סוד הלבנה בחיסרון - נשמות היוצאות בשעת דין נשברות תמיד
וישב · ׳לכן אנשי לבב שמעו לי׳ - סוד ייסורי הצדיקים לטהרת נפשם לעולם הבא · מאמר 3 · פיסקה 8 · דף קפ ע"ב
לשון הזוהר
אֶלָּא הָכָא רָזָא אִיהוּ, דְּהָא כָּל עוֹבָדוֹי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּקְשׁוֹט וּזְכוּ ׳כִּי פֹעַל אָדָם יְשַׁלֶּם לוֹ וּכְאֹרַח אִישׁ יַמְצִיאֶנּוּ׳ (איוב לה, יא). אַשְׁכַּחְנָא בְּסִפְרֵי קַדְמָאֵי רָזָא חָדָא, וּלְגַבֵּיהּ רָזָא אָחֳרָא חַד דְּאִיהוּ תְּרֵין, דְּהָא אִית זִמְנִין דְּסִיהֲרָא אִיהִי בִּפְגִימוּ וְשַׁרְיָא בְּדִינָא וְשִׁמְשָׁא לָא אִשְׁתַּכַּח גַּבָּה. וּבְכָל זִמְנָא וּבְכָל שַׁעְתָּא אִית לָהּ לְאֲפָקָא נִשְׁמָתִין בִּבְנֵי נָשָׁא כְּמָה דְלָקְטָא בְּקַדְמִיתָא, וַאֲפִיקַת לוֹן הַשְׁתָּא בְּזִמְנָא דְאִיהִי קָיְימָא בְּדִינָא. הַאי מַאן דְּנָקִיט לָהּ בְּהַהוּא זִמְנָא לֶיהֱוֵי תָּדִיר בִּגְרִיעוּתָא, וּמִסְכֵּנוּתָא אָזְלָא לְגַבֵּיהּ, וְאִתָּבַר תָּדִיר בְּדִינָא כָּל יוֹמוֹי דְבַר נָשׁ בֵּין חַיָּיבָא בֵּין זַכָּאָה. בַּר דִּצְלוֹתָא בָּטִיל כָּל גִּזְרֵי דִינִין וְיָכִיל לְסַלְקָא בִּצְלוֹתָא.
תרגום
אֶלָּא כָּאן הוּא סוֹד, שֶׁהִנֵּה כָּל מַעֲשֵׂי הקב"ה בֶּאֱמֶת וָצֶדֶק, ׳כִּי פֹעַל אָדָם יְשַׁלֶּם לוֹ וּכְאֹרַח אִישׁ יַמְצִאֶנּוּ׳ (איוב לד, יא) - מָצָאנוּ בְּסִפְרֵי הָרִאשׁוֹנִים סוֹד אֶחָד, וְאֶצְלוֹ סוֹד אַחֵר אֶחָד שֶׁהוּא שְׁנַיִם, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לִפְעָמִים שֶׁהַלְּבָנָה בְּחִסָּרוֹן וְשׁוֹרָה בְדִין וְאֵין הַשֶּׁמֶשׁ נִמְצָא אֶצְלָהּ, וּבְכָל זְמַן וּבְכָל שָׁעָה יֵשׁ לָהּ לְהוֹצִיא נְשָׁמוֹת לִבְנֵי אָדָם כְּמוֹ שֶׁלָּקְטָה בָּרִאשׁוֹנָה, וּמוֹצִיאָה אוֹתָם כָּעֵת בִּזְמַן שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת בְּדִין, וּמִי שֶׁלּוֹקֵחַ אוֹתָהּ בְּאוֹתוֹ זְמַן, יִהְיֶה תָמִיד בְּחִסָּרוֹן וְהָעֹנִי הוֹלֵךְ אֵלָיו, וְנִשְׁבָּר תָּמִיד בְּדִין כָּל יְמֵי הָאָדָם, בֵּין חַיָּב בֵּין זַכַּאי, רַק שֶׁתְּפִלָּה מְבַטֶּלֶת אֶת כָּל גִּזְרֵי הַדִּינִים וְיָכוֹל לְסַלְּקָם בִּתְפִלָּה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אלא הכא רזא איהו, דהא כל עובדוי דקודשא בריך הוא בקשוט וזכו ׳כי פעל אדם ישלם לו וכארח איש ימציאנו׳ (איוב לה, יא). אשכחנא בספרי קדמאי רזא חדא, ולגביה רזא אחרא חד דאיהו תרין, דהא אית זמנין דסיהרא איהי בפגימו ושריא בדינא ושמשא לא אשתכח גבה. ובכל זמנא ובכל שעתא אית לה לאפקא נשמתין בבני נשא כמה דלקטא בקדמיתא, ואפיקת לון השתא בזמנא דאיהי קיימא בדינא. האי מאן דנקיט לה בההוא זמנא ליהוי תדיר בגריעותא, ומסכנותא אזלא לגביה, ואתבר תדיר בדינא כל יומוי דבר נש בין חייבא בין זכאה. בר דצלותא בטיל כל גזרי דינין ויכיל לסלקא בצלותא.
התרגום: אלא כאן הוא סוד, שהנה כל מעשי הקב"ה באמת וצדק, ׳כי פעל אדם ישלם לו וכארח איש ימצאנו׳ (איוב לד, יא) - מצאנו בספרי הראשונים סוד אחד, ואצלו סוד אחר אחד שהוא שנים, שהרי יש לפעמים שהלבנה בחסרון ושורה בדין ואין השמש נמצא אצלה, ובכל זמן ובכל שעה יש לה להוציא נשמות לבני אדם כמו שלקטה בראשונה, ומוציאה אותם כעת בזמן שהיא עומדת בדין, ומי שלוקח אותה באותו זמן, יהיה תמיד בחסרון והעני הולך אליו, ונשבר תמיד בדין כל ימי האדם, בין חיב בין זכאי, רק שתפלה מבטלת את כל גזרי הדינים ויכול לסלקם בתפלה.
מן המפרשים
כתם פז: אלא הכא רזא איהו דכל עובדוי דקב"ה קשוט וזכו הה"ד כי פועל אדם ישלם לו וכו' אין הענין הזה מובן כפי פשטו מן הכתוב הזה דא"כ הדרא קושיא לדוכתיה שהרי אנו רואים אדם צדיק וישר בכל מעשיו ומדקדק בהם הרבה ועכ"ז הוא מוכה אלהים ומעונה ואיה…
מקדש מלך: כי פועל אדם ישלם לו וכו' פי' ר' חייא מתרץ קושיא שנית הא חמינן צדיקי וכו' ומתרץ כי פועל אדם וכו' שבגלגול ראשון עשה שום עון ולכך מתייסר עתה בגלגול שני:
אור החמה: בר דצלותא וגו' שהרי ע"י התפלה מייחד המלכות ומאיר שורש נשמתו ומעשר המלכות ומהפכה מעוני לעושר עליו. וז"ש ויכיל לסלקא בצלותא .
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: