ממלכת הזוהר › זוהר › וישלח › מאמר 21: וישכב את בלהה פילגש אביו › פיסקה 10 (קעו ע"א)

תחיית עצמות יחזקאל - אות לעתיד ולא קיום שלם

וישלח · וישכב את בלהה פילגש אביו · מאמר 21 · פיסקה 10 · דף קעו ע"א

לשון הזוהר

וְאִי תֵימָא, הָא כְּתִיב ׳מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ׳ (יחזקאל לז, ט), אַמַּאי לָא אִתְקַיְימוּ, דְּהָא כֻּלְּהוּ מִיתוּ כְּמִלְּקַדְמִין. תָּא חֲזֵי, הַהוּא זִמְנָא דְּאוֹקִים קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל יְדָא דִיחֶזְקֵאל אִינוּן מֵתַיָיא, הַהוּא (זִמְנִי דְּאָתָא) רוּחָא אַף עַל גַּב דְּהֲוָה מֵאַרְבַּע רוּחַיָּיא, לָא נָחִית לְקָיְימָא לוֹן בְּקִיּוּמָא, אֶלָּא לְאַחֲזָאָה דְּזַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לַאֲחָיָיא מֵתַיָיא בְּהַהוּא גַוְונָא וּלְקַיְימָא לוֹן בְּרוּחָא דְּאִתְכְּלִיל בְּהַאי גַוְונָא. וְאַף עַל גַּב דְּאַהֲדָרוּ גַּרְמִין בְּהַהִיא שַׁעְתָּא כְּמָה דְהֲוָה. קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעָא לְאַחֲזָאָה לְכָל עַלְמָא דְּאִיהוּ זַמִּין לַאֲחָיָיא מֵתַיָיא (מָה כְּתִיב, ׳יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן׳ (ישעיה כו, יט). עַל דָּא הַהוּא רוּחָא דְּזַמִּין לְנַחְתָּא בְּהוּ בְּצַדִּיקַיָּא) (נ"א: וְעַל דָּא הַהוּא רוּחָא דְּזַמִּין לְנַחְתָּא בְּהוּ בְּצַדִּיקַיָּא. מָה כְּתִיב ׳מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ׳, רוּחָא דְּאִתְכְּלִילַת בְּאַרְבַּע), בְּגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא זַמִּין לְקַיְימָא לְהוּ קִיּוּמָא שְׁלִים בְּעַלְמָא כִּדְקָא יְאוּת. וְאִינוּן דְּאִשְׁתַּדְּלוּ בְּאוֹרַיְיתָא בְּהַאי עַלְמָא, הִיא קָיְימָא עֲלֵיהּ דְּבַר נָשׁ וְאִתְעֲבִידַת סַנִּיגוֹרְיָא קַמֵּי דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.

תרגום

וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי כָּתוּב ׳מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ׳ (יחזקאל לז, ט) - לָמָּה לֹא הִתְקַיְּמוּ, שֶׁהֲרֵי כֻּלָּם מֵתוּ כְּמִקֹּדֶם? בֹּא רְאֵה, אוֹתוֹ זְמַן שֶׁהֵקִים הקב"ה עַל יְדֵי יְחֶזְקֵאל אוֹתָם הַמֵּתִים, אוֹתוֹ (זְמַן הָעָתִיד) רוּחַ, אַף עַל גַּב שֶׁהָיָה מֵאַרְבַּע רוּחוֹת, לֹא יָרַד לְקַיְּמָם בְּקִיּוּם, אֶלָּא לְהַרְאוֹת שֶׁעָתִיד הקב"ה לְהַחֲיוֹת מֵתִים בְּאוֹתָהּ צוּרָה וּלְקַיְּמָם בָּרוּחַ שֶׁנִּכְלְלָה בְּצוּרָה זוֹ. וְאַף עַל גַּב שֶׁחָזְרוּ הָעֲצָמוֹת בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כְּמוֹ שֶׁהָיָה, הקב"ה רָצָה לְהַרְאוֹת לְכָל הָעוֹלָם שֶׁהוּא עָתִיד לְהַחֲיוֹת מֵתִים (מַה כָּתוּב? ׳יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן׳ (ישעיה כו, יט) - עַל זֶה אוֹתָהּ רוּחַ שֶׁעֲתִידָה לָרֶדֶת בָּהֶם בַּצַּדִּיקִים) (נ"א: וְעַל זֶה אוֹתָהּ רוּחַ שֶׁעֲתִידָה לָרֶדֶת בָּהֶם בַּצַּדִּיקִים. מַה כָּתוּב? ׳מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ׳ - רוּחַ שֶׁנִּכְלְלָה בְּאַרְבַּע), מִשּׁוּם שֶׁהקב"ה עָתִיד לְקַיֵּם אוֹתָם קִיּוּם שָׁלֵם בָּעוֹלָם כָּרָאוּי. וְאוֹתָם שֶׁהִשְׁתַּדְּלוּ בַּתּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, הִיא עוֹמֶדֶת עַל הָאָדָם וְנַעֲשֵׂית סָנֵגוֹרְיָה לִפְנֵי הקב"ה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ואי תימא, הא כתיב ׳מארבע רוחות באי הרוח׳ (יחזקאל לז, ט), אמאי לא אתקיימו, דהא כלהו מיתו כמלקדמין. תא חזי, ההוא זמנא דאוקים קודשא בריך הוא על ידא דיחזקאל אינון מתייא, ההוא (זמני דאתא) רוחא אף על גב דהוה מארבע רוחייא, לא נחית לקיימא לון בקיומא, אלא לאחזאה דזמין קודשא בריך הוא לאחייא מתייא בההוא גוונא ולקיימא לון ברוחא דאתכליל בהאי גוונא. ואף על גב דאהדרו גרמין בההיא שעתא כמה דהוה. קודשא בריך הוא בעא לאחזאה לכל עלמא דאיהו זמין לאחייא מתייא (מה כתיב, ׳יחיו מתיך נבלתי יקומון׳ (ישעיה כו, יט). על דא ההוא רוחא דזמין לנחתא בהו בצדיקיא) (נ"א: ועל דא ההוא רוחא דזמין לנחתא בהו בצדיקיא. מה כתיב ׳מארבע רוחות באי הרוח׳, רוחא דאתכלילת בארבע), בגין דקודשא בריך הוא זמין לקיימא להו קיומא שלים בעלמא כדקא יאות. ואינון דאשתדלו באורייתא בהאי עלמא, היא קיימא עליה דבר נש ואתעבידת סניגוריא קמי דקודשא בריך הוא.

התרגום: ואם תאמר, הרי כתוב ׳מארבע רוחות באי הרוח׳ (יחזקאל לז, ט) - למה לא התקימו, שהרי כלם מתו כמקדם? בא ראה, אותו זמן שהקים הקב"ה על ידי יחזקאל אותם המתים, אותו (זמן העתיד) רוח, אף על גב שהיה מארבע רוחות, לא ירד לקימם בקיום, אלא להראות שעתיד הקב"ה להחיות מתים באותה צורה ולקימם ברוח שנכללה בצורה זו. ואף על גב שחזרו העצמות באותה שעה כמו שהיה, הקב"ה רצה להראות לכל העולם שהוא עתיד להחיות מתים (מה כתוב? ׳יחיו מתיך נבלתי יקומון׳ (ישעיה כו, יט) - על זה אותה רוח שעתידה לרדת בהם בצדיקים) (נ"א: ועל זה אותה רוח שעתידה לרדת בהם בצדיקים. מה כתוב? ׳מארבע רוחות באי הרוח׳ - רוח שנכללה בארבע), משום שהקב"ה עתיד לקים אותם קיום שלם בעולם כראוי. ואותם שהשתדלו בתורה בעולם הזה, היא עומדת על האדם ונעשית סנגוריה לפני הקב"ה.

מן המפרשים

הסולם: ואי תימא וכו': ואם תאמר, הרי כתוב במתים שהחיה יחזקאל, מארבע רוחות באי הרוח, למה לא נתקיימו, והרי כולם מתו כבתחילה ולא הועיל להם הרוח הזה הכלול מד' הרוחות שיתקיימו לעולם, ומשיב, בוא וראה, באותה שעה שהחיה הקב"ה המתים על ידי…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: