ממלכת הזוהר › זוהר › ויחי › מאמר 30: ׳ויקרא לבנו ליוסף׳ - סוד הבן, שבועת הקבורה וזכות לאה › פיסקה 19 (רכג ע"א)

יעקב נקבר עם לאה - זכות ששה שבטים מגזע קדוש

ויחי · ׳ויקרא לבנו ליוסף׳ - סוד הבן, שבועת הקבורה וזכות לאה · מאמר 30 · פיסקה 19 · דף רכג ע"א

לשון הזוהר

וְתָּא חֲזֵי, אַבְהָתָא זָכוּ לְאִתְקַבְּרָא תַּמָּן, אִינוּן וְזִוּוּגַיְיהוּ. יַעֲקֹב הוּא וְלֵאָה, מַאי טַעְמָא רָחֵל לָא, וְהָא כְּתִיב, ׳וְרָחֵל עֲקָרָה׳ (בראשית כט, לא), דְּאִיהִי עִקָּרָא דְבֵיתָא. אֶלָּא, לֵאָה זָכְתָה בֵּיהּ, לְאֲפָקָא שִׁית שִׁבְטִין מִגִּזְעָא קַדִּישָׁא בְּעַלְמָא יַתִּיר. וּבְגִינֵי כָּךְ, אִתְיַיהֲבַת עִמֵּיהּ לְזִוּוּגָא בִּמְעַרְתָּא.

תרגום

וּבֹא וּרְאֵה, הָאָבוֹת זָכוּ לְהִקָּבֵר שָׁם הֵם וְזִוּוּגֵיהֶם. יַעֲקֹב - הוּא וְלֵאָה. מָה הַטַּעַם רָחֵל לֹא, וַהֲרֵי כָּתוּב ׳וְרָחֵל עֲקָרָה׳ (בראשית כט, לא) - שֶׁהִיא עִקַּר הַבַּיִת? אֶלָּא לֵאָה זָכְתָה בּוֹ לְהוֹצִיא שִׁשָּׁה שְׁבָטִים מִגֶּזַע קָדוֹשׁ בָּעוֹלָם יוֹתֵר, וּמִשּׁוּם כָּךְ הִיא נִתְּנָה עִמּוֹ לְזִוּוּג בַּמְּעָרָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ותא חזי, אבהתא זכו לאתקברא תמן, אינון וזווגייהו. יעקב הוא ולאה, מאי טעמא רחל לא, והא כתיב, ׳ורחל עקרה׳ (בראשית כט, לא), דאיהי עקרא דביתא. אלא, לאה זכתה ביה, לאפקא שית שבטין מגזעא קדישא בעלמא יתיר. ובגיני כך, אתייהבת עמיה לזווגא במערתא.

התרגום: ובא וראה, האבות זכו להקבר שם הם וזווגיהם. יעקב - הוא ולאה. מה הטעם רחל לא, והרי כתוב ׳ורחל עקרה׳ (בראשית כט, לא) - שהיא עקר הבית? אלא לאה זכתה בו להוציא ששה שבטים מגזע קדוש בעולם יותר, ומשום כך היא נתנה עמו לזווג במערה.

מן המפרשים

אור החמה: מאי טעמא רחל לא וגו' משני דרכי' אפשר להקשות או שתהיה גם רחל או דוקא רחל שהיא עקר. ותירץ לשניהם כי לאה זכתה ביה כי כפי הראוי היתה לעשו שהוא הבכור וכיון שפגם לקח בכורתו יעקב ומאז זכה בבת זוגו ולהוליד ששה בנים מוא"ו עילאה וששה…

הסולם: ות"ח אבהתא וכו': ובוא וראה, האבות זכו להקבר שם במערת המכפלה, הם ובת זוגם, יעקב נקבר הוא ולאה, מהו הטעם שלא נקברה עמו רחל, והרי כתוב, ורחל עקרה, שיורה, שהיא עקרת הבית. ומשיב, אלא לאה, זכתה בו יותר, ביעקב, להוציא ממנו ששה שבטים…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר