ממלכת הזוהר › זוהר › ויחי › מאמר 32: ׳ושכבתי עם אבתי׳ - לבושי כבוד מן הימים וזכות האבות למערת המכפלה › פיסקה 36 (רכה ע"ב)

הפסקת הטל בעוון העולם - וחזרתו מעתיקא קדישא

ויחי · ׳ושכבתי עם אבתי׳ - לבושי כבוד מן הימים וזכות האבות למערת המכפלה · מאמר 32 · פיסקה 36 · דף רכה ע"ב

לשון הזוהר

וְכַד אִשְׁתַּכַּח עַלְמָא בְּצַעֲרָא, בְּגִין דְּאִינוּן דְּמִיכִין עַל חוֹבֵי עַלְמָא, וְהַהוּא טַלָּא לָא אִתְנְגִיד וְלָא אִשְׁתַּכַּח, עַד דְּאִתְעַר סֵפֶר תּוֹרָה, כְּדְקָא חָזֵי בְּעַלְמָא. וְנַפְשָׁא אוֹדְעָא לְרוּחָא, וְרוּחָא לְנִשְׁמָתָא, וְנִשְׁמָתָא לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. כְּדֵין יָתִיב מַלְכָּא בְּכֻּרְסְיָיא דְרַחֲמֵי, וְנָגִיד מֵעַתִּיקָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה, נְגִידוּ דְטַלָּא דְבָדוֹלְחָא. וּמָטֵי לְרִישָׁא דְמַלְכָּא, וּמִתְבָּרְכִין אֲבָהָן. וְנָגִיד הַהוּא טַלָּא, לְאִינוּן דְּמִיכִין, וּכְדֵין מִתְחַבְּרָן (נ"א מתברכן) כֻּלְּהוּ, וְחָיִיס קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל עַלְמָא. וְתָאנָא, לָא חָיִיס קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל עַלְמָא, עַד דְּאוֹדַע לַאֲבָהָן וּבְגִינַיְיהוּ עַלְמָא אִתְבָּרְכָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, וַדַּאי הָכִי הוּא, וְהָא אַשְׁכַּחְנָא מִלֵּי בְּסִפְרָא דִשְׁלֹמֹה מַלְכָּא, הַהוּא עִלָּאָה, דְּקָרָא לֵיהּ עֵיטָא דְחָכְמְתָא דְכֹלָּא.

תרגום

וְכַאֲשֶׁר נִמְצָא צַעַר בָּעוֹלָם, מִשּׁוּם שֶׁהֵם יְשֵׁנִים עַל חֲטָאֵי הָעוֹלָם, וְאוֹתוֹ טַל לֹא שׁוֹפֵעַ וְלֹא נִמְצָא, עַד שֶׁמִּתְעוֹרֵר סֵפֶר תּוֹרָה כָּרָאוּי בָּעוֹלָם, וְהַנֶּפֶשׁ מוֹדִיעָה לָרוּחַ, וְהָרוּחַ לַנְּשָׁמָה, וְהַנְּשָׁמָה לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָז יוֹשֵׁב הַמֶּלֶךְ עַל כִּסֵּא רַחֲמִים, וְשׁוֹפֵעַ מֵעַתִּיקָא קַדִּישָׁא הָעֶלְיוֹן שֶׁפַע שֶׁל טַל הַבְּדוֹלַח, וּמַגִּיעַ לְרֹאשׁ הַמֶּלֶךְ, וּמִתְבָּרְכִים הָאָבוֹת. וְשׁוֹפֵעַ אוֹתוֹ טַל לְאוֹתָם יְשֵׁנִים, וְאָז כֻּלָּם מִתְחַבְּרִים (מִתְבָּרְכִים). וְחָס הקב"ה עַל הָעוֹלָם. וְלָמַדְנוּ, לֹא חָס הקב"ה עַל הָעוֹלָם עַד שֶׁמּוֹדִיעַ לָאָבוֹת, וּבִשְׁבִילָם הָעוֹלָם מִתְבָּרֵךְ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, וַדַּאי כָּךְ זֶה, וַהֲרֵי מָצָאנוּ דְבָרִים בְּסִפְרוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, אוֹתוֹ עֶלְיוֹן, שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ עֵצָה שֶׁל חָכְמָה שֶׁל הַכֹּל.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: וכד אשתכח עלמא בצערא, בגין דאינון דמיכין על חובי עלמא, וההוא טלא לא אתנגיד ולא אשתכח, עד דאתער ספר תורה, כדקא חזי בעלמא. ונפשא אודעא לרוחא, ורוחא לנשמתא, ונשמתא לקודשא בריך הוא. כדין יתיב מלכא בכרסייא דרחמי, ונגיד מעתיקא קדישא עלאה, נגידו דטלא דבדולחא. ומטי לרישא דמלכא, ומתברכין אבהן. ונגיד ההוא טלא, לאינון דמיכין, וכדין מתחברן (נ"א מתברכן) כלהו, וחייס קודשא בריך הוא על עלמא. ותאנא, לא חייס קודשא בריך הוא על עלמא, עד דאודע לאבהן ובגינייהו עלמא אתברכא. אמר רבי יוסי, ודאי הכי הוא, והא אשכחנא מלי בספרא דשלמה מלכא, ההוא עלאה, דקרא ליה עיטא דחכמתא דכלא.

התרגום: וכאשר נמצא צער בעולם, משום שהם ישנים על חטאי העולם, ואותו טל לא שופע ולא נמצא, עד שמתעורר ספר תורה כראוי בעולם, והנפש מודיעה לרוח, והרוח לנשמה, והנשמה לקדוש ברוך הוא. אז יושב המלך על כסא רחמים, ושופע מעתיקא קדישא העליון שפע של טל הבדולח, ומגיע לראש המלך, ומתברכים האבות. ושופע אותו טל לאותם ישנים, ואז כלם מתחברים (מתברכים). וחס הקב"ה על העולם. ולמדנו, לא חס הקב"ה על העולם עד שמודיע לאבות, ובשבילם העולם מתברך. אמר רבי יוסי, ודאי כך זה, והרי מצאנו דברים בספרו של שלמה המלך, אותו עליון, שקוראים לו עצה של חכמה של הכל.

מן המפרשים

הסולם: וכד אשתכח עלמא וכו': וכשהעולם נמצא בצער ואינם נענים, משום שהם האבות, ישנים מחמת עונות העולם, ואותו הטל אינו מקיץ אותם, כי אינו נמשך ואינו נמצא אז עד שנתעורר ספר תורה בעולם כראוי, ואז, הנפש מודיעה לרוח, והרוח לנשמה, והנשמה…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר