כך הקב"ה יאחז ביד כנסת ישראל ויקימה - ׳ביום ההוא אקים את סכת דוד הנפלת׳ זו בתולת ישראל
ויקרא · ׳נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל׳ - משל המלך שילך בעצמו לבקש את המטרוניתא ולהשיבה להיכלו · מאמר 10 · פיסקה 7 · דף ו ע"ב
לשון הזוהר
כַּךָ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כָּל זִמְנִין דִּכְנְסֶת יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא, כַּד הֲוָה מָטֵי זִמְנָא, הִיא אֲתִיאַת וְהַדְרַת קָמֵי מַלְכָּא. וְהַשְׁתָּא בְּגָלוּתָא דָּא לָאו הָכִי, אֶלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יוֹחִיד בִּידָהָא, וְיוֹקִים לָהּ, וְיִתְפְּיַיס בַּהֲדָהּ וְיָתִיב לָהּ לְהֵיכָלֵיהּ. וְתָא חֲזֵי דְּהָכִי הוּא, דְּהָא כְּתִיב ׳נָפְלָה לא תוֹסִיף קוּם׳, וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹפֶלֶת׳ (עמוס ט, יא), הִיא ׳לֹא תוֹסִיף קוּם׳ כְּזִמְנִין אָחֳרָנִין, אֲבָל אֲנָא אוֹקִים לָהּ. וְעַל דָּא כְּתִיב ׳בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִד הַנֹּפֶלֶת׳, אֲנִי ׳אָקִים אֶת סוּכַּת דָּוִד׳. מַאן ׳סֻכַּת דָּוִד׳. דָּא ׳בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל׳. הַנּוֹפֶלֶת: כְּמָה דִּכְתִּיב נָפְלָה. וְדָא הִיא יְקָרָא דִּבְתּוּלַת יִשְׂרָאֵל, וְתוּשְׁבַּחְתָּא דִּילָהּ. וְדָא אוֹלִיפְנָא בְּהַהִיא שַׁעֲתָא.
תרגום
כָּךְ הקב"ה - כָּל זְמַן שֶׁכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת, כְּשֶׁהָיָה מַגִּיעַ הַזְּמַן, הִיא בָּאָה וְחוֹזֶרֶת לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וְעַכְשָׁו בַּגָּלוּת הַזּוֹ לֹא כָּךְ, אֶלָּא הקב"ה יֶאֱחֹז בְּיָדֶיהָ וְיָקִים אוֹתָהּ וְיִתְפַּיֵּס עִמָּהּ וְיָשִׁיב אוֹתָהּ לְהֵיכָלוֹ. וּבֹא תִרְאֶה שֶׁכָּךְ זֶה, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב ׳נָפְלָה לֹא תוֹסִיף קוּם׳ - וְעַל זֶה כָּתוּב, ׳בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת׳ (עמוס ט, יא) - הִיא ׳לֹא תוֹסִיף קוּם׳ (עמוס ה, ב) - כְּמוֹ בַּפַּעֲמַיִם הָאֲחֵרוֹת, אֲבָל אֲנִי אָקִים אוֹתָהּ. וְעַל זֶה כָּתוּב, ׳בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת׳ - אֲנִי ׳אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִד׳. מִי זוֹ ׳סֻכַּת דָּוִד׳? זוֹ ׳בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל׳. הַנֹּפֶלֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב נָפְלָה. וְזֶהוּ כְּבוֹדָהּ שֶׁל ׳בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל׳ וְתִשְׁבַּחְתָּהּ, וְזֶה לָמַדְנוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: כך קודשא בריך הוא, כל זמנין דכנסת ישראל בגלותא, כד הוה מטי זמנא, היא אתיאת והדרת קמי מלכא. והשתא בגלותא דא לאו הכי, אלא קודשא בריך הוא יוחיד בידהא, ויוקים לה, ויתפייס בהדה ויתיב לה להיכליה. ותא חזי דהכי הוא, דהא כתיב ׳נפלה לא תוסיף קום׳, ועל דא כתיב, ׳ביום ההוא אקים את סכת דויד הנפלת׳ (עמוס ט, יא), היא ׳לא תוסיף קום׳ כזמנין אחרנין, אבל אנא אוקים לה. ועל דא כתיב ׳ביום ההוא אקים את סכת דוד הנפלת׳, אני ׳אקים את סוכת דוד׳. מאן ׳סכת דוד׳. דא ׳בתולת ישראל׳. הנופלת: כמה דכתיב נפלה. ודא היא יקרא דבתולת ישראל, ותושבחתא דילה. ודא אוליפנא בההיא שעתא.
התרגום: כך הקב"ה - כל זמן שכנסת ישראל בגלות, כשהיה מגיע הזמן, היא באה וחוזרת לפני המלך. ועכשו בגלות הזו לא כך, אלא הקב"ה יאחז בידיה ויקים אותה ויתפיס עמה וישיב אותה להיכלו. ובא תראה שכך זה, שהרי כתוב ׳נפלה לא תוסיף קום׳ - ועל זה כתוב, ׳ביום ההוא אקים את סכת דויד הנפלת׳ (עמוס ט, יא) - היא ׳לא תוסיף קום׳ (עמוס ה, ב) - כמו בפעמים האחרות, אבל אני אקים אותה. ועל זה כתוב, ׳ביום ההוא אקים את סכת דויד הנפלת׳ - אני ׳אקים את סכת דוד׳. מי זו ׳סכת דוד׳? זו ׳בתולת ישראל׳. הנפלת, כמו שכתוב נפלה. וזהו כבודה של ׳בתולת ישראל׳ ותשבחתה, וזה למדנו באותה שעה.
מן המפרשים
אור החמה: ות"ח דהכי הוא וגומר פי' נפלה ולא תוסיף דאהדר ולא תוסיף אל הנפילה והטעם מפני שלא תוסיף קום מעצמך אלא שיקימיך הת"ת בענין שישבע שלא יוסיף לדאבה עוד: יקרא וחדווא דכלא כי בשלומה לכל הקדושים שלום ולכך כלם מתבשרים ומבשרי' קימתה:
אור יקר: אקים את סוכת דוד[ מאן סוכת דוד דא אחר מדרגה עד שתפול למטה בסוד דבקה לארץ בטננו וכו׳ ועניינו פירשנו בכמה מקומות בסימן (?) משער ראשון (?)
הסולם: כך קודשא בריך הוא וכו׳: כך הקב״ה, בכל פעם שכנסת ישראל היתה בגלות, כשהגיע הזמן, היא באה וחזרה לפני המלך, ועתה בגלות הזה אינו כן, אלא הקב״ה יאחז בידיה, ויקים אותה, ויתרצה אליה, וישיב אותה להיכלו. ובוא וראה שכך הוא, שהרי כתוב,…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: