ממלכת הזוהר › זוהר › ויחי › מאמר 33: ׳וישתחו ישראל על ראש המטה׳ - עליית יעקב לכסאו ודיני הנפש בפטירה › פיסקה 11 (רכו ע"א)

נסתרות הנפש בעת יציאתה - ראיה שלאחר המוות

ויחי · ׳וישתחו ישראל על ראש המטה׳ - עליית יעקב לכסאו ודיני הנפש בפטירה · מאמר 33 · פיסקה 11 · דף רכו ע"א

לשון הזוהר

אָמַר לֵיהּ, שַׁפִּיר קָאֲמַרְתְּ, אֲבָל מִלָּה סְתִימָא אִיהוּ יַתִּיר, וּבְנֵי עַלְמָא לָא יָדְעִין, וְלָא מִסְתַּכְּלָן, דְּהָא בְּשַׁעְתָּא דְּבַר נָשׁ נָפִיק מֵעַלְמָא. נַפְשָׁא דִילֵיהּ טְמִירָא עִמֵּיהּ, וְעַד לָא נָפְקַת, עֵינוֹי דְבַּר נָשׁ חָמוּ מַה דְּחָמוּ, כְּמָה דְאוֹקִימְנָא דִּכְתִיב, ׳כִּי לא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי׳ (שמות לג, כ). בְּחַיֵּיהוֹן לָא חָמָאן, אֲבָל בְּמִיתַתְהוֹן חָמָאן.

תרגום

אָמַר לוֹ, יָפֶה אָמַרְתָּ, אֲבָל דָּבָר נִסְתָּר יוֹתֵר הוּא, וּבְנֵי הָעוֹלָם לֹא יוֹדְעִים וְלֹא מִסְתַּכְּלִים, שֶׁהֲרֵי בְּשָׁעָה שֶׁבֶּן אָדָם יוֹצֵא מֵהָעוֹלָם, נַפְשׁוֹ נִסְתֶּרֶת עִמּוֹ, וְעַד שֶׁלֹּא יוֹצֵאת, עֵינֵי הָאָדָם רוֹאוֹת מַה שֶּׁרוֹאוֹת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ ׳כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי׳ (שמות לג, כ) - בְּחַיֵּיהֶם לֹא רוֹאִים, אֲבָל בְּמִיתָתָם רוֹאִים.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר ליה, שפיר קאמרת, אבל מלה סתימא איהו יתיר, ובני עלמא לא ידעין, ולא מסתכלן, דהא בשעתא דבר נש נפיק מעלמא. נפשא דיליה טמירא עמיה, ועד לא נפקת, עינוי דבר נש חמו מה דחמו, כמה דאוקימנא דכתיב, ׳כי לא יראני האדם וחי׳ (שמות לג, כ). בחייהון לא חמאן, אבל במיתתהון חמאן.

התרגום: אמר לו, יפה אמרת, אבל דבר נסתר יותר הוא, ובני העולם לא יודעים ולא מסתכלים, שהרי בשעה שבן אדם יוצא מהעולם, נפשו נסתרת עמו, ועד שלא יוצאת, עיני האדם רואות מה שרואות, כמו שבארנו ׳כי לא יראני האדם וחי׳ (שמות לג, כ) - בחייהם לא רואים, אבל במיתתם רואים.

מן המפרשים

כתם פז: א"ל שפיר קאמרת כלומר אין ספק במה שאמרת אמנם קודם שימשוך העפר על עיני אביו צריך להעצים אותם כדי שלא ישארו פקוחות וביאר הסבה למה ואמר ועד לא נפקא וכו' יודיע כי בצאת נפשו של אדם רואה מה שלא היה בכחו לראות מקודם כמא דאוקימנא כלומר…

רמ"א: כמה דאוקימנא כמה דאוקימנא כו'. עיין לעיל דף קי"ז ע"ג (ריח:) : [קכ ב]

הסולם: א"ל שפיר קאמרת וכו': א"ל יפה אמרת, אבל הוא דבר סתום ביותר, ובני העולם אינם יודעים ואינם מסתכלים, כי בשעה שהאדם יוצא מן העולם. הנפש שלו חבויה עמו, ומטרם שיוצאת מגוף, עיניו של האדם רואות מה שרואות, כמו שבארנו, כי לא יראני האדם…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: