ממלכת הזוהר › זוהר › וישב › מאמר 1: ׳וישב יעקב בארץ מגורי אביו׳ - סבל הצדיק מן היצר וזכותו לעולם הבא › פיסקה 9 (קעט ע"ב)

הנחש הערום מקדים לשרות באדם - קודם ליצר הטוב

וישב · ׳וישב יעקב בארץ מגורי אביו׳ - סבל הצדיק מן היצר וזכותו לעולם הבא · מאמר 1 · פיסקה 9 · דף קעט ע"ב

לשון הזוהר

כְּגַוְונָא דָא (הוא נ"א האי) רָשָׁע עָרוּם, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם׳ (בראשית ג, א). וְהוּא אַקְדִּים וְשָׁרֵי עִמֵּיהּ דְּבַר נָשׁ עַד לָא יֵיתֵי חַבְרֵיהּ לְאַשְׁרָאָה עֲלֵיהּ. וּבְגִין דְּאִיהוּ אַקְדִּים וְהָא אַטְעִין טַעֲנָתֵיהּ עִמֵּיהּ, כַּד אָתֵי חַבְרֵיהּ דְּאִיהוּ יֵצֶר הַטּוֹב, אַבְאִישׁ לֵיהּ לְבַר נָשׁ בַּהֲדֵיהּ וְלָא יָכִיל לְזָקְפָא רֵישֵׁיהּ, כְּאִילּוּ אַטְעִין עַל כִּתְפֵיהּ כָּל מָטוֹלִין דְּעַלְמָא. בְּגִין הַהוּא רָשָׁע עָרוּם דְאַקְדִּים עִמֵּיהּ. וְעַל דָּא אָמַר שְׁלמֹה ׳וְחָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה וּדְבָרָיו אֵינָם נִשְׁמָעִים׳ (קהלת ט, טז), בְּגִין דְּהָא אַקְדִים אָחֳרָא.

תרגום

כְּמוֹ זֶה (הוּא נ"א הַזֶּה) רָשָׁע עָרוּם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם׳, וְהוּא מַקְדִּים וְשׁוֹרֶה עִמּוֹ שֶׁל אָדָם בְּטֶרֶם יָבֹא חֲבֵרוֹ לִשְׁרוֹת עָלָיו (בראשית ג, א) - וּמִשּׁוּם שֶׁהוּא מַקְדִּים, וַהֲרֵי הִטְעִין מַשָּׂאוֹ עִמּוֹ - כְּשֶׁבָּא חֲבֵרוֹ, שֶׁהוּא יֵצֶר הַטּוֹב, רַע לָאָדָם עִמּוֹ וְלֹא יָכוֹל לִזְקֹף רֹאשׁוֹ כְּאִלּוּ הִטְעִין עַל כְּתֵפוֹ כָּל הַמַּשָּׂאוֹת שֶׁל הָעוֹלָם בִּגְלַל אוֹתוֹ רָשָׁע עָרוּם שֶׁהִקְדִּים עִמּוֹ. וְעַל זֶה אָמַר שְׁלֹמֹה ׳וְחָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה וּדְבָרָיו אֵינָם נִשְׁמָעִים׳ (קהלת ט, טז), מִשּׁוּם שֶׁהִנֵּה הִקְדִּים אַחֵר.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: כגוונא דא (הוא נ"א האי) רשע ערום, כמה דאת אמר, ׳והנחש היה ערום׳ (בראשית ג, א). והוא אקדים ושרי עמיה דבר נש עד לא ייתי חבריה לאשראה עליה. ובגין דאיהו אקדים והא אטעין טענתיה עמיה, כד אתי חבריה דאיהו יצר הטוב, אבאיש ליה לבר נש בהדיה ולא יכיל לזקפא רישיה, כאילו אטעין על כתפיה כל מטולין דעלמא. בגין ההוא רשע ערום דאקדים עמיה. ועל דא אמר שלמה ׳וחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים׳ (קהלת ט, טז), בגין דהא אקדים אחרא.

התרגום: כמו זה (הוא נ"א הזה) רשע ערום, כמו שנאמר ׳והנחש היה ערום׳, והוא מקדים ושורה עמו של אדם בטרם יבא חברו לשרות עליו (בראשית ג, א) - ומשום שהוא מקדים, והרי הטעין משאו עמו - כשבא חברו, שהוא יצר הטוב, רע לאדם עמו ולא יכול לזקף ראשו כאלו הטעין על כתפו כל המשאות של העולם בגלל אותו רשע ערום שהקדים עמו. ועל זה אמר שלמה ׳וחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים׳ (קהלת ט, טז), משום שהנה הקדים אחר.

מן המפרשים

הסולם: ת"ח על דא וכו': בוא וראה, על כן הקדים עצמו היצר הרע להתחבר עם האדם מיום שנולד בו, בכדי שיאמין לו, וכשיבוא אח"כ היצר הטוב אין האדם יכול להאמינו ודבריו דומים עליו למשא.

נפש דוד: ת"ח על דא אקדים כו': אולי בא לדרוש כן בקרא דלא ידע להזהר עוד, שהוא נתינת טעם למה עשהו הקב"ה מלך זקן, ר"ל מיומא דאתייליד, ואומר "אשר לא ידע להזהר עוד", שאלמלי היה יצה"ט בא עמו כאחד ולא היה הוא רשע ערום מטעים דבריו קודם שיבא בעל…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: