ממלכת הזוהר › זוהר › וישלח › מאמר 22: ׳מי זאת עלה מן המדבר כתימרות עשן׳ - ענן השכינה, חורבנו וגאולתו העתידה › פיסקה 4 (קעו ע"ב)

אש העקידה של אברהם ויצחק - אחוזה בענן השכינה

וישלח · ׳מי זאת עלה מן המדבר כתימרות עשן׳ - ענן השכינה, חורבנו וגאולתו העתידה · מאמר 22 · פיסקה 4 · דף קעו ע"ב

לשון הזוהר

הַהוּא עֲנָנָא דִּשְׁכִינְתָּא אִתְחַזְיָא עָשָׁן, מַאי טַעֲמָא אִיהִי עָשָׁן. בְּגִין דְּנוּרָא דְּאַדְלִיק אַבְרָהָם וְיִצְחָק בְּרֵיהּ הֲוָה אָחִיד בָּהּ וְלָא אַעֲדֵי מִינָהּ. וְכַד אִתְאַחְדַת הַהוּא נוּרָא בְּגַוָּוהּ הֲוָה סָלִיק עֲנָנָא (נ"א תננא). וְעִם כָּל דָּא, ׳מְקֻטֶּרֶת מֹר וּלְבוֹנָה׳. מַאי מְקֻטֶּרֶת, מִתְקַטְרָא בִּתְרֵין סִטְרִין אָחֳרָנִין, עֲנָנָא דְאַבְרָהָם לִימִינָא, עֲנָנָא דְיִצְחָק לִשְׂמָאלָא. ׳מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל׳, דָּא יַעֲקֹב.

תרגום

אוֹתוֹ עָנָן שֶׁל הַשְּׁכִינָה שֶׁנִּרְאָה עָשָׁן. מָה הַטַּעַם הִיא עָשָׁן? מִשּׁוּם שֶׁהָאֵשׁ שֶׁהִדְלִיקוּ אַבְרָהָם וְיִצְחָק בְּנוֹ הָיְתָה אֲחוּזָה בָּהּ וְלֹא זָזָה מִמֶּנָּה, וְכַאֲשֶׁר נֶאֶחְזָה אוֹתָהּ הָאֵשׁ בְּתוֹכָהּ, הָיָה עוֹלֶה עָנָן (נ"א עָשָׁן). וְעִם כָּל זֶה, ׳מְקֻטֶּרֶת מֹר וּלְבוֹנָה׳. מַה זֶּה מְקֻטֶּרֶת? מִתְקַשֶּׁרֶת בִּשְׁנֵי צְדָדִים אֲחֵרִים, עָנָן שֶׁל אַבְרָהָם לְיָמִין, עָנָן שֶׁל יִצְחָק לִשְׂמֹאל. ׳מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל׳ - זֶה יַעֲקֹב.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ההוא עננא דשכינתא אתחזיא עשן, מאי טעמא איהי עשן. בגין דנורא דאדליק אברהם ויצחק בריה הוה אחיד בה ולא אעדי מינה. וכד אתאחדת ההוא נורא בגווה הוה סליק עננא (נ"א תננא). ועם כל דא, ׳מקטרת מר ולבונה׳. מאי מקטרת, מתקטרא בתרין סטרין אחרנין, עננא דאברהם לימינא, עננא דיצחק לשמאלא. ׳מכל אבקת רוכל׳, דא יעקב.

התרגום: אותו ענן של השכינה שנראה עשן. מה הטעם היא עשן? משום שהאש שהדליקו אברהם ויצחק בנו היתה אחוזה בה ולא זזה ממנה, וכאשר נאחזה אותה האש בתוכה, היה עולה ענן (נ"א עשן). ועם כל זה, ׳מקטרת מר ולבונה׳. מה זה מקטרת? מתקשרת בשני צדדים אחרים, ענן של אברהם לימין, ענן של יצחק לשמאל. ׳מכל אבקת רוכל׳ - זה יעקב.

מן המפרשים

מקדש מלך: וכד אתאחדת ההוא נורא בגווה הוה סליק עננא פי' כשאוחזת הגבורות שנקראים יצחק בתוכה אזי הוה סליק עננא ר"ל ענן דקרא שיש בו עשן כדכתיב כתמרות עשן: ולפ"ז מ"ש ההוא נורא אתאחדת בגווה הם הגבורות שנקראים אש ואינו כנורא דרישא דהתם קאי על…

מהרח"ו: יצחק בריה אחיד ביה. כי האש מדתו של יצחק. וסוד אש זו היא השכינה אש אוכלת שנקראת כן בסוד חיבוקה עם יצחק בסוד 'שמאלו תחת לראשי': ואז כששמאלו תחת לראשי לעורר הייחוד אז היתה מסתלקת בתוך הענן ועולה למעלה, וזה אומרו

הסולם: ההוא עננא דשכינתא וכו': הענן ההוא שהשכינה נראתה בו, היה עשן. מה הטעם שהיה עשן, הוא, משום שהאש שהדליק אברהם ויצחק בנו, היתה אוחזת בה ולא הרפתה ממנה. וכשהאש ההיא היתה נאחזת בה היתה מעלה עשן.

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר