נשמתו היוצאת מדי לילה בשלושים יום - וצלם האדם הנחשך
ויחי · ׳ויקרבו ימי ישראל למות׳ - כרוזי העולמות וגורל הרוח בצאתה · מאמר 19 · פיסקה 9 · דף ריז ע"ב
לשון הזוהר
תָּנָא, כָּל אִינוּן תְּלָתִין יוֹמִין, נִשְׁמָתֵיהּ נָפְקַת מִנֵּיהּ בְּכָל לֵילְיָא, וְסָלְקַת וְחָמַאת דּוּכְתָּהּ בְּהַהוּא עַלְמָא, וְהַהוּא בַּר נָשׁ לָא יָדַע, וְלָא אַשְׁגַּח, וְלָא שַׁלִּיט בְּנִשְׁמָתֵיהּ, כָּל אִינוּן תְּלָתִין יוֹמִין כְּמָה דְּהֲוָה בְּקַדְמִיתָא. דִּכְתִיב, ׳אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ לִכְלא אֶת הָרוּחַ וְגו'׳ (קהלת ח, ח). אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, מִכַּד שָׁרָאן אִינוּן תְּלָתִין יוֹמִין, צַלְמָא דְּבַּר נָשׁ אִתְחֲשַׁךְ, וְדִיוּקְנָא דְאִתְחֲזֵי בְּאַרְעָא אִתְמְנָעַת.
תרגום
שָׁנִינוּ, כָּל אוֹתָם שְׁלֹשִׁים יָמִים נִשְׁמָתוֹ יוֹצֵאת מִמֶּנּוּ בְּכָל לַיְלָה, וְעוֹלָה וְרוֹאָה אֶת מְקוֹמָהּ בְּאוֹתוֹ הָעוֹלָם, וְאוֹתוֹ אָדָם לֹא יוֹדֵעַ וְלֹא מַשְׁגִּיחַ וְלֹא שׁוֹלֵט בְּנִשְׁמָתוֹ כָּל אוֹתָם שְׁלֹשִׁים יוֹם כְּמוֹ שֶׁהָיָה בַּתְּחִלָּה, שֶׁכָּתוּב ׳אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ לִכְלֹא אֶת הָרוּחַ וְגוֹ'׳ (קהלת ח, ח). אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מִכְּשֶׁמַּתְחִילִים אוֹתָם שְׁלֹשִׁים יוֹם, צֶלֶם הָאָדָם נֶחְשָׁךְ, וְהַדְּיוֹקָן שֶׁנִּרְאֶה בָּאָרֶץ נִמְנָע.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תנא, כל אינון תלתין יומין, נשמתיה נפקת מניה בכל ליליא, וסלקת וחמאת דוכתה בההוא עלמא, וההוא בר נש לא ידע, ולא אשגח, ולא שליט בנשמתיה, כל אינון תלתין יומין כמה דהוה בקדמיתא. דכתיב, ׳אין אדם שליט ברוח לכלא את הרוח וגו'׳ (קהלת ח, ח). אמר רבי יהודה, מכד שראן אינון תלתין יומין, צלמא דבר נש אתחשך, ודיוקנא דאתחזי בארעא אתמנעת.
התרגום: שנינו, כל אותם שלשים ימים נשמתו יוצאת ממנו בכל לילה, ועולה ורואה את מקומה באותו העולם, ואותו אדם לא יודע ולא משגיח ולא שולט בנשמתו כל אותם שלשים יום כמו שהיה בתחלה, שכתוב ׳אין אדם שליט ברוח לכלא את הרוח וגו'׳ (קהלת ח, ח). אמר רבי יהודה, מכשמתחילים אותם שלשים יום, צלם האדם נחשך, והדיוקן שנראה בארץ נמנע.
מן המפרשים
הסולם: אמר ר' יהודה וכו': אר"י,בשעה שנלכדו רגליו של בני אדם, וימיו מתקרבים, יום ההוא נקרא יום ה' להשיב אליו הרוח. למדנו, בשעה ההיא פוקד אותו כתר הקדוש על רוחו של האדם, ומי הוא, הוא שכתוב בו ימי שנותינו בהם שבעים שנה, שהיא כתר השביעי…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: