כשאומרים למשיח צער ישראל בגלותם הוא מרים קול ובוכה על הרשעים שבהם
ויקהל · בגן עדן שלמטה סוד עליונים - מסע הנשמה ברקיע האותיות ובנהר הדינור עד גאלה · מאמר 24 · פיסקה 42 · דף ריב ע"א
לשון הזוהר
בְּשַׁעֲתָא דְּאַמְרִין לֵיהּ לִמְשִׁיחָא צַעֲרָא דְּיִשְׂרָאֵל בְּגָלְוּתְהוֹן, וְאִינּוּן חַיָּיבַיָּא דִּי בְּהוֹן, דְּלָא מִסְתַּכְּלֵי לְמִנְדַּע לְמָארֵיהוֹן, אָרִים קָלָא וּבָכֵי, עַל אִינּוּן חַיָּיבִין דִּבְהוּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וְהוּא מְחוֹלָל מִפְּשָׁעֵינוּ מְדוּכָּא מֵעֲוֹנוֹתֵינוּ׳ (ישעיהו נג, ה) תַּיְיבִין אִינּוּן נִשְׁמָתִין וְקַיְימִין בְּאַתְרַיְיהוּ.
תרגום
בְּשָׁעָה שֶׁאוֹמְרִים לוֹ לַמָּשִׁיחַ אֶת צַעַר יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָם, וְאוֹתָם הָרְשָׁעִים שֶׁבָּהֶם שֶׁאֵינָם מִתְבּוֹנְנִים לָדַעַת אֶת רִבּוֹנָם, הוּא מֵרִים קוֹל וּבוֹכֶה עַל אוֹתָם הָרְשָׁעִים שֶׁבָּהֶם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵינוּ מְדֻכָּא מֵעֲונֹתֵינוּ׳ (שם נג, ה) - שָׁבוֹת אוֹתָן נְשָׁמוֹת וְעוֹמְדוֹת בִּמְקוֹמָן.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: בשעתא דאמרין ליה למשיחא צערא דישראל בגלותהון, ואינון חייביא די בהון, דלא מסתכלי למנדע למאריהון, ארים קלא ובכי, על אינון חייבין דבהו. הדא הוא דכתיב, ׳והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעונותינו׳ (ישעיהו נג, ה) תייבין אינון נשמתין וקיימין באתרייהו.
התרגום: בשעה שאומרים לו למשיח את צער ישראל בגלותם, ואותם הרשעים שבהם שאינם מתבוננים לדעת את רבונם, הוא מרים קול ובוכה על אותם הרשעים שבהם. זהו שכתוב ׳והוא מחלל מפשעינו מדכא מעונתינו׳ (שם נג, ה) - שבות אותן נשמות ועומדות במקומן.
מן המפרשים
אור יקר: והוא מחולל מפשעינו וכו/ ואם תאמר היאך אפשר שיהיה בגן עדן ויהיה חולה, ויש לומר שאין ענין משיח כשאר נפשותם של צדיקים שנסתלקו מן הגוף ואינם גוף לכך אינם בעלי יסורין, אמנם המשיח הוא בעל גוף ממש שנכנס מן העולם הזה לתוך גן עדן, שכבר…
הסולם: בשעתא דאמרין ליה וכו': בשעה שאומרים למשיח צערם של ישראל בגלותם, ואלו הרשעים שבהם, שאינם מסתכלים לדעת רבונם, הוא מרים קולו ובוכה על אלו הרשעים שבהם. ז"ש, והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעונותינו. חוזרות הנשמות ועומדות במקומן.
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: