ממלכת הזוהר › זוהר › ויחי › מאמר 5: ׳יום אחד הוא יודע לה׳ - סוד החושך והמדה המגנה על ישראל בגלות › פיסקה 1 (ריג ע"א)

׳יום אחד הוא יודע לה׳ - שני מקרי הגלות וגאולתם

ויחי · ׳יום אחד הוא יודע לה׳ - סוד החושך והמדה המגנה על ישראל בגלות · מאמר 5 · פיסקה 1 · דף ריג ע"א

לשון הזוהר

רִבִּי יוֹסֵי פָּתַח וְאָמַר, ׳וְהָיָה יוֹם אֶחָד הוּא יִוָּדַע לַה' לֹא יוֹם וְלֹא לַיְלָה וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר׳ (זכריה ד, ז). רוֹצֶה לְמֵימַר, תְּרֵין מְעַרְעִין בִּישִׁין דְּאָתָן לִבְנוֹהִי לְמֶהוֵי בְּגָלוּתָא בְּאַרַע שַׂנְאֵיהוֹן, וְלָא יִסְתְּכֵי בְּהוֹן, כַּמָּה שְׁנִין סַגִּיאִין, עַל חוֹבֵיהוֹן בְּקוּשְׁטָא, הָכִי יִזְנַח יַתְהוֹן בְּאַרַע שַׂנְאֵיהוֹן. וְיִסַּב בְּנַיְיהוּ דְּאַרַע לְהוֹן בִּישִׁין אִלֵּין, וְיַדְבֵּר לְהוֹן לַאֲרַע טַב כְּפִירוּשָׁא דִקְרָא. וְהֲוָה תְּרֵי רַבְרְבָן סַגִּיאִין מַעַלְיָיאן הֲוָה מְטַרְקָן תְּחוֹת כָּרְסֵי יְקָרָא, דְּאַפַּטְרוֹפָּא דְּיִשְׂרָאֵל מְכִילָתָא חֲמִישָׁאָה, בְּדִיל דִּיְהוֹן בְּגָלוּתָא כָּל עִדָּנָא הָדֵין, וְאַרַע דְּנָשֵׁי יַתְהוֹן בְּאַרַע שַׂנְאֵיהוֹן.

תרגום

רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח וְאָמַר, ׳וְהָיָה יוֹם אֶחָד הוּא יִוָּדַע לַה' לֹא יוֹם וְלֹא לַיְלָה וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר׳ (זכריה יד, ז) - רוֹצֶה לוֹמַר, שְׁנֵי מִקְרִים רָעִים שֶׁבָּאוּ לְבָנָיו לִהְיוֹת בַּגָּלוּת בְּאֶרֶץ שׂוֹנְאֵיהֶם, וְלֹא יִסְתַּכֵּל בָּהֶם כַּמָּה שָׁנִים רַבּוֹת עַל חֲטָאֵיהֶם בֶּאֱמֶת, כֵּן יִזְנַח אוֹתָם בְּאֶרֶץ שׂוֹנְאֵיהֶם, וְיִשָּׂא בְּנֵיהֶם שֶׁאֵרְעוּ לָהֶם הָרָעוֹת הַלָּלוּ, וְיַנְהִיגֵם לְאֶרֶץ טוֹבָה כְּפֵרוּשׁ הַכָּתוּב. וְהָיָה שְׁנֵי גְדוֹלִים רַבִּים מְעֻלִּים הָיוּ דוֹפְקִים תַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁאֶפּוֹטְרוֹפּוֹס שֶׁל יִשְׂרָאֵל מִדָּה חֲמִישִׁית, מִשּׁוּם הֱיוֹתָם בַּגָּלוּת כָּל הַזְּמַן הַזֶּה, וְקָרָה שֶׁיִּשְׁכַּח אוֹתָם בְּאֶרֶץ שׂוֹנְאֵיהֶם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: רבי יוסי פתח ואמר, ׳והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה והיה לעת ערב יהיה אור׳ (זכריה ד, ז). רוצה למימר, תרין מערעין בישין דאתן לבנוהי למהוי בגלותא בארע שנאיהון, ולא יסתכי בהון, כמה שנין סגיאין, על חוביהון בקושטא, הכי יזנח יתהון בארע שנאיהון. ויסב בנייהו דארע להון בישין אלין, וידבר להון לארע טב כפירושא דקרא. והוה תרי רברבן סגיאין מעלייאן הוה מטרקן תחות כרסי יקרא, דאפטרופא דישראל מכילתא חמישאה, בדיל דיהון בגלותא כל עדנא הדין, וארע דנשי יתהון בארע שנאיהון.

התרגום: רבי יוסי פתח ואמר, ׳והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה והיה לעת ערב יהיה אור׳ (זכריה יד, ז) - רוצה לומר, שני מקרים רעים שבאו לבניו להיות בגלות בארץ שונאיהם, ולא יסתכל בהם כמה שנים רבות על חטאיהם באמת, כן יזנח אותם בארץ שונאיהם, וישא בניהם שארעו להם הרעות הללו, וינהיגם לארץ טובה כפרוש הכתוב. והיה שני גדולים רבים מעלים היו דופקים תחת כסא הכבוד, שאפוטרופוס של ישראל מדה חמישית, משום היותם בגלות כל הזמן הזה, וקרה שישכח אותם בארץ שונאיהם.

מן המפרשים

הסולם: רבי יוסי פתח וכו': ר"י פתח ואמר, והיה יום אחד וגו'. ובזה פתח המקרא שלנו ויקח בידו את מנשה ואת אפרים. ולא פירש יותר והזהר מפרש דברי ר' יוסי. ואומר, שהוא רוצה לומר, כי שני מקרים רעים יבואו לבניו של יעקב, א) שיהיו בגלות בארץ…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: