כיון שנכנסת שבת נטמנת המדורה וכל האשים הקשות נכנעות אפלו אש הגיהנם
ויקהל · כשנכנסת שבת נטמנת מדורת האש - סוד הרחיצה ונקדת הקדש שכל הימים אחוזים בה · מאמר 13 · פיסקה 1 · דף רג ע"ב
לשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כֵּיוָן דְּעָאל שַׁבְּתָא, וְאִתְטָמַּר הַהוּא מָדּוּרָא, כָּל אֶשִּׁין דְּאֶשָּׁא קַשְׁיָא אִתְטְמָרוּ וְאִתְכַּפְיָין, וַאֲפִילּוּ אֶשָּׁא דְּגֵיהִנָּם, וְחַיָּיבִין דְּגֵיהִנָּם, אִית לוֹן נַיְיחָא. וְכֹלָּא תַּתָּא וְעֵילָּא אִית לְהוּ נַיְיחָא. כַּד נָפַק שַׁבְּתָא, וּמְבָרְכִין יִשְׂרָאֵל עַל נוּרָא, כְּדֵין נָפְקִין כָּל אֶשִּׁין דְּמִתְטַמְּרָן, כָּל חַד וְחַד לְאַתְרֵיהּ. וּבְגִין דְּלָא לְאִתְּעָרָא אֶשָּׁא אַחֲרָא, כְּתִיב ׳לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכָל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת׳ (שמות לה, ג), וְהָא אוּקְמוּהָ, אֶשָּׁא דְּמַדְבְּחָא אֲמַאי.
תרגום
בֹּא וּרְאֵה, כֵּיוָן שֶׁנִּכְנֶסֶת שַׁבָּת וְנִטְמֶנֶת אוֹתָהּ מְדוּרָה, כָּל הָאִשִּׁים שֶׁל הָאֵשׁ הַקָּשָׁה נִטְמָנוֹת וְנִכְנָעוֹת, וַאֲפִלּוּ אֵשׁ הַגֵּיהִנֹּם וְהָרְשָׁעִים שֶׁבַּגֵּיהִנֹּם יֵשׁ לָהֶם מְנוּחָה, וְכֻלָּם מַעְלָה וּמַטָּה יֵשׁ לָהֶם מְנוּחָה. כְּשֶׁיּוֹצֵאת שַׁבָּת וְיִשְׂרָאֵל מְבָרְכִים עַל הָאֵשׁ, אָז יוֹצְאִים כָּל הָאִשִּׁים שֶׁטְּמוּנִים, כָּל אֶחָד וְאֶחָד לִמְקוֹמוֹ. וּכְדֵי שֶׁלֹּא לְעוֹרֵר אֵשׁ אַחֶרֶת, כָּתוּב ׳לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת׳ (שמות לה, ג) - וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ לָמָּה?
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תא חזי, כיון דעאל שבתא, ואתטמר ההוא מדורא, כל אשין דאשא קשיא אתטמרו ואתכפיין, ואפילו אשא דגיהנם, וחייבין דגיהנם, אית לון נייחא. וכלא תתא ועילא אית להו נייחא. כד נפק שבתא, ומברכין ישראל על נורא, כדין נפקין כל אשין דמתטמרן, כל חד וחד לאתריה. ובגין דלא לאתערא אשא אחרא, כתיב ׳לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת׳ (שמות לה, ג), והא אוקמוה, אשא דמדבחא אמאי.
התרגום: בא וראה, כיון שנכנסת שבת ונטמנת אותה מדורה, כל האשים של האש הקשה נטמנות ונכנעות, ואפלו אש הגיהנם והרשעים שבגיהנם יש להם מנוחה, וכלם מעלה ומטה יש להם מנוחה. כשיוצאת שבת וישראל מברכים על האש, אז יוצאים כל האשים שטמונים, כל אחד ואחד למקומו. וכדי שלא לעורר אש אחרת, כתוב ׳לא תבערו אש בכל משבתיכם ביום השבת׳ (שמות לה, ג) - והרי פרשוה, ואש המזבח למה?
מן המפרשים
אור החמה: כדין נפקין כל אישין דמטמרן על שליטתם והכל תלוי בישראל אם מלהיבין האש הוא מתלהב שהם ככח היותם משתמשין מהאש ומברכין עליו מיד הותרו כל האשים א"כ מכאן נקיש ליום השבת שאם ח"ו היו מבערים בו אש היו ממש מעוררים כל האשים הנעלמים. וז"ש…
הסולם: תא חזי כיון וכו': בוא וראה, כיון שנכנס השבת ומדורה ההיא נסתתרה בתהום הגדול, אז כל האשות דאש קשה נסתתרו ונכנעו, כי המדורה שהיא רוח סערה, היא שורש כל הדינים הקשים (כנ"ל אות קס"א בהסולם) ואפילו האש של גיהנם, ורשעים שבגיהנם יש להם…
אור יקר: מסטרא דימינא, לא ימינא ממש שאין שלהבת יש לחצוגים ,ולכל האומות האחוזות .בהם כח קיום ביום שבת, שאלמלא כן אחר שדלתות הקדש .נפתחות וחצוגים מתבערים, אומות העולם מאיזה צד מתקיימין, מן הקדש אין להם חלק כלל, ,מן הקליפות , והשרים…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: