משה עשה בשלמות - ׳מחני נא מספרך׳ עד שנסלח
וירא · ׳ויגש אברהם ויאמר׳ - נח שתק, אברהם ביקש, ומשה השלים · מאמר 15 · פיסקה 3 · דף קו ע"א
לשון הזוהר
אֲבָל מַאן עָבַד שְׁלִימוּ כְּדְקָא יְאוּת, דָּא משֶׁה. דְּכֵיוָן דְּאָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא ׳סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ וְגו'׳ (שמות לב, ח). ׳עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ׳. מִיָּד מַה כְּתִיב ׳וַיְחַל משֶׁה אֶת פְּנֵי יהו"ה אֱלהָיו וְגו'׳. עַד דְּאָמַר ׳וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ׳. וְאַף עַל גַּב דְּכֻלְהוּ חָטוּ, לָא זָז מִתַּמָּן עַד דְּאָמַר לֵיהּ סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ. אֲבָל אַבְרָהָם לָא אַשְׁגַּח אֶלָּא אִי אִשְׁתְּכַח בְּהוּ זַּכַּאי וְאִם לָאו לָא. וְעַל דָּא לָא הֲוָה בְּעָלְמָא בַּר נָשׁ דְּיָגִין עַל דָּרֵיהּ כְּמשֶׁה דְּאִיהוּ רַעֲיָא מְהֵימְנָא. ׳וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר׳ - אַתְקִין גַּרְמֵיהּ לְמִתְבַּע דָּא. אוּלַי יִמָּצְאוּ שָׁם חֲמִשִּׁים. שָׁרָא מֵחֲמִשִּׁים דְּאִיהוּ שֵׁירוּתָא לְמִנְדַע, עַד עֲשָׂרָה דְּאִיהוּ עֲשִׂירָאָה סוֹפָא דְּכָל דַּרְגִּין.
תרגום
אֲבָל מִי עָשָׂה בִּשְׁלֵמוּת כָּרָאוּי? ׳זֶה מֹשֶׁה׳. שֶׁכֵּיוָן שֶׁאָמַר הקב"ה ׳סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ וְגוֹ'׳ (שמות לב, ח) ׳עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ׳ (שמות לב, ח) - מִיָּד כָּתוּב ׳וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהָיו וְגוֹ'׳ - עַד שֶׁאָמַר ׳וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךְ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ׳ - וְאַף עַל גַּב שֶׁכֻּלָּם חָטְאוּ, לֹא זָז מִשָּׁם עַד ׳שֶׁאָמַר לוֹ׳ סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךְ. אֲבָל אַבְרָהָם לֹא הִשְׁגִּיחַ אֶלָּא אִם נִמְצָא בָהֶם צַדִּיק, וְאִם לֹא - לֹא. עַל זֶה לֹא הָיָה בָּעוֹלָם בֶּן אָדָם שֶׁיָּגֵן עַל דּוֹרוֹ כְּמוֹ מֹשֶׁה שֶׁהוּא רוֹעֶה נֶאֱמָן. ׳וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר׳ (בראשית יח, כג) - הִתְקִין עַצְמוֹ לְבַקֵּשׁ אֶת זֶה. אוּלַי יִמָּצְאוּ שָׁם חֲמִשִּׁים. הִתְחִיל מֵחֲמִשִּׁים שֶׁהוּא רֵאשִׁית לְדַעַת, עַד עֲשָׂרָה, שֶׁהוּא עֲשִׂירִי, סוֹף כָּל הַדְּרָגוֹת.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אבל מאן עבד שלימו כדקא יאות, דא משה. דכיון דאמר קודשא בריך הוא ׳סרו מהר מן הדרך וגו'׳ (שמות לב, ח). ׳עשו להם עגל מסכה וישתחוו לו׳. מיד מה כתיב ׳ויחל משה את פני יהו"ה אלהיו וגו'׳. עד דאמר ׳ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת׳. ואף על גב דכלהו חטו, לא זז מתמן עד דאמר ליה סלחתי כדברך. אבל אברהם לא אשגח אלא אי אשתכח בהו זכאי ואם לאו לא. ועל דא לא הוה בעלמא בר נש דיגין על דריה כמשה דאיהו רעיא מהימנא. ׳ויגש אברהם ויאמר׳ - אתקין גרמיה למתבע דא. אולי ימצאו שם חמשים. שרא מחמשים דאיהו שירותא למנדע, עד עשרה דאיהו עשיראה סופא דכל דרגין.
התרגום: אבל מי עשה בשלמות כראוי? ׳זה משה׳. שכיון שאמר הקב"ה ׳סרו מהר מן הדרך וגו'׳ (שמות לב, ח) ׳עשו להם עגל מסכה וישתחוו לו׳ (שמות לב, ח) - מיד כתוב ׳ויחל משה את פני ה' אלהיו וגו'׳ - עד שאמר ׳ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת׳ - ואף על גב שכלם חטאו, לא זז משם עד ׳שאמר לו׳ סלחתי כדברך. אבל אברהם לא השגיח אלא אם נמצא בהם צדיק, ואם לא - לא. על זה לא היה בעולם בן אדם שיגן על דורו כמו משה שהוא רועה נאמן. ׳ויגש אברהם ויאמר׳ (בראשית יח, כג) - התקין עצמו לבקש את זה. אולי ימצאו שם חמשים. התחיל מחמשים שהוא ראשית לדעת, עד עשרה, שהוא עשירי, סוף כל הדרגות.
מן המפרשים
כתם פז: ויגש אברהם ויאמר אתקין גרמיה למתבע וכו' ענין ההגשה היא בהיות האדם רחוק מהמדבר עמו אמנם בהיות ששניהם קרובים זה עם זה המדבר עם הנדבר ויזכור הכתוב ענין הגשה במדבר יחוייב שלא תהיה ההגשה הגשת מקום רק הגשת טענה ומזה דרז"ל מצינו הגשה…
אור החמה: ויגש אברהם וגו' (מוהר"צ הם *נ' צ"ל שם בדף ק"ה א' דברי ר' אבא: בדף הקודם קרוב לזה בזוהר על לוט) דאמ' אברהם לא בעינא למתבע וכו' משמע דמש' תבע ולפי זה פי' ועתה אם תשא חטאתם דמייתי הפך לזה ה"פ אם תשא חטאתם מצד חסדך הרי טוב ואם לאו…
הסולם: אבל מאן עביד שלימו וכו': אבל מי עשה בשלמות כראוי, זה משה. כיון שאמר לו הקב"ה סרו מהר מן הדרך וגו', מיד מה כתוב, ויחל משה את פני ה' אלקיו וגו' עד שאמר ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת . ואף על פי שכולם חטאו לא…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: