ממלכת הזוהר › זוהר › ויקהל › מאמר 24: בגן עדן שלמטה סוד עליונים - מסע הנשמה ברקיע האותיות ובנהר הדינור עד גאלה › פיסקה 44 (ריב ע"א)

אין חשבון ליסורים שירדו עם מתן תורה והמשיח מסלקם מבני העולם ומקבל ענשם

ויקהל · בגן עדן שלמטה סוד עליונים - מסע הנשמה ברקיע האותיות ובנהר הדינור עד גאלה · מאמר 24 · פיסקה 44 · דף ריב ע"א

לשון הזוהר

בְּגִין דְּלֵית חוּשְׁבָּנָא, לְאִינּוּן יִסּוּרִין דְּקַיְימִין עָלֵיהּ דְּבַּר נָשׁ בְּכָל יוֹמָא, עַל עוֹנְשֵׁי דְּאוֹרַיְיתָא, וְכֻלְּהוּ נַחְתוּ לְעָלְמָא, בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְיְהִיבַת אוֹרַיְיתָא. וְכַד הֲווֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, בְּאִינּוּן פּוּלְחָנִין וְקָרְבְּנִין דַּהֲווֹ עַבְדֵי, הֲווֹ מְסַלְּקִין כָּל אִינּוּן מַרְעִין וְיִסוּרִין מֵעָלְמָא. הַשְׁתָּא מָשִׁיחַ מְסָלַק לוֹן מִבְּנֵי עָלְמָא, עַד דְּנָפִיק בַּר נָשׁ מֵהַאי עָלְמָא, וּמְקַבֵּל עוֹנְשֵׁיהּ, כְּמָה דְּאִתְּמַר. כַּד אִינּוּן חוֹבִין יַתִּיר דְּעַיְילִין לוֹן לְגוֹ בְּגוֹ גֵּהִינָּם, בְּאִינּוּן מָדוֹרִין תַּתָּאִין אַחֲרָנִין, וּמְקַבְּלִין עוֹנְשָׁא סַגִּי מִסְּגִיאוּת זוּהֲמָא דִּי בְּנִשְׁמְתָא, כְּדֵין אַדְלִיקוּ נוּרָא יַתִּיר, לְמֵיכַל הַהוּא זוּהֲמָא. (ווי לההיא נשמתא דסבלת ההוא עונשא. ועל דא אינון מלאכי חבלה דבגיהנם מטרדין לון בחוטרין דאשא לנערא ההוא זוהמא. ווי לנשמתא דסבלת ההוא עונש).

תרגום

מִשּׁוּם שֶׁאֵין חֶשְׁבּוֹן לְאוֹתָם יִסּוּרִים שֶׁעוֹמְדִים עַל אָדָם בְּכָל יוֹם עַל עָנְשֵׁי הַתּוֹרָה, וְכֻלָּם יָרְדוּ לָעוֹלָם בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְּנָה תוֹרָה. וּכְשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה בְּאוֹתָן עֲבוֹדוֹת וְקָרְבָּנוֹת שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים, הָיוּ מְסַלְּקִים אֶת כָּל אוֹתָן מַחֲלוֹת וְיִסּוּרִים מִן הָעוֹלָם, וְעַכְשָׁו הַמָּשִׁיחַ מְסַלֵּק אוֹתָם מִבְּנֵי הָעוֹלָם טֶרֶם שֶׁיּוֹצֵא מֵהָעוֹלָם הַזֶּה, וּמְקַבֵּל עָנְשׁוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. כְּשֶׁאוֹתָם חֲטָאִים יְתֵרִים שֶׁמַּכְנִיסִים אוֹתָם לְתוֹךְ בִּפְנִים הַגֵּיהִנֹּם בְּאוֹתָם מָדוֹרִים תַּחְתּוֹנִים אֲחֵרִים, וּמְקַבְּלִים עֹנֶשׁ רַב מֵרֹב הַזֻּהֲמָה שֶׁבַּנְּשָׁמָה, אָז מַדְלִיקִים אֵשׁ יוֹתֵר, לֶאֱכֹל אוֹתָהּ זֻהֲמָה. (אוֹי לְאוֹתָהּ נְשָׁמָה שֶׁסּוֹבֶלֶת אוֹתוֹ הָעֹנֶשׁ. וְעַל זֶה אוֹתָם מַלְאֲכֵי חַבָּלָה שבגיהגם מטרידים אוֹתוֹ במקלות שֶׁל אֵשׁ לנער אֶת אוֹתָהּ הַזֻּהֲמָה. אוֹי לגשמה שֶׁסּוֹבֶלֶת אוֹתוֹ עֹנֶשׁ).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: בגין דלית חושבנא, לאינון יסורין דקיימין עליה דבר נש בכל יומא, על עונשי דאורייתא, וכלהו נחתו לעלמא, בשעתא דאתיהיבת אורייתא. וכד הוו ישראל בארעא קדישא, באינון פולחנין וקרבנין דהוו עבדי, הוו מסלקין כל אינון מרעין ויסורין מעלמא. השתא משיח מסלק לון מבני עלמא, עד דנפיק בר נש מהאי עלמא, ומקבל עונשיה, כמה דאתמר. כד אינון חובין יתיר דעיילין לון לגו בגו גהינם, באינון מדורין תתאין אחרנין, ומקבלין עונשא סגי מסגיאות זוהמא די בנשמתא, כדין אדליקו נורא יתיר, למיכל ההוא זוהמא. (ווי לההיא נשמתא דסבלת ההוא עונשא. ועל דא אינון מלאכי חבלה דבגיהנם מטרדין לון בחוטרין דאשא לנערא ההוא זוהמא. ווי לנשמתא דסבלת ההוא עונש).

התרגום: משום שאין חשבון לאותם יסורים שעומדים על אדם בכל יום על ענשי התורה, וכלם ירדו לעולם בשעה שנתנה תורה. וכשהיו ישראל בארץ הקדושה באותן עבודות וקרבנות שהיו עושים, היו מסלקים את כל אותן מחלות ויסורים מן העולם, ועכשו המשיח מסלק אותם מבני העולם טרם שיוצא מהעולם הזה, ומקבל ענשו, כמו שנתבאר. כשאותם חטאים יתרים שמכניסים אותם לתוך בפנים הגיהנם באותם מדורים תחתונים אחרים, ומקבלים ענש רב מרב הזהמה שבנשמה, אז מדליקים אש יותר, לאכל אותה זהמה. (אוי לאותה נשמה שסובלת אותו הענש. ועל זה אותם מלאכי חבלה שבגיהגם מטרידים אותו במקלות של אש לנער את אותה הזהמה. אוי לגשמה שסובלת אותו ענש).

מן המפרשים

אור החמה: עד דנפיק בר נש מהאי עלמא ואז מה שהוא נוגע פרטי אליו על מה שחטא הוא נטהר ואינן מסלקין אלא מה שראוי לבא צער לעולם נגד כללות כנזכר.

אור יקר: נש מהאי עלמא ואז מה שהוא נוגע פרטי אליו על מה שחטא הוא נטהר ואינם מסלקין אלא מה שראוי לבא צער לעולם נגד כללות המעשה כדפירשנו. בר. אמון חייבי(ן)]א[ וכו׳ אהדר לעיל שפירש עגין הנשמות וטהרתם, ולזה אמר שענין כל זה הנדרש הוא דווקא…

הסולם: בגין דלית חושבנא וכו': משום שאין מספר אל היסורין שעומדים על האדם בכל יום מעונשי התורה, וכולם ירדו לעולם בשעה שניתנה התורה, וכשישראל היו בארץ הקדושה, באלו עבודות והקרבנות שהיו עושים, היו מעבירים כל אלו המחלות והיסורים מן העולם,…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר