מעונן משתדל בחטא - נ' באמצע מערבת אמת בשקר לקימו וכן מי שלא מתפלל טרם יאכל
ויקהל · לא תאכלו על הדם - סוד תפלה טרם האכילה ומי שאינו מתפלל כמנחש ומעונן · מאמר 30 · פיסקה 6 · דף רטו ע"ב
לשון הזוהר
מְעוֹנֵן, דְּאִשְׁתָּדַּל בְּחוֹבָא, וְלָא אִשְׁתָּדַּל בִּזְכוּ. וְאִי תֵּימָא הָא קַיְּימָא נ' בְּאֶמְצָעִיתָא. הָכִי הוּא וַדַּאי, דְּהָא לָא יַכְלִין לְשַׁלְּטָאָה בְּהַהוּא סִטְרָא אַחֲרָא, עַד דְּאִתְעַרְבֵי בֵּיהּ עֵרוּבָא דִּסְטָר קְדוּשָּׁה, כְּחוּטָא חַד דָּקִיק. מַאן (הקדמה ב ע"ב) דְּבָעֵי לְקַיְּימָא שִׁקְרָא, יְעָרַב בָּהּ מִלָּה דִּקְשׁוֹט, בְּגִין דְּיִתְקַיֵּים הַהוּא שִׁקְרָא. וְעַל דָּא עָוֹן מִלָּה דְּשֶׁקֶר הוּא, וּבְגִין לְקַיְּימָא לֵיהּ, עָאלִין בָּהּ מִלָּה דִּקְשׁוֹט, וְדָא אִיהוּ נ', בְּדָא מְקַיְּימֵי לְהַהוּא שֶׁקֶר. וּמַאן דְּלָא צַלֵי צְלוֹתָא לְקַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, עַד לָא יֵיכוּל עַל דָּמֵיהּ, כִּמְנַחֵשׁ וּמְעוֹנֵן.
תרגום
מְעוֹנֵן, שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בְּחֵטְא וְלֹא מִשְׁתַּדֵּל בִּזְכֻיּוֹת. וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי עוֹמֶדֶת נ' בָּאֶמְצַע - כָּךְ זֶה וַדַּאי, שֶׁהֲרֵי לֹא יְכוֹלִים לִשְׁלֹט בְּאוֹתוֹ הַסִּטְרָא אַחֲרָא, עַד שֶׁמְּעָרְבִים בָּהּ עֵרוּב שֶׁל צַד הַקְּדֻשָּׁה כְּחוּט אֶחָד דַּקִּיק. מִי שֶׁרוֹצֶה לְהַעֲמִיד שֶׁקֶר, יְעָרֵב בּוֹ דְּבַר אֱמֶת כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיֵּם אוֹתוֹ שֶׁקֶר. וְעַל זֶה עֲוֹן דְּבַר שֶׁקֶר הוּא, וּכְדֵי לְהַעֲמִידוֹ, מַכְנִיסִים בּוֹ דְּבַר אֱמֶת, וְזוֹהִי נ'. בָּזֶה מַעֲמִידִים אֶת אוֹתוֹ שֶׁקֶר. וּמִי שֶׁלֹּא מִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה לִפְנֵי הקב"ה טֶרֶם שֶׁיֹּאכַל עַל דָּמוֹ, כִּמְנַחֵשׁ וּמְעוֹנֵן.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: מעונן, דאשתדל בחובא, ולא אשתדל בזכו. ואי תימא הא קיימא נ' באמצעיתא. הכי הוא ודאי, דהא לא יכלין לשלטאה בההוא סטרא אחרא, עד דאתערבי ביה ערובא דסטר קדושה, כחוטא חד דקיק. מאן (הקדמה ב ע"ב) דבעי לקיימא שקרא, יערב בה מלה דקשוט, בגין דיתקיים ההוא שקרא. ועל דא עון מלה דשקר הוא, ובגין לקיימא ליה, עאלין בה מלה דקשוט, ודא איהו נ', בדא מקיימי לההוא שקר. ומאן דלא צלי צלותא לקמי קודשא בריך הוא, עד לא ייכול על דמיה, כמנחש ומעונן.
התרגום: מעונן, שמשתדל בחטא ולא משתדל בזכיות. ואם תאמר, הרי עומדת נ' באמצע - כך זה ודאי, שהרי לא יכולים לשלט באותו הסטרא אחרא, עד שמערבים בה ערוב של צד הקדשה כחוט אחד דקיק. מי שרוצה להעמיד שקר, יערב בו דבר אמת כדי שיתקים אותו שקר. ועל זה עון דבר שקר הוא, וכדי להעמידו, מכניסים בו דבר אמת, וזוהי נ'. בזה מעמידים את אותו שקר. ומי שלא מתפלל תפלה לפני הקב"ה טרם שיאכל על דמו, כמנחש ומעונן.
מן המפרשים
מקדש מלך: ודא איהו נ' כתב בס' א"י נ' של עונן היא כמו נ' של נחשת של פרשת תרומה ור"ל שעונן הוא נוגה. ונ' היא מלכות. המתלבשת שם בנוגה.
אור החמה: עאלין ביה מלה דקשוט וגומר. כי עונ"ן עו"ן נ' עון הוא אחד מד' קליפות הנז' שהוא רחום יכפר עון והיא הקליפה התחתונה נגדיית למלכות לכך חזוקם ע"י נ' שהיא מלכות וכל איזה צד שיהיה עון אפי' כחוט השערה מחזיק החצונים ולהכי מפרש דמעונן…
הסולם: מעונן, דאשתדל בחובה וכו': שואל, למה נקרא האוכל קודם תפלתו בשם, מעונן. ומשיב, משום שהשתדל בעון , ולא השתדל בזכיות, כי מעונן, הוא אותיות מן עון. ואם תאמר, הרי נ' עומדת באמצע המלה, מעונן, והיה צריך לומר לפי"ז, מעון, בלי נ' באמצע.…