הסטרא אחרא הדוחה את האדם - ושמירת הקב"ה לנזהר ממנו
וישלח · ׳אתה סתר לי מצר תצרני׳ - שמירת הקב"ה מן היצר הרע לצדיקי ישראל · מאמר 30 · פיסקה 4 · דף קעט ע"א
לשון הזוהר
פָּתַח רַבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר, ׳דָּחֹה דְחִיתַנִי לִנְפֹּל וַיהו"ה עֲזָרָנִי׳ (תהילים קיח, יג), ׳דָּחֹה דְחִיתַנִי׳, דָּחֹה דָחוּנִי מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאי ׳דָּחֹה דְחִיתַנִי׳. אֶלָּא דָּא סִטְרָא אָחֳרָא דְּדַחְיָיא לֵיהּ לְבַר נָשׁ תָּדִיר, וּבָעֵי לְדַחְיָיא לֵיהּ וּלְאַסְטָאָה לֵיהּ מֵעִם קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְדָא הוּא יֵצֶר הָרָע דְּאִשְׁתַּכַּח לְגַבֵּיהּ דְבַּר נָשׁ תָּדִיר. וּלְקֳבְלֵיהּ אַהֲדַר דָּוִד וְאָמַר ׳דָּחֹה דְחִיתַנִי לִנְפּוֹל׳. בְּגִין דְּאִיהוּ הֲוָה אִשְׁתַּדַּל לְגַבֵּיהּ בְּכָל אִינוּן עַקְתִין לְאַסְטָאָה לֵיהּ מֵעִם קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְעֲלֵיהּ אָמַר דָּוִד ׳דָּחֹה דְחִיתַנִי לִנְפּוֹל׳ בַּגֵּיהִנָּם. ׳וַיהו"ה עֲזָרָנִי׳ דְּלָא אִתְמַסַּרְנָא בִּידָךְ. וְעַל דָּא אִית לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְאִזְדַּהֲרָא מִנֵּיהּ, בְּגִין דְּלָא יִשְׁלוֹט עֲלֵיהּ. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כְּדֵין נָטִיר לֵיהּ בְּכָל אָרְחוֹי. דִּכְתִיב, ׳אָז תֵּלֵךְ לָבֶטַח דַרְכֶּךָ וְרַגְלֶךָ לא תִגּוֹף׳ (משלי ג, כג) ׳בְּלֶכְתְּךָ לֹא יֵצַר צַעֲדֶךָ וְאִם תָּרוּץ לא תִכָּשֵׁל׳ (משלי ד, יב). וּכְתִיב, ׳וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וְאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם׳ (משלי ד, יח).
תרגום
פָּתַח רַבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר, ׳דָּחֹה דְחִיתַנִי לִנְפֹּל וַה' עֲזָרָנִי׳ (תהלים קיח, יג). ׳דָּחֹה דְחִיתַנִי׳, דָּחֹה דָחוּנִי הָיָה צָרִיךְ לִכְתֹּב! מַה זֶּה ׳דָּחֹה דְחִיתַנִי׳? אֶלָּא זֶה סִטְרָא אַחֲרָא שֶׁדּוֹחֶה אֶת הָאָדָם תָּמִיד וְרוֹצֶה לִדְחוֹת אוֹתוֹ וּלְהַסְטוֹתוֹ מֵעִם הקב"ה, וְזֶהוּ יֵצֶר הָרָע שֶׁנִּמְצָא תָמִיד אֵצֶל הָאָדָם, וּכְנֶגְדּוֹ חָזַר דָּוִד וְאָמַר ׳דָּחֹה דְחִיתַנִי לִנְפֹּל׳ - מִשּׁוּם שֶׁהוּא הָיָה מִשְׁתַּדֵּל אֵלָיו בְּכָל אוֹתָן צָרוֹת לְהַסְטוֹתוֹ מֵעִם הקב"ה. וְעָלָיו אָמַר דָּוִד, ׳דָּחֹה דְחִיתַנִי לִנְפֹּל׳ - בַּגֵּיהִנֹּם, וַה' עֲזָרָנִי - שֶׁלֹּא נִמְסַרְתִּי לְיָדְךְ. וְעַל זֶה יֵשׁ לָאָדָם לְהִזָּהֵר מִמֶּנּוּ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁלֹט עָלָיו, וְאָז הקב"ה שׁוֹמֵר אוֹתוֹ בְּכָל דְּרָכָיו, שֶׁכָּתוּב ׳אָז תֵּלֵךְ לָבֶטַח דַּרְכֶּךְ וְרַגְלְךְ לֹא תִגּוֹף׳ (משלי יג, כג) - ׳בְּלֶכְתְּךְ לֹא יֵצַר צַעֲדֶךְ וְאִם תָּרוּץ לֹא תִכָּשֵׁל׳ (שם ד, יב), וְכָתוּב - (שם) ׳וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם׳.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: פתח רבי אלעזר ואמר, ׳דחה דחיתני לנפל ויהו"ה עזרני׳ (תהילים קיח, יג), ׳דחה דחיתני׳, דחה דחוני מבעי ליה, מאי ׳דחה דחיתני׳. אלא דא סטרא אחרא דדחייא ליה לבר נש תדיר, ובעי לדחייא ליה ולאסטאה ליה מעם קודשא בריך הוא. ודא הוא יצר הרע דאשתכח לגביה דבר נש תדיר. ולקבליה אהדר דוד ואמר ׳דחה דחיתני לנפול׳. בגין דאיהו הוה אשתדל לגביה בכל אינון עקתין לאסטאה ליה מעם קודשא בריך הוא. ועליה אמר דוד ׳דחה דחיתני לנפול׳ בגיהנם. ׳ויהו"ה עזרני׳ דלא אתמסרנא בידך. ועל דא אית ליה לבר נש לאזדהרא מניה, בגין דלא ישלוט עליה. וקודשא בריך הוא כדין נטיר ליה בכל ארחוי. דכתיב, ׳אז תלך לבטח דרכך ורגלך לא תגוף׳ (משלי ג, כג) ׳בלכתך לא יצר צעדך ואם תרוץ לא תכשל׳ (משלי ד, יב). וכתיב, ׳וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום׳ (משלי ד, יח).
התרגום: פתח רבי אלעזר ואמר, ׳דחה דחיתני לנפל וה' עזרני׳ (תהלים קיח, יג). ׳דחה דחיתני׳, דחה דחוני היה צריך לכתב! מה זה ׳דחה דחיתני׳? אלא זה סטרא אחרא שדוחה את האדם תמיד ורוצה לדחות אותו ולהסטותו מעם הקב"ה, וזהו יצר הרע שנמצא תמיד אצל האדם, וכנגדו חזר דוד ואמר ׳דחה דחיתני לנפל׳ - משום שהוא היה משתדל אליו בכל אותן צרות להסטותו מעם הקב"ה. ועליו אמר דוד, ׳דחה דחיתני לנפל׳ - בגיהנם, וה' עזרני - שלא נמסרתי לידך. ועל זה יש לאדם להזהר ממנו כדי שלא ישלט עליו, ואז הקב"ה שומר אותו בכל דרכיו, שכתוב ׳אז תלך לבטח דרכך ורגלך לא תגוף׳ (משלי יג, כג) - ׳בלכתך לא יצר צעדך ואם תרוץ לא תכשל׳ (שם ד, יב), וכתוב - (שם) ׳וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום׳.
מן המפרשים
אור החמה: ודא הוא יצה"ר. הענין שיצה"ר הוא קצה השתלשלות המדרגות הטמאות ואין החיצוני יכול להזיק האדם בנזק אלא מצד מה שתחל' יפתהו בדרך יצה"ר שיש לו מבא בתוכו וגופו והוא ישמע אליו ואחר שיחטיאהו יקטרג עליו למעלה מצד עונו לכך החיצוני ראשו…
הסולם: פתח ר' אלעזר וכו': פתח ר"א ואמר, דחה דחיתני לנפול וה' עזרני, ושואל, כתוב, דחה דחיתני, דחה דחוני היה צריך לכתוב, מהי דחה דחיתני. שהרי הקב"ה לא דחה אותו, אלא השונאים. ומשיב, אלא זה הסטרא אחרא, הדוחה האדם תמיד, ורוצה לדחותו…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: