מעבר הרשעים מאש לשלג - זעקת וה ווי
ויחי · ׳אסרי לגפן עירה׳ - גפן ישראל ומלכות משיח מגיהנום עד גאולה · מאמר 60 · פיסקה 20 · דף רלח ע"ב
לשון הזוהר
בְּשַׁעְתָּא דְעָאלִין לְנוּרָא, אִינוּן אָמְרֵי דָא הוּא וַדַּאי גֵּיהִנֹּם, עָאלִין לְתַלְגָא, אָמְרֵי דָּא חֲרִיפָא דְסִיטָא (דסיתוא) דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. שָׁרָאן וְאָמְרִין וַה, וּלְבָתַר אָמְרִין וַוי. וְדָוִד אָמַר ׳וַיַּעֲלֵנִי מִבּוֹר שָׁאוֹן מִטִּיט הַיָּוֵן וַיָּקֶם וְגו'׳ (תהילים מ, ג). מֵאֲתַר (נ"ט.) דְּאָמְרֵי וַה, וּלְבָתַר וַוי.
תרגום
בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנָסִים לָאֵשׁ, הֵם אוֹמְרִים: זֶהוּ וַדַּאי גֵּיהִנֹּם. נִכְנָסִים לַשֶּׁלֶג, אוֹמְרִים: זוֹ חֲרִיפוּת הַחֹרֶף (הקר) שֶׁל הקב"ה. מַתְחִילִים וְאוֹמְרִים: וָה, וְאַחַר כָּךְ אוֹמְרִים: וַי. וְדָוִד אָמַר, ׳וַיַּעֲלֵנִי מִבּוֹר שָׁאוֹן מִטִּיט הַיָּוֵן וַיָּקֶם וְגוֹ'׳ (תהלים מ, ג). מִמָּקוֹם שֶׁאוֹמְרִים וָה, וְאַחַר כָּךְ וַי.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: בשעתא דעאלין לנורא, אינון אמרי דא הוא ודאי גיהנם, עאלין לתלגא, אמרי דא חריפא דסיטא (דסיתוא) דקודשא בריך הוא. שראן ואמרין וה, ולבתר אמרין ווי. ודוד אמר ׳ויעלני מבור שאון מטיט היון ויקם וגו'׳ (תהילים מ, ג). מאתר (נ"ט.) דאמרי וה, ולבתר ווי.
התרגום: בשעה שנכנסים לאש, הם אומרים: זהו ודאי גיהנם. נכנסים לשלג, אומרים: זו חריפות החרף (הקר) של הקב"ה. מתחילים ואומרים: וה, ואחר כך אומרים: וי. ודוד אמר, ׳ויעלני מבור שאון מטיט היון ויקם וגו'׳ (תהלים מ, ג). ממקום שאומרים וה, ואחר כך וי.
מן המפרשים
מקדש מלך: אשר זרעו בו על הארץ פי' כמ"ש בפ' בראשית אשר זרע ו' בו שהוא טיפה של זעיר בתוך היסוד והוא משפיעה לארץ שהיא המ': ה"ג ואית גפן דאיקרי גפן סדום גפן נכריה ואמרין וה ולבתר אמרין וי פי' וה הוא לשון שמחה כמ"ש במדרש איכה בין וה לוי נמלט…
הסולם: בשעתא דעאלין לנורא וכו': בשעה שנכנסים באש, הם אומרים זהו ודאי גיהנם, וכשנכנסים לשלג, אומרים זה קרירות חזק של החרף של הקב"ה, ומתחילים ואומרים האח, כי שמחים על שנפטרו מן הגיהנם. ואחר כך, כשמכירים שהוא גיהנם של שלג, אומרים אוי.…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: