רוח הטומאה מסטה בני אדם מדרכי הקב"ה כבאדם הראשון
וישלח · ׳ויותר יעקב לבדו׳ - סכנת רוח הטומאה בהליכת יחיד בלילה · מאמר 4 · פיסקה 3 · דף קסט ע"ב
לשון הזוהר
וְאִיהוּ אִתְמַנֵּי לְגַבַּיְיהוּ דִבְנִי נָשָׁא וְאִשְׁתַּכַּח עִמְּהוֹן. וּבַעֲקִימוּ וּבְתַסְקוּפִין אָתֵי לְגַבַּיְיהוּ לְאַסְטָאָה לוֹן מֵאָרְחוֹי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּמָה דְאַסְטֵי לְאָדָם קַדְמָאָה וְגָרִים מוֹתָא לְכָל עַלְמָא, הָכִי נָמֵי אַסְטֵי לְהוּ לִבְנֵי נָשָׁא וְגָרִים לוֹן לְאִסְתָּאֲבָא. וּמַאן דְּאָתֵי לְאִסְתָּאֲבָא אִיהוּ מָשִׁיךְ עֲלֵיהּ הַהוּא רוּחַ מְסָאֲבָא וְאִתְדַּבֵּיק בַּהֲדֵיהּ, וְכַמָּה אִינוּן דִּזְמִינִין לְסָאֲבָא לֵיהּ וּמְסָאֲבִין לֵיהּ, וְאִיהוּ מְסָאָב, וְסָאֳבִין לֵיהּ בְּהַאי עַלְמָא וּבְהַהוּא עַלְמָא וְהָא אִתְּמָר.
תרגום
וְהוּא הִתְמַנָּה אֵצֶל בְּנֵי אָדָם וְנִמְצָא עִמָּם, וּבְעַקְמוּמִיּוֹת וּבְתַחְבּוּלוֹת בָּא אֲלֵיהֶם לְהַסְטוֹתָם מִדַּרְכֵי הקב"ה. כְּמוֹ שֶׁהִסְטָה אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן וְגָרַם מָוֶת לְכָל הָעוֹלָם, כָּךְ גַּם מַסְטֶה בְּנֵי אָדָם וְגוֹרֵם לָהֶם לְהִטָּמֵא. וּמִי שֶׁבָּא לְהִטָּמֵא, מוֹשֵׁךְ עָלָיו אוֹתוֹ רוּחַ טֻמְאָה וְנִדְבָּק עִמּוֹ. וְכַמָּה הֵם שֶׁמְּזֻמָּנִים לְטַמֵּא אוֹתוֹ, וּמְטַמְּאִים אוֹתוֹ וְהוּא טָמֵא, וּמְטַמְּאִים אוֹתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבְאוֹתוֹ עוֹלָם, וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ואיהו אתמני לגבייהו דבני נשא ואשתכח עמהון. ובעקימו ובתסקופין אתי לגבייהו לאסטאה לון מארחוי קודשא בריך הוא, כמה דאסטי לאדם קדמאה וגרים מותא לכל עלמא, הכי נמי אסטי להו לבני נשא וגרים לון לאסתאבא. ומאן דאתי לאסתאבא איהו משיך עליה ההוא רוח מסאבא ואתדביק בהדיה, וכמה אינון דזמינין לסאבא ליה ומסאבין ליה, ואיהו מסאב, וסאבין ליה בהאי עלמא ובההוא עלמא והא אתמר.
התרגום: והוא התמנה אצל בני אדם ונמצא עמם, ובעקמומיות ובתחבולות בא אליהם להסטותם מדרכי הקב"ה. כמו שהסטה את אדם הראשון וגרם מות לכל העולם, כך גם מסטה בני אדם וגורם להם להטמא. ומי שבא להטמא, מושך עליו אותו רוח טמאה ונדבק עמו. וכמה הם שמזמנים לטמא אותו, ומטמאים אותו והוא טמא, ומטמאים אותו בעולם הזה ובאותו עולם, והרי נתבאר.
מן המפרשים
אור החמה: כמה דאסטי לאדם קדמאה הענין שאדם הראשון היה רוחני ויצה"ר נראה לו ממש ודבר עמו והטעהו בדבור וחלק שפתיו ושלט בו. אמנם האדם הגשמי יש לו מבוא בטבעו ומחשבותיו הגשמיות ושולט ברוחניות בו. ואע"ג דתנינן נגע וגו' והיינו סייעתא דר' יוסי…
הסולם: ואיהו אתמני לגבייהו וכו': והוא נתמנה אצל בני אדם ונמצא עמהם, ובערמה ובעלילות הוא בא אליהם, להשטות אותם מדרכי הקב"ה. כמו שהשטה את אדם הראשון וגרם מות לכל העולם, כן הוא משטה בני אדם וגורם להם להטמא.