ממלכת הזוהר › זוהר › ויחי › מאמר 33: ׳וישתחו ישראל על ראש המטה׳ - עליית יעקב לכסאו ודיני הנפש בפטירה › פיסקה 14 (רכו ע"א)

נדודי הנפש בשבעת ימי האבל בין הבית לקבר

ויחי · ׳וישתחו ישראל על ראש המטה׳ - עליית יעקב לכסאו ודיני הנפש בפטירה · מאמר 33 · פיסקה 14 · דף רכו ע"א

לשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, כָּל שִׁבְעָה יוֹמִין, נַפְשָׁא אָזְלָא מִבֵּיתָא לְקִבְרָא, וּמִקִּבְרָא לְבֵיתָא, וְאִתְאַבָּלַת עֲלֵיהּ, וּתְלַת זִמְנִין בְּיוֹמָא, אִתְדָּנוּ כְּחֲדָא נַפְשָׁא וְגוּפָא, וְלֵית מַאן דְּיָדַע בְּעַלְמָא, וְיַשְׁגַּח לְאַתְעָרָא לִבָּא.

תרגום

בֹּא רְאֵה, כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים, הַנֶּפֶשׁ הוֹלֶכֶת מֵהַבַּיִת לַקֶּבֶר, וּמֵהַקֶּבֶר לַבַּיִת, וּמִתְאַבֶּלֶת עָלָיו, וְשָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּיּוֹם נִדּוֹנִים כְּאֶחָד הַנֶּפֶשׁ וְהַגּוּף, וְאֵין מִי שֶׁיּוֹדֵעַ בָּעוֹלָם וְיַשְׁגִּיחַ לְעוֹרֵר אֶת הַלֵּב.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תא חזי, כל שבעה יומין, נפשא אזלא מביתא לקברא, ומקברא לביתא, ואתאבלת עליה, ותלת זמנין ביומא, אתדנו כחדא נפשא וגופא, ולית מאן דידע בעלמא, וישגח לאתערא לבא.

התרגום: בא ראה, כל שבעת הימים, הנפש הולכת מהבית לקבר, ומהקבר לבית, ומתאבלת עליו, ושלש פעמים ביום נדונים כאחד הנפש והגוף, ואין מי שיודע בעולם וישגיח לעורר את הלב.

מן המפרשים

נזר ישראל: ת"ח כל ז' יומין נפשין אזלא כו'. הצדיק הגמור תיכף עולה כל אחד למקומו, אבל שאר בני אדם בז' ימים אז נידון הנפש עם הגוף בקבר ונ"ר בגיהנם, ולאחר ז' ימים הגוף נתכלה, אז הנפש ג"כ הולכת לגיהנם לידון בנ"ר. ואפשר הנשמה אינה נידונית כלל,…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר