אני ה' ראשון׳. אמר ליה, מלתיה מסייע לקמייתא, מדכתיב ׳ואת אחרונים אני הוא׳, אף על פי שיש אחרונים לראשון, ׳אני הוא׳. וכי אחרונים יש לראשון. אין. שמו המיוחד. שהוא ראש ומיוחד. אחרים הם: אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד, אלהי"ם, שד"י, א"ל, צבאו"ת. והם מתכנים ביחודו, והוא הוא יתברך ממש, דכתיב ׳ואת אחרונים אני הוא׳.

התרגום: אר"י, בא וראה למה לא נאמר ׳כי טוב׳ בשני? מפני שענין זה חוזר על יחודו, להורות כי אין שני לנגדו, ואין טוב בשני, על כן נאמר ביום הראשון ׳יום אחד׳. ששנה ר"י, למה לא נאמר ׳ראשון׳ ׳במקום אחד׳? להורות, שאלו נאמר ׳ראשון׳, על כל פנים היה ראוי להיות ׳שני׳, כי ראשון מחרת לשני, אבל ׳אחד׳, אינו מחרת לשני. רבי יהודה אומר, והרי נאמר (ישעיהו מ״א:ד׳) ׳אני ה' ראשון׳ (ישעיה מא, ד). אמר לו, דברו מסיע לראשונים, ממה שכתוב ׳ואת אחרונים אני הוא׳, אף על פי שיש אחרונים לראשון, ׳אני הוא׳. וכי אחרונים יש לראשון? אין. שמו המיחד, שהוא ראש ומיחד. אחרים הם: אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד, אלהי"ם, שד"י, א"ל, צבאו"ת. והם מתכנים ביחודו, והוא הוא יתברך ממש, שכתוב ׳ואת אחרונים אני הוא׳.

מן המפרשים

כתם פז: מן המקבילה בלך לך מאמר כט, א (פט.) ויאמר אברם אדנ"י י"הוה מה תתן לי אלף דלת נון יוד אלהים יוד הא ו"ו ה"א אמאי כבר ידעת כי השם הזה הנכתב י"הוה והוא בניקוד אלהים כי הכוונה בו למדת הבי"נה שאעפ"י שהיא רחמים הנה הדין גנוז בתוכה כי…

מקדש מלך: מן המקבילה בפקודי מאמר נב, ל (רס.) אלין תרין רוחין וכו' ואינון הרי נחשת. פירש ב' רוחות הנז' הם הרים שמשפיעים לנחשת שהוא הנוגה כמ"ש בסוף היכל ראשון בשם הרב ז"ל. ואע"פי שלעיל בסמוך כתב שד' גלגלים הם נק' הרי נחשת אינה קושיא שכיון…

אור החמה: מן המקבילה בלך לך מאמר כט, א (פט.) זוהר ויאמר אברם אדנ"י יהוד מה תתן לי וגומר אדנ"י אלדי"ם אדני באלף דלת ואלדי"ם באותיות שם ההויה ונקודת אלדים רמז לתרין עלמין עילאה ותתאה כד אינון כחדא מלכות ובינה עכ"ל. ועי' מה שכתבנו בספר אור…

לכל המפרשים על פיסקה זו