ממלכת הזוהר › זוהר › ויחי › מאמר 21: ׳צאנה וראינה בנות ציון׳ - מסע הנשמה מן ההסתלקות עד גן עדן העליון › פיסקה 7 (ריח ע"ב)

רוח עליונה מתוספת בשעת המיתה - ׳כי לא יראני וחי׳

ויחי · ׳צאנה וראינה בנות ציון׳ - מסע הנשמה מן ההסתלקות עד גן עדן העליון · מאמר 21 · פיסקה 7 · דף ריח ע"ב

לשון הזוהר

אוּף הָכָא, בְּשַׁעְתָּא דְּדִינָא דְבַר נָשׁ יִתְעַר, שָׁארֵי וְקָרֵי לֵיהּ, וְלֵית דְּיָדַע לֵיהּ, בַּר הַהוּא בַּר נָשׁ דְּשָׁכִיב. דְּתָנִינָן, בְּשַׁעְתָּא דְּבַר נָשׁ שָׁכִיב, וְדִינָא שַׁרְיָא עֲלֵיהּ לְנַפְקָא מֵהַאי עַלְמָא, אִתּוֹסַף רוּחָא עִלָּאָה בֵּיהּ, מַה דְּלָא הֲוָה בְּיוֹמוֹי. וְכֵיוָן דְּשַׁרְיָא עֲלוֹי וְאִתְדָּבַּק בֵּיהּ, חָמֵי מַה דְּלָא זָכָה בְּיוֹמוֹי, מִשּׁוּם דְּאִתּוֹסַף בֵּיהּ הַהוּא רוּחָא. וְכַד אִתּוֹסַף בֵּיהּ וְחָמָא, כְּדֵין נָפִיק מֵהַאי עַלְמָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳תּוֹסֶף רוּחָם יִגְוָעוּן וְאֶל עֲפָרָם יְשׁוּבוּן׳ (תהילים קד, כט). כְּדֵין כְּתִיב, ׳כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי׳ (שמות לג, כ), בְּחַיֵּיהוֹן לָא זָכָאן, בְּמִיתַתְהוֹן זָכָאן.

תרגום

אַף כָּאן, בְּשָׁעָה שֶׁדִּין הָאָדָם יִתְעוֹרֵר, מַתְחִיל ׳וְקוֹרֵא לוֹ׳, וְאֵין מִי שֶׁיּוֹדֵעַ בָּזֶה, פְּרָט לְאוֹתוֹ אִישׁ שֶׁשּׁוֹכֵב. שֶׁשָּׁנִינוּ, בְּשָׁעָה שֶׁהָאִישׁ שׁוֹכֵב וְהַדִּין שָׁרוּי עָלָיו לָצֵאת מֵהָעוֹלָם הַזֶּה, מִתּוֹסֶפֶת בּוֹ רוּחַ עֶלְיוֹנָה מַה שֶּׁלֹּא הָיָה בְּיָמָיו, וְכֵיוָן שֶׁשּׁוֹרָה עָלָיו וְנִדְבֶּקֶת בּוֹ, רוֹאֶה מַה שֶּׁלֹּא זָכָה בְּיָמָיו, מִשּׁוּם שֶׁהִתּוֹסְפָה בּוֹ אוֹתָהּ הָרוּחַ. וּכְשֶׁמִּתּוֹסֶפֶת בּוֹ וְרוֹאֶה, אָז יוֹצֵא מֵהָעוֹלָם הַזֶּה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שם) ׳תֹּסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן וְאֶל עֲפָרָם יְשׁוּבוּן׳ - אָז כָּתוּב ׳כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי׳ (שמות לג, כ) - בְּחַיֵּיהֶם לֹא זוֹכִים, בְּמִיתָתָם זוֹכִים.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אוף הכא, בשעתא דדינא דבר נש יתער, שארי וקרי ליה, ולית דידע ליה, בר ההוא בר נש דשכיב. דתנינן, בשעתא דבר נש שכיב, ודינא שריא עליה לנפקא מהאי עלמא, אתוסף רוחא עלאה ביה, מה דלא הוה ביומוי. וכיון דשריא עלוי ואתדבק ביה, חמי מה דלא זכה ביומוי, משום דאתוסף ביה ההוא רוחא. וכד אתוסף ביה וחמא, כדין נפיק מהאי עלמא, הדא הוא דכתיב, ׳תוסף רוחם יגועון ואל עפרם ישובון׳ (תהילים קד, כט). כדין כתיב, ׳כי לא יראני האדם וחי׳ (שמות לג, כ), בחייהון לא זכאן, במיתתהון זכאן.

התרגום: אף כאן, בשעה שדין האדם יתעורר, מתחיל ׳וקורא לו׳, ואין מי שיודע בזה, פרט לאותו איש ששוכב. ששנינו, בשעה שהאיש שוכב והדין שרוי עליו לצאת מהעולם הזה, מתוספת בו רוח עליונה מה שלא היה בימיו, וכיון ששורה עליו ונדבקת בו, רואה מה שלא זכה בימיו, משום שהתוספה בו אותה הרוח. וכשמתוספת בו ורואה, אז יוצא מהעולם הזה. זהו שכתוב (שם) ׳תסף רוחם יגועון ואל עפרם ישובון׳ - אז כתוב ׳כי לא יראני האדם וחי׳ (שמות לג, כ) - בחייהם לא זוכים, במיתתם זוכים.

מן המפרשים

הסולם: אוף הכא וכו': אף כאן, בשעה שנתעורר דין על האדם, תרנגול השחור מתחיל וקורא, ואין מי שיודע זה, חוץ מאדם ההוא ההולך למות, כי למדנו בשעה שהאדם הולך למות, והדין שורה עליו, לצאת מן העולם, נתוסף עליו רוח העליון בשיעור שלא היה לו…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: