ממלכת הזוהר › זוהר › וירא › מאמר 5: ׳מי יעלה בהר ה׳ - עליית הנשמה כפי דבקות האדם בחייו › פיסקה 14 (ק ע"ב)

׳נקי כפים ובר לבב׳ - טהרת הידים והרצון מן הסטרא אחרא

וירא · ׳מי יעלה בהר ה׳ - עליית הנשמה כפי דבקות האדם בחייו · מאמר 5 · פיסקה 14 · דף ק ע"ב

לשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, ׳מִי יַעֲלֶה בְּהַר יהו"ה וְגו'׳ (תהילים כד, ג). וּלְבָתַר אַהֲדַר וּפֵירַשׁ ׳נְקִי כַפַּיִם׳. דְּלָא עֲבִיד בִּידוֹי טוּפְסָא וְלָא אִתְתַּקַּף בְּהוּ בְּמָּה דְּלָא אִצְטְרִיךְ. וְתוּ דְּלָא אִסְתָּאַב בְּהוּ וְלָא סָאִיב בְּהוּ לְגוּפָא כְּאִנּוּן דִּמְסָאֲבִין גַּרְמַיְיהוּ בְּיָדִין לְאִסְתָּאֲבָא, וְדָא הוּא ׳נְקִי כַפַּיִם, וּבַר לֵבָב׳, כְּגַוְונָא דָא דְּלָא אַמְשִׁיךְ רְעוּתֵיהּ וְלִבֵּיהּ לְסִטְרָא אָחֳרָא, אֶלָּא לְאִתְמַשְּׁכָא בָּתַר פּוּלְחָנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.

תרגום

בֹּא רְאֵה, ׳מִי יַעֲלֶה בְהַר ה' וְגוֹ'׳ (תהלים כד, ג). אַחַר כָּךְ חָזַר וּפֵרַשׁ, ׳נְקִי כַפַּיִם׳. שֶׁלֹּא עוֹשֶׂה בְיָדָיו צֶלֶם, וְלֹא מַחֲזִיק עִמָּהֶם בְּמַה שֶּׁלֹּא צָרִיךְ. וְעוֹד, שֶׁלֹּא נִטְמָא בָהֶם וְלֹא מְטַמֵּא בָהֶם אֶת הַגּוּף כְּמוֹ אוֹתָם שֶׁמְּטַמְּאִים אֶת עַצְמָם בַּיָּדַיִם לְהִטָּמֵא, וְזֶה הוּא ׳נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב׳ (תהלים כד, ד) - כְּמוֹ זֶה שֶׁלֹּא מוֹשֵׁךְ אֶת רְצוֹנוֹ וְלִבּוֹ לַסִּטְרָא אַחֲרָא אֶלָּא לְהִמָּשֵׁךְ אַחַר עֲבוֹדַת הַקָּבָּ"ה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תא חזי, ׳מי יעלה בהר יהו"ה וגו'׳ (תהילים כד, ג). ולבתר אהדר ופירש ׳נקי כפים׳. דלא עביד בידוי טופסא ולא אתתקף בהו במה דלא אצטריך. ותו דלא אסתאב בהו ולא סאיב בהו לגופא כאנון דמסאבין גרמייהו בידין לאסתאבא, ודא הוא ׳נקי כפים, ובר לבב׳, כגוונא דא דלא אמשיך רעותיה ולביה לסטרא אחרא, אלא לאתמשכא בתר פולחנא דקודשא בריך הוא.

התרגום: בא ראה, ׳מי יעלה בהר ה' וגו'׳ (תהלים כד, ג). אחר כך חזר ופרש, ׳נקי כפים׳. שלא עושה בידיו צלם, ולא מחזיק עמהם במה שלא צריך. ועוד, שלא נטמא בהם ולא מטמא בהם את הגוף כמו אותם שמטמאים את עצמם בידים להטמא, וזה הוא ׳נקי כפים ובר לבב׳ (תהלים כד, ד) - כמו זה שלא מושך את רצונו ולבו לסטרא אחרא אלא להמשך אחר עבודת הקב"ה.

מן המפרשים

אור יקר: כד) מי יעלה בהר ה׳, אהדר ופי׳ נקי כפים ובר לבב, דלא עביד בידוי טופסא, ולא אתקף בהו במא דלא אצטרך, ותו דלא אסתאב בהו ולא סאיב בהו לגופא כאינון דמסאבי גרמייהו בידין לאסתאבא, ודא הוא נקי כפים ובר לבב, כגוונא דא לא אמשיך רעותיה…

הסולם: ת"ח מי וכו': בוא וראה כתוב, מי יעלה בהר ה' וגו' ואחר כך חוזר ומפרש נקי כפים. היינו שלא עשה בידיו פסל, וידיו לא התקפו במה שאינו צריך. ועוד, יש לפרש הכתוב נקי כפים שלא נטמאו ידיו, ולא טמא עמהם את הגוף. כאותם המטמאים את עצמם…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: