׳אם עלה קרבנו מן הבקר׳ - זכר ולא נוקבא, שהזכר נודע למעלה והנוקבא למטה
ויקרא · ׳כי לא מחשבתי מחשבותיכם׳ - מחשבת הקב"ה ראש הכל, וסוד העולה הזכר העולה על הלב · מאמר 9 · פיסקה 3 · דף ו ע"א
לשון הזוהר
וּבְגִין כָּךְ, רֵישָׁא דְּכֹלָּא כְּתִיב, ׳אִם עוֹלָה קָרְבָּנוֹ. מִן הַבָּקָר׳, וְלָא בָּקָר, וּמַאן אִיהוּ. פַּר בֶּן בָּקָר אִיהוּ, דְּאִיהוּ דְּכַר. רִבִּי יִצְחָק אָמַר, מִן הַבָּקָר סְתָם, וְחָזַר וּפֵירַשׁ ׳זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ׳, זָכָר ולָא נְקֵבָה, דְּהָא (ע"ט) דְּכַר אִשְׁתְּמוֹדַע לְעֵילָּא, וְנוּקְבָּא אִשְׁתְּמוֹדְעָא לְתַתָּא. וְכֵן מִן הַצֹּאן ׳מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים׳.
תרגום
וּמִשּׁוּם כָּךְ בְּרֹאשׁ הַכֹּל כָּתוּב, ׳אִם עֹלָה קָרְבָּנוֹ. מִן הַבָּקָר׳ (ויקרא א, ג) - וְלֹא בָקָר, וּמִי הוּא? הוּא פַּר בֶּן בָּקָר, שֶׁהוּא זָכָר. רַבִּי יִצְחָק אָמַר, מִן הַבָּקָר סְתָם, וְחָזַר וּפֵרַשׁ - ׳זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ׳ - זָכָר וְלֹא נוּקְבָּא, שֶׁהֲרֵי זָכָר נוֹדָע לְמַעְלָה וְנוּקְבָּא נוֹדַעַת לְמַטָּה. וְכֵן מִן הַצֹּאן וּמִן ׳הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים׳ (שמות יב, ה).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ובגין כך, רישא דכלא כתיב, ׳אם עולה קרבנו. מן הבקר׳, ולא בקר, ומאן איהו. פר בן בקר איהו, דאיהו דכר. רבי יצחק אמר, מן הבקר סתם, וחזר ופירש ׳זכר תמים יקריבנו׳, זכר ולא נקבה, דהא (ע"ט) דכר אשתמודע לעילא, ונוקבא אשתמודעא לתתא. וכן מן הצאן ׳מן הכבשים ומן העזים׳.
התרגום: ומשום כך בראש הכל כתוב, ׳אם עלה קרבנו. מן הבקר׳ (ויקרא א, ג) - ולא בקר, ומי הוא? הוא פר בן בקר, שהוא זכר. רבי יצחק אמר, מן הבקר סתם, וחזר ופרש - ׳זכר תמים יקריבנו׳ - זכר ולא נוקבא, שהרי זכר נודע למעלה ונוקבא נודעת למטה. וכן מן הצאן ומן ׳הכבשים ומן העזים׳ (שמות יב, ה).
מן המפרשים
מקדש מלך: מן הבקר ולא בקר פי' מקצת בקר ראוי לקרבן עולה לאפוקי נקבה כמ"ש זכר תמים: רבי יצחק אמר לא פליג אר' חייא אלא מפרש הענין היטב: מאן דקאים על הלב נ"ב הלב נוקבא והזכר עליה:
יהל אור: מן הבקר סתם. ר"ל יסוד שבגיניה הוא דכר והוא על הלב מלכות, והוא התחלת היום והוא סליק למחשבה ובו נגמר סיום המחשבה של טפת הזרע שיוצא במחשבת אדם וביסוד נוקבא שם סיום המעשה והוא סוף הלילה ולכן הזיווגא באילת השחר. וז"ש "וסיום עובדא…
אור יקר: קרבנו מן הבקר ומן הצאן ואינו שהרי אדם לא הקריב לא מן הבקר ולא מן הצאן אלא שור מקרן קרן אחד לבד היה לו במצחו והוא מין בפני עצמו, ולהוציא אדם מן הכלל שלא הקריב.
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: