בכל הגליות היה זמן וקץ ובתולת ישראל שבה למקומה - אבל בגלות האחרונה ׳לא תוסיף קום׳
ויקרא · ׳נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל׳ - משל המלך שילך בעצמו לבקש את המטרוניתא ולהשיבה להיכלו · מאמר 10 · פיסקה 4 · דף ו ע"א
לשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, בְּכֻלְּהוּ גַּלְוָותָא דְּגָלוּ יִשְׂרָאֵל, לְכֻלְּהוּ שַׁוִּי זִמְנָא וְקִצָא, וּבְכֻלְּהוּ הֲווֹ יִשְׂרָאֵל תַּיְיבִין לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, ׳וּבְתוּלַת יִשְׂרָאֵל׳ הֲוָה תָּבַת לְאַתְרָהָא, בְּהַהוּא זִמְנָא דְּגָזַר עָלָהּ. וְהַשְׁתָּא בְּגָלוּתָא דָּא בַּתְרָאָה לָאו הָכִי, דְּהָא הִיא לָא תִּיתוּב הָכִי כְּזִמְנִין אָחֳרָנִין, וְהַאי קְרָא אוֹכַח, דִּכְתִּיב ׳נָפְלָה לא תוֹסִיף קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל׳, נָפְלָה וְלֹא אוֹסִיף לַהֲקִימָה לָא כְּתִיב.
תרגום
בֹּא רְאֵה, בְּכָל הַגָּלֻיּוֹת שֶׁגָּלוּ יִשְׂרָאֵל, לְכֻלָּן שָׂם זְמַן וְקֵץ, וּבְכֻלָּן הָיוּ יִשְׂרָאֵל שָׁבִים לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ - הוּא, ׳וּבְתוּלַת יִשְׂרָאֵל׳ הָיְתָה שָׁבָה לִמְקוֹמָהּ, בְּאוֹתוֹ זְמַן שֶׁגָּזַר עָלֶיהָ. וְעַכְשָׁו בַּגָּלוּת הָאַחֲרוֹנָה הַזּוֹ אֵינוֹ כָּךְ, שֶׁהֲרֵי לֹא לֹא תָשׁוּב כָּךְ כְּמוֹ בַּפְּעָמִים הָאֲחֵרוֹת. וְהַפָּסוּק הַזֶּה מוֹכִיחַ, שֶׁכָּתוּב ׳נָפְלָה לֹא תוֹסִיף קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל׳ (עמוס ה, ב) - נָפְלָה וְלֹא אוֹסִיף לַהֲקִימָהּ לֹא כָתוּב.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תא חזי, בכלהו גלוותא דגלו ישראל, לכלהו שוי זמנא וקצא, ובכלהו הוו ישראל תייבין לקודשא בריך הוא, ׳ובתולת ישראל׳ הוה תבת לאתרהא, בההוא זמנא דגזר עלה. והשתא בגלותא דא בתראה לאו הכי, דהא היא לא תיתוב הכי כזמנין אחרנין, והאי קרא אוכח, דכתיב ׳נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל׳, נפלה ולא אוסיף להקימה לא כתיב.
התרגום: בא ראה, בכל הגליות שגלו ישראל, לכלן שם זמן וקץ, ובכלן היו ישראל שבים לקדוש-ברוך - הוא, ׳ובתולת ישראל׳ היתה שבה למקומה, באותו זמן שגזר עליה. ועכשו בגלות האחרונה הזו אינו כך, שהרי לא לא תשוב כך כמו בפעמים האחרות. והפסוק הזה מוכיח, שכתוב ׳נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל׳ (עמוס ה, ב) - נפלה ולא אוסיף להקימה לא כתוב.
מן המפרשים
אור החמה: ת"ח בכלהו גלוותא וגומר פי' אמת הוא נאמר בלשון קינה אך אין הדבר כפשוטו ח"ו אך הענין כי מה שנאמר בלשון קינה הוא משום דבכל גליות הקודמין היו שבים מעצמם והיתה השכינה עולה מן הגלות בעת רצונה ולא היה צורך הת"ת שיעלנה מן הגלות והראיה…
אור יקר: ובתולת ישראל תבת לאתראה כי הכל תלוי בהם שהם רחוקים, והיא משולחת לבד לשומרם לא בגלות כאומר למענכם שולחתי בבלה דרך שליחות, וכן בפשעכם שולחה אמכם, וכן דקדק לשון המאמר באומרו גלו לעילם שכינה עמהם ולא אמר גלתה שכינה עמיהם, אמנם…
הסולם: תא חזי בכלהו וכו׳: בוא וראה, בכל הגליות שגלו ישראל, לכולם שם זמן וקץ, ובכולם, היו ישראל שבים להקב״ה, ובתולת ישראל, שהיא המלכות, היתה חוזרת למקומה בזמן ההוא שגזר עליה. ועתה בגלות האחרון אינו כן, כי היא לא תחזור כך כבזמנים של…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: