׳ויהי בצאת נפשה׳ - נשמת רחל יצאה ולא שבה כשאר בני אדם
וישלח · ויהי בצאת נפשה כי מתה · מאמר 19 · פיסקה 1 · דף קעה ע"א
לשון הזוהר
׳וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה׳ (בראשית לה, יח). אָמַר רַבִּי אַבָּא וְכִי כֵּיוָן דְּאָמַר ׳וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ׳ לָא יְדַעְנָא ׳כִּי מֵתָה׳. אֶלָּא אִצְטְרִיךְ בְּגִין דְּלָא אַהֲדָרַת לְגוּפָא יַתִּיר, וּמִיתַת רָחֵל מִיתַת גּוּפָא, בְּגִין דְּאִית בְּנִי נָשָׁא דְּנָפְקֵי נִשְׁמָתַיְיהוּ וְאַהַדְרָן לְאַתְרַיְיהוּ וּכְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳וַתָּשָׁב נַפְשׁוֹ אֵלָיו׳ (שמואל א ל, יב), ׳וַיֵּצֵא לִבָּם׳ (בראשית מב, כח), ׳נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ׳ (שיר השירים ה, ו). ׳לֹא נוֹתְרָה בּוֹ נְשָׁמָה׳ (מלכים א יז, יז). אֲבָל הַאי נָפְקַת נִשְׁמָתָהּ וְלָא אִתְהַדָּרַת לְאַתְרָהּ וּמִיתַת רָחֵל.
תרגום
׳וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה׳ (בראשית לה, יח). אָמַר רַבִּי אַבָּא, וְכִי כֵּיוָן שֶׁאָמַר ׳וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ׳ לֹא יָדַעְנוּ ׳כִּי מֵתָה׳? אֶלָּא צָרִיךְ מִשּׁוּם שֶׁלֹּא חָזְרָה לְגוּפָהּ יוֹתֵר, וּמֵתָה רָחֵל מִיתַת הַגּוּף, מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁנִּשְׁמָתָם יוֹצֵאת וְחוֹזֶרֶת לִמְקוֹמָהּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וַתָּשָׁב רוּחוֹ(נַפְשׁוֹ) אֵלָיו׳ (שמואל א ל, יב), ׳וַיֵּצֵא לִבָּם׳ (בראשית מב, כח), ׳נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ׳ (שיר השירים ה, ו). ׳לֹא נוֹתְרָה בּוֹ נְשָׁמָה׳ (מלכים א יז, יז). אֲבָל זוֹ יָצְאָה נִשְׁמָתָהּ וְלֹא חָזְרָה לִמְקוֹמָהּ וּמֵתָה רָחֵל.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ׳ויהי בצאת נפשה כי מתה׳ (בראשית לה, יח). אמר רבי אבא וכי כיון דאמר ׳ויהי בצאת נפשה׳ לא ידענא ׳כי מתה׳. אלא אצטריך בגין דלא אהדרת לגופא יתיר, ומיתת רחל מיתת גופא, בגין דאית בני נשא דנפקי נשמתייהו ואהדרן לאתרייהו וכמה דאת אמר, ׳ותשב נפשו אליו׳ (שמואל א ל, יב), ׳ויצא לבם׳ (בראשית מב, כח), ׳נפשי יצאה בדברו׳ (שיר השירים ה, ו). ׳לא נותרה בו נשמה׳ (מלכים א יז, יז). אבל האי נפקת נשמתה ולא אתהדרת לאתרה ומיתת רחל.
התרגום: ׳ויהי בצאת נפשה כי מתה׳ (בראשית לה, יח). אמר רבי אבא, וכי כיון שאמר ׳ויהי בצאת נפשה׳ לא ידענו ׳כי מתה׳? אלא צריך משום שלא חזרה לגופה יותר, ומתה רחל מיתת הגוף, משום שיש בני אדם שנשמתם יוצאת וחוזרת למקומה, כמו שנאמר ׳ותשב רוחו(נפשו) אליו׳ (שמואל א ל, יב), ׳ויצא לבם׳ (בראשית מב, כח), ׳נפשי יצאה בדברו׳ (שיר השירים ה, ו). ׳לא נותרה בו נשמה׳ (מלכים א יז, יז). אבל זו יצאה נשמתה ולא חזרה למקומה ומתה רחל.
מן המפרשים
כתם פז: ויהי בצאת נפשה כי מתה ר' אבא וכו' יבאר כפל הכתוב כי אחד שכתב שיצאתה נפשה ידוע הוא שמתה. ויאמר כי יש קצת בני אדם שמגיעים עד שערי מות ויצא נשמתם מהם ואח"כ חוזרות כאשר ראינו בעינינו כי קרה מקרה בעת שמרחיצים אותו במים החמים יתעורר…
אור החמה: אלא אצטריך בגין וגו' תימה בכל מקום שנזכר' מיתה כתיב בצאת נפש א"כ לימא ויהי כי מתה ועוד הא כתיב ותמת רחל. וי"ל דקרא קאמר ויהי בצאת נפשה ותקרא שמו בן אוני הענין שהכתוב בא להודיע זמן קריא' שם בן אוני ואמר שקראו על הדין הקשה ואמר…
הסולם: ויהי בצאת נפשה כי מתה: אמר ר' אבא, וכי כיון שאמר, ויהי בצאת נפשה, איני יודע שמתה, ולמה נאמר כי מתה. ומשיב, אלא שנצרך לומר כי מתה, להורות שהנפש לא חזרה יותר אל הגוף, ומתה רחל מיתת הגוף. כי יציאת הנפש, אינה מורה עדיין על מיתת…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: