כתוב וינפש - וי נפש שאבדה מה שאבדה באדם נפש המושכת הרוח מערב שבת
ויקהל · נוספת רוח נשמה בשבת - סוד הזווג בלילה ועטור הנקדה מלמעלה ומלמטה · מאמר 14 · פיסקה 10 · דף רד ע"ב
לשון הזוהר
כְּתִיב וַיִּנָּפַשׁ, וְאוּקְמוּהָ וַוי נֶפֶשׁ דְּאַבְדַת וְשַׁפִּיר אִיהוּ. אֲבָל אִי הָכִי וַוי גּוּפָא אִצְטְרִיךְ לְמֵימַר, דְּמִנֵּיהּ אַבְדַת נֶפֶשׁ. אֲבָל רָזָא דְּמִלָּה, בְּבַר נָשׁ אִית נֶפֶשׁ, דְּנַטְלָא וּמָשִׁיךְ לְגַבֵּיהּ לְהַאי רוּחָא מֵעֶרֶב שַׁבָּת. וְהַהוּא רוּחָא שַׁרְיָא בְּגַוָּוה דְּהַהִיא נֶפֶשׁ, וְדַיְירָא בָּהּ כָּל יוֹמָא דְּשַׁבְּתָא. וּכְדֵין, הַהוּא נֶפֶשׁ, יְתֵירָה בְּרִבּוּיָא וְתוֹעַלְתָּא יַתִּיר מִמַּה דְּהֲוָה.
תרגום
כָּתוּב וַיִּנָּפַשׁ, וּפֵרְשׁוּהָ - וַי נֶפֶשׁ שֶׁאָבְדָה, וְיָפֶה הוּא. אֲבָל אִם כָּךְ, וַי לַגּוּף הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר, שֶׁמִּמֶּנּוּ אָבְדָה נֶפֶשׁ! אֲבָל סוֹד הַדָּבָר - בָּאָדָם יֵשׁ נֶפֶשׁ שֶׁנּוֹטֶלֶת וּמוֹשֶׁכֶת אֵלָיו אֶת הָרוּחַ הַזּוֹ מֵעֶרֶב שַׁבָּת, וְאוֹתָהּ הָרוּחַ שְׁרוּיָה בְּתוֹךְ אוֹתָהּ הַנֶּפֶשׁ וְדָרָה בָּהּ כָּל יוֹם הַשַּׁבָּת, וְאָז אוֹתָהּ נֶפֶשׁ יְתֵרָה הִיא בְּרִבּוּי וְתוֹעֶלֶת יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָיְתָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: כתיב וינפש, ואוקמוה ווי נפש דאבדת ושפיר איהו. אבל אי הכי ווי גופא אצטריך למימר, דמניה אבדת נפש. אבל רזא דמלה, בבר נש אית נפש, דנטלא ומשיך לגביה להאי רוחא מערב שבת. וההוא רוחא שריא בגווה דההיא נפש, ודיירא בה כל יומא דשבתא. וכדין, ההוא נפש, יתירה ברבויא ותועלתא יתיר ממה דהוה.
התרגום: כתוב וינפש, ופרשוה - וי נפש שאבדה, ויפה הוא. אבל אם כך, וי לגוף היה צריך לומר, שממנו אבדה נפש! אבל סוד הדבר - באדם יש נפש שנוטלת ומושכת אליו את הרוח הזו מערב שבת, ואותה הרוח שרויה בתוך אותה הנפש ודרה בה כל יום השבת, ואז אותה נפש יתרה היא ברבוי ותועלת יותר ממה שהיתה.
מן המפרשים
הסולם: כתיב וינפש, ואוקמוה וכו': כתוב, וינפש, והעמידוהו, אוי שאבדה הנפש. והוא יפה. אבל אם כן, אוי לגוף היה צריך לומר שממנו אבדה הנפש ובוינפש, לא נזכרה רק הנפש. ומשיב, אבל סוד הדבר, באדם יש נפש, שמקבלת ומושכת אליה לרוח הזה הנ"ל, מערב…
אור יקר: בה כל יומא דשבתא והיינו אומרו לדורותם לדרתם כתיב, לדור בתוכם כדרך שהאצילות דר בבריאה, וכדין.