הצדיק הפוחד מרבונו סובל רעות - והקב"ה מציל אותו מכולם
וישב · ׳וישב יעקב בארץ מגורי אביו׳ - סבל הצדיק מן היצר וזכותו לעולם הבא · מאמר 1 · פיסקה 11 · דף קעט ע"ב
לשון הזוהר
אֲבָל הַהוּא זַכָּאָה דְּאִיהוּ דָּחִיל לְמָארֵיהּ, כַּמָּה בִּישִׁין סָבִיל בְּהַאי עַלְמָא בְּגִין דְּלָא יְהֵימִין וְלָא יִשְׁתַּתַּף בְּהַהוּא יֵצֶר הָרָע. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שֵׁזִיב לֵיהּ מִכֻּלְּהוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳רַבּוֹת רָעוֹת צַדִּיק וּמִכֻּלָּם יַצִּילֶנוּ יהו"ה׳ (תהלים לה). רַבּוֹת רָעוֹת לַצַּדִּיק לָא כְּתִיב, אֶלָּא צַדִּיק. בְּגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרָעֵי בֵּיהּ. וּבְגִין כָּךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרָעֵי בְּהַהוּא בַר נָשׁ וְשֵׁזִיב לֵיהּ מִכֹּלָּא בְּהַאי עַלְמָא וּבְעַלְמָא דְאָתֵי, זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ.
תרגום
אֲבָל אוֹתוֹ צַדִּיק שֶׁפּוֹחֵד מֵרִבּוֹנוֹ, כַּמָּה רָעוֹת סוֹבֵל בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי שֶׁלֹּא יַאֲמִין וְלֹא יִשְׁתַּתֵּף עִם אוֹתוֹ יֵצֶר הָרָע, והקב"ה מַצִּיל אוֹתוֹ מִכֻּלָּם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳רַבּוֹת רָעוֹת צַדִּיק וּמִכֻּלָּם יַצִּילֶנּוּ ה'׳ (תהלים לד, כ). לֹא כָתוּב ׳רַבּוֹת רָעוֹת׳ לַצַּדִּיק, אֶלָּא צַדִּיק, מִשּׁוּם שהקב"ה מְרֻצֶּה בּוֹ, וּמִשּׁוּם כָּךְ הקב"ה מְרֻצֶּה מֵאוֹתוֹ הָאָדָם וּמַצִּיל אוֹתוֹ מִן הַכֹּל בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אבל ההוא זכאה דאיהו דחיל למאריה, כמה בישין סביל בהאי עלמא בגין דלא יהימין ולא ישתתף בההוא יצר הרע. וקודשא בריך הוא שזיב ליה מכלהו, הדא הוא דכתיב, ׳רבות רעות צדיק ומכלם יצילנו יהו"ה׳ (תהלים לה). רבות רעות לצדיק לא כתיב, אלא צדיק. בגין דקודשא בריך הוא אתרעי ביה. ובגין כך קודשא בריך הוא אתרעי בההוא בר נש ושזיב ליה מכלא בהאי עלמא ובעלמא דאתי, זכאה חולקיה.
התרגום: אבל אותו צדיק שפוחד מרבונו, כמה רעות סובל בעולם הזה כדי שלא יאמין ולא ישתתף עם אותו יצר הרע, והקב"ה מציל אותו מכלם. זהו שכתוב ׳רבות רעות צדיק ומכלם יצילנו ה'׳ (תהלים לד, כ). לא כתוב ׳רבות רעות׳ לצדיק, אלא צדיק, משום שהקב"ה מרצה בו, ומשום כך הקב"ה מרצה מאותו האדם ומציל אותו מן הכל בעולם הזה ובעולם הבא. אשרי חלקו.
מן המפרשים
מקדש מלך: דחיל למאריה היינו יראת הרוממות ששרשה ממוחא סתימאה הנתקנת מגבורה דעתיק והבירורים נעשים בכח הגבורות הקדושות שזו היא סגולתן לתת גבול ומדה להנמצאות לשיוכלו לקבל אור עליון ועל כן נק' יצ"הט חכם להיות כחו מחכמה זו דאריך ומלט את העיר…
אור החמה: בגין דלא אתדבק וגו' שאין השטן מקטרג אחר מינו אלא אחר המתדבקים בהב"ה מקנטרן לפני הב"ה ומקטרגן למטה במלחמתן עמו וכל צער יעקב מפני שנתרחק ממנו. כמה בישין סבלי מהם יסורין על עונם מהם יסורין של אהבה מהם קושי מלחמת יצה"ר.
הסולם: פירוש. ב' מצבים יש אל הנוקבא, א) הוא זמן שליטתה עצמה, שאז גדולה כמו ז"א, וזהו מצב הארת החכמה שבה, אלא שאינה מאירה מטעם חוסר אור החסדים. ב) הוא זמן הארתה, על ידי זווגה עם ז"א, שאז מוכרחת להתמעט עד לנקודה, ואין לה אז מעצמה כלום,…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: