ממלכת הזוהר › זוהר › ויקהל › מאמר 6: ויאמר ה' לדג - סוד תנאי ששת ימי בראשית עם אליהו ויונה › פיסקה 7 (קצט ע"א)

ביום הששי ברא האדם והתנה שתצא אשה אלמנה שתזון אליהו מיום הבריאה

ויקהל · ויאמר ה' לדג - סוד תנאי ששת ימי בראשית עם אליהו ויונה · מאמר 6 · פיסקה 7 · דף קצט ע"א

לשון הזוהר

בְּיוֹמָא שְׁתִּיתָאָה בָּרָא לְאָדָם, וְאַתְנֵי עִמֵּיהּ, דְּתִפּוֹק מִנֵּיהּ אִתְּתָא, דְּתֵיזוּן לְאֵלִיָּהוּ, דִּכְתִּיב, ׳הִנֵּה צִוִּיתִי שָׁם אִשָׁה אַלְמָנָה לְכַלְכְּלֶךָ׳ (מלכים א יז, ט). ׳הִנֵּה צִוִּיתִי׳, מִיּוֹמָא דְּאִתְבְּרֵי עָלְמָא. וְכֵן בְּכָל עוֹבָדָא וְעוֹבָדָא דְּאִתְחַדֵּשׁ בְּעָלְמָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא פָּקִיד הַהוּא עוֹבָדָא מִיּוֹמָא דְּאִתְבְּרֵי עָלְמָא. אוּף הָכָא, ׳וַיֹּאמֶר יהו"ה לַדָּג׳. וַיֹּאמֶר, מִשִּׁית יוֹמִין דִּבְרִאשִׁית קָאָמַר לֵיהּ.

תרגום

בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי בָּרָא אֶת הָאָדָם, וְהִתְנָה עִמּוֹ שֶׁתֵּצֵא מִמֶּנּוּ אִשָּׁה שֶׁתָּזוּן אֶת אֵלִיָּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר ׳הִנֵּה צִוִּיתִי שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה לְכַלְכְּלֶךְ׳ (מלכים א יז, ט) - ׳הִנֵּה צִוִּיתִי׳ - מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם. וְכָךְ בְּכָל מַעֲשֶׂה וּמַעֲשֶׂה שֶׁהִתְחַדֵּשׁ בָּעוֹלָם, הקב"ה צִוָּה אֶת אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָאָדָם. אַף כָּאן ׳וַיֹּאמֶר ה' לַדָּג׳, וַיֹּאמֶר - מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית אָמַר לוֹ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ביומא שתיתאה ברא לאדם, ואתני עמיה, דתפוק מניה אתתא, דתיזון לאליהו, דכתיב, ׳הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך׳ (מלכים א יז, ט). ׳הנה צויתי׳, מיומא דאתברי עלמא. וכן בכל עובדא ועובדא דאתחדש בעלמא, קודשא בריך הוא פקיד ההוא עובדא מיומא דאתברי עלמא. אוף הכא, ׳ויאמר יהו"ה לדג׳. ויאמר, משית יומין דבראשית קאמר ליה.

התרגום: ביום הששי ברא את האדם, והתנה עמו שתצא ממנו אשה שתזון את אליהו, שנאמר ׳הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך׳ (מלכים א יז, ט) - ׳הנה צויתי׳ - מיום שנברא העולם. וכך בכל מעשה ומעשה שהתחדש בעולם, הקב"ה צוה את אותו מעשה מיום שנברא האדם. אף כאן ׳ויאמר ה' לדג׳, ויאמר - מששת ימי בראשית אמר לו.

מן המפרשים

אור החמה: ביומא שתיתא' ברא לאדם וגומר ודרך השפעת השפע מזכר אל הנקבה והפכן לאליהו שהאשה תכלכל אותו. וכן כל שנויי הטבע לכמה גדולי הדור הוא תנאי שהתנ' הקב"ה במעשה בראשית:

הסולם: ביומא שתיתאה וכו': ביום הששי ברא את האדם. והתנה עמו שתצא ממנו אשה שתזין לאליהו. שכתוב, הנה צויתי שם אלמנה לכלכלך. הנה צויתי, היינו מיום שנברא העולם. אף כאן, ויאמר ה' לדג. ויאמר, מששת ימי בראשית אמר לו.

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: