ממלכת הזוהר › זוהר › ויחי › מאמר 39: ׳אל תזכר לנו עוונות ראשונים׳ - רחמי הקב"ה על ישראל וזכותם לעולם › פיסקה 2 (רכט ע"ב)

׳אל תזכר לנו עוונות ראשונים׳ - רחמי הקב"ה קודמים למקטרגים

ויחי · ׳אל תזכר לנו עוונות ראשונים׳ - רחמי הקב"ה על ישראל וזכותם לעולם · מאמר 39 · פיסקה 2 · דף רכט ע"ב

לשון הזוהר

אָתֵי לְמֵיחַב קַמֵּיהּ כְּדְבְּקַדְמִיתָא, אִינוּן חוֹבִין קַדְמָאֵי דְּאַעֲבַר מִקַּמֵּיהּ חָשִׁיב עֲלַיְיהוּ, וְעַל דָּא כְּתִיב ׳אַל תִּזְכָּר לָנוּ עֲוֹנוֹת רִאשׁוֹנִים מַהֵר יְקַדְמוּנוּ רַחֲמֶיךָ וְגו'׳. דְּאִי רַחֲמֶיךָ לֹא יַקְדִּימוּ עֲלַיְיהוּ דְיִשְׂרָאֵל, לָא יָכְלִין לְקָיְימָא בְּעַלְמָא. בְּגִין דְּכַמָּה אִינוּן מָארֵי דְּדִינָא קַשְׁיָא, מָארֵי תְּרִיסֵין, וְכַמָּה דִלְטוֹרִין דְּקָיְימֵי עֲלַיְיהוּ דְיִשְׂרָאֵל לְעֵילָא, וְאִלְמָלֵא דְּאַקְדִּים קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רַחֲמִים עֲלַייהוּ דְיִשְׂרָאֵל, עַד לָא יַשְׁגַּח בְּדִינֵיהוֹן, לָא יָכְלִין לְקָיְימָא בְּעַלְמָא. וְעַל דָּא, ׳מַהֵר יְקַדְמוּנוּ רַחֲמֶיךָ כִּי דַלוֹנוּ מְאֹד׳. דַּלּוּתָא דְעוֹבָדִין טָבִין, דַּלּוּתָא דְּעוֹבָדִין דְּכָשְׁרָן. (קמי קודשא בריך הוא).

תרגום

בָּא לַחֲטֹא לְפָנָיו כְּבַתְּחִלָּה - אוֹתָם חֲטָאִים רִאשׁוֹנִים שֶׁהֶעֱבִיר מִלְּפָנָיו, חָשַׁב עֲלֵיהֶם, וְלָכֵן כָּתוּב ׳אַל תִּזְכָּר לָנוּ עֲוֹנֹת רִאשֹׁנִים מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךְ וְגוֹ'׳ (תהלים עט, ח). שֶׁאִם רַחֲמֶיךְ לֹא יַקְדִּימוּ עַל יִשְׂרָאֵל, לֹא יוּכְלוּ לַעֲמֹד בָּעוֹלָם. מִשּׁוּם שֶׁכַּמָּה הֵם בַּעֲלֵי הַדִּין הַקָּשֶׁה, בַּעֲלֵי מָגִנִּים, וְכַמָּה מַלְשִׁינִים שֶׁעוֹמְדִים עֲלֵיהֶם שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה, וְאִלְמָלֵא שֶׁהִקְדִּים הקב"ה רַחֲמִים עַל יִשְׂרָאֵל, עַד שֶׁלֹּא יַשְׁגִּיחַ בְּדִינָם, לֹא יוּכְלוּ לַעֲמֹד בָּעוֹלָם. וְעַל זֶה ׳מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךְ כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד׳ - דַּלּוּת שֶׁל מַעֲשִׂים טוֹבִים, דַּלּוּת שֶׁל מַעֲשִׂים כְּשֵׁרִים (לִפְנֵי הקב"ה).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אתי למיחב קמיה כדבקדמיתא, אינון חובין קדמאי דאעבר מקמיה חשיב עלייהו, ועל דא כתיב ׳אל תזכר לנו עונות ראשונים מהר יקדמונו רחמיך וגו'׳. דאי רחמיך לא יקדימו עלייהו דישראל, לא יכלין לקיימא בעלמא. בגין דכמה אינון מארי דדינא קשיא, מארי תריסין, וכמה דלטורין דקיימי עלייהו דישראל לעילא, ואלמלא דאקדים קודשא בריך הוא רחמים עלייהו דישראל, עד לא ישגח בדיניהון, לא יכלין לקיימא בעלמא. ועל דא, ׳מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאד׳. דלותא דעובדין טבין, דלותא דעובדין דכשרן. (קמי קודשא בריך הוא).

התרגום: בא לחטא לפניו כבתחלה - אותם חטאים ראשונים שהעביר מלפניו, חשב עליהם, ולכן כתוב ׳אל תזכר לנו עונת ראשנים מהר יקדמונו רחמיך וגו'׳ (תהלים עט, ח). שאם רחמיך לא יקדימו על ישראל, לא יוכלו לעמד בעולם. משום שכמה הם בעלי הדין הקשה, בעלי מגנים, וכמה מלשינים שעומדים עליהם שלישראל למעלה, ואלמלא שהקדים הקב"ה רחמים על ישראל, עד שלא ישגיח בדינם, לא יוכלו לעמד בעולם. ועל זה ׳מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאד׳ - דלות של מעשים טובים, דלות של מעשים כשרים (לפני הקב"ה).

מן המפרשים

מקדש מלך: אינון חובין דאעבר קמיה וכו' פי' כמ"ש בגמרא ועון עצמו אינו נמחק שאם עשה עוד מרביעית ואילך גם הג' הראשונים נחשבים בכלל: בשמח' ורננה פי' חסד וגבורה:

אור החמה: ואלמלא דאקדים וגו' הענין שהקב"ה מקדים רחמים וכובש דין הגבורות ומיד החצונים אין להם פתחון פה ולא שליט' והיינו יקדמונו רחמיך בדיננו: מהרמ"ק זלה"ה:

מהרח"ו: ועל דא כתיב ואל תזכור לנו עונות ראשונים וגו'. כי כשהאדם עושה העונות אפי' שיהיו רבים ממינים שונים, הב"ה מעבירם ראשון ראשון, כיון שלא שנה בהם. אבל אם חזר ושנה בהם אינם נקראים עונות ראשונים אלא שניים, כי כבר שנה בהם, ואז חוזר…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: