ממלכת הזוהר › זוהר › וישלח › מאמר 22: ׳מי זאת עלה מן המדבר כתימרות עשן׳ - ענן השכינה, חורבנו וגאולתו העתידה › פיסקה 7 (קעז ע"א)

עשן הקרבן העולה בדרך ישר - מדליק את המנורה כראוי

וישלח · ׳מי זאת עלה מן המדבר כתימרות עשן׳ - ענן השכינה, חורבנו וגאולתו העתידה · מאמר 22 · פיסקה 7 · דף קעז ע"א

לשון הזוהר

וְתָּא חֲזֵי, כַּד הֲווּ יִשְׂרָאֵל בְּאַרְעָא וְהֲווּ מַקְרִיבִין קָרְבָּנִין, כֻּלְּהוּ הֲווּ מִתְקָרְבִין לְגַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כְּדְקָא יָאוֹת, וְכַד קָרְבָּנָא אִתְעֲבִיד וּתְנָנָא סָלִיק בְּאֹרַח מֵישַׁר, כְּדֵין הֲווּ יָדְעֵי דִּתְנָנָא דְּמַדְבְּחָא אַדְלִיק בּוֹצִינָא דְּאִתְחַזְּיָא לְאַדְלָקָא, וְכָל אַנְפִּין נְהִירִין וּבוֹצִינִין דָּלְקִין.

תרגום

וּבֹא וּרְאֵה, כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ וְהָיוּ מַקְרִיבִים קָרְבָּנוֹת, כֻּלָּם הָיוּ מִתְקָרְבִים לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּרָאוּי, וּכְשֶׁקָּרְבָּן נַעֲשָׂה וְהֶעָשָׁן עוֹלֶה בְּדֶרֶךְ יָשָׁר, אָז הָיוּ יוֹדְעִים שֶׁעֲשַׁן הַמִּזְבֵּחַ הִדְלִיק מְנוֹרָה שֶׁרְאוּיָה לְהִדָּלֵק, וְכָל הַפָּנִים מְאִירוֹת וְהַמְּנוֹרוֹת דּוֹלְקוֹת.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ותא חזי, כד הוו ישראל בארעא והוו מקריבין קרבנין, כלהו הוו מתקרבין לגבי קודשא בריך הוא כדקא יאות, וכד קרבנא אתעביד ותננא סליק בארח מישר, כדין הוו ידעי דתננא דמדבחא אדליק בוצינא דאתחזיא לאדלקא, וכל אנפין נהירין ובוצינין דלקין.

התרגום: ובא וראה, כשהיו ישראל בארץ והיו מקריבים קרבנות, כלם היו מתקרבים לקדוש ברוך הוא כראוי, וכשקרבן נעשה והעשן עולה בדרך ישר, אז היו יודעים שעשן המזבח הדליק מנורה שראויה להדלק, וכל הפנים מאירות והמנורות דולקות.

מן המפרשים

אור החמה: כולהו הוו מתקרבין לקב"ה ירצה עם היות שהיה בהם חלק לשאר עמים ולכל כחות כולם עכ"ז קריבתם להב"ה והוא היה מחלק משולחנו כרצונו והיינו דכתיב תשמרו להקריב לי סליק באורח מישור לאפוקי אם היה נוטה לצפון העשן שאז היה לחיצונים כדפי'…

הסולם: ות"ח כד הוו וכו': ובוא וראה, כשישראל היו בארץ, והיו מקריבים קרבנות, היו נקרבים כולם להקב"ה כראוי, וכשהקרבן נעשה והעשן עלה בדרך ישר, אז היו יודעים שעשן המזבח הדליק הנר הראוי להדליק, ופני הכל מאירים והנרות דולקים.

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר