ממלכת הזוהר › זוהר › ויגש › מאמר 8: ׳הרעות להמית את בנה׳ - סוד רשות הרע ועליית אליהו בלא מיתה › פיסקה 4 (רט ע"א)

סילוק שמירת הקב"ה מהנדבק ברע - ושליטת הרע ליטול נשמה

ויגש · ׳הרעות להמית את בנה׳ - סוד רשות הרע ועליית אליהו בלא מיתה · מאמר 8 · פיסקה 4 · דף רט ע"א

לשון הזוהר

וְאִי תֵימָא דְּרַע לָא אִתְעֲבִיד לְבַר נָשׁ מֵעִם קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. תָּא חֲזֵי, בְּזִמְנָא דְבַר נָשׁ אָזִיל לִימִינָא, נְטִירוּ דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא תָּדִיר לְגַבֵּיהּ, וְלָא יָכִיל סִטְרָא אָחֳרָא לְשַׁלְטָאָה עֲלֵיהּ. וְהַאי רָע אִתְכַּפְיָא קַמֵּיהּ, וְלָא יָכִיל לְשַׁלְּטָאָה. וְכֵיוָן דִּנְטִירָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְעַבְרָא מִנֵּיהּ, בְּגִין דְּאִיהוּ אִתְדָּבַּק בְּרָע, כְּדֵין הַהוּא רָע, כֵּיוָן דְּחָמֵי דְּלָאו עִמֵּיהּ נְטִירוּ, כְּדֵין שַׁלִּיט עֲלֵיהּ, וְאָתֵי לְשֵׁיצָאָה לֵיהּ, וּכְדֵין אִתְיְהִיב לֵיהּ רְשׁוּ, וְנָטִיל נִשְׁמָתֵיהּ. משֶׁה אָמַר לָמָּה הֲרֵעוֹתָ, דְּאִתְיְהִיב לֵיהּ רְשׁוּ לְסִטְרָא דְרָע, לְמִשְׁלַט עֲלַיְיהוּ דְיִשְׂרָאֵל, לְמֶהֱוֵי בְּשִׁעְבּוּדָא דִילֵיהּ. דָּבָר אַחֵר לָמָּה הֲרֵעוֹתָ, דְּחָמָא כַּמָּה מִנְהוֹן דְּהֲווּ מֵתִין, וְאִתְמְסָרוּ בְּסִטְרָא דְרָע.

תרגום

וְאִם תֹּאמַר שֶׁרַע לֹא נַעֲשֶׂה לְאִישׁ מֵעִם הקב"ה - בֹּא רְאֵה, בִּזְמַן שֶׁאָדָם הוֹלֵךְ לְיָמִין, שְׁמִירָתוֹ שֶׁל הקב"ה תָּמִיד אֶצְלוֹ, וְלֹא יָכוֹל הַסִּטְרָא אַחֲרָא לִשְׁלֹט עָלָיו, וְהָרָע הַזֶּה נִכְנָע לְפָנָיו וְלֹא יָכוֹל לִשְׁלֹט. וְכֵיוָן שֶׁשְּׁמִירַת הקב"ה עוֹבֶרֶת מִמֶּנּוּ, מִשּׁוּם שֶׁהוּא נִדְבָּק בָּרָע, אָז אוֹתוֹ הָרָע, כֵּיוָן שֶׁרוֹאֶה שֶׁאֵין עִמּוֹ שְׁמִירָה, אָז שׁוֹלֵט עָלָיו וּבָא לְהַשְׁמִיד אוֹתוֹ, וְאָז נִתֶּנֶת לוֹ רְשׁוּת וְנוֹטֵל אֶת נִשְׁמָתוֹ. מֹשֶׁה אָמַר ׳לָמָה הֲרֵעֹתָה׳, שֶׁנִּתְּנָה רְשׁוּת לַצַּד הָרָע לִשְׁלֹט עַל יִשְׂרָאֵל, לִהְיוֹת בַּשִּׁעְבּוּד שֶׁלּוֹ. דָּבָר אַחֵר ׳לָמָה הֲרֵעֹתָה׳ - שֶׁרָאָה כַּמָּה מֵהֶם שֶׁהָיוּ מֵתִים וְנִמְסְרוּ לַצַּד הָרָע.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ואי תימא דרע לא אתעביד לבר נש מעם קודשא בריך הוא. תא חזי, בזמנא דבר נש אזיל לימינא, נטירו דקודשא בריך הוא תדיר לגביה, ולא יכיל סטרא אחרא לשלטאה עליה. והאי רע אתכפיא קמיה, ולא יכיל לשלטאה. וכיון דנטירא דקודשא בריך הוא אתעברא מניה, בגין דאיהו אתדבק ברע, כדין ההוא רע, כיון דחמי דלאו עמיה נטירו, כדין שליט עליה, ואתי לשיצאה ליה, וכדין אתיהיב ליה רשו, ונטיל נשמתיה. משה אמר למה הרעות, דאתיהיב ליה רשו לסטרא דרע, למשלט עלייהו דישראל, למהוי בשעבודא דיליה. דבר אחר למה הרעות, דחמא כמה מנהון דהוו מתין, ואתמסרו בסטרא דרע.

התרגום: ואם תאמר שרע לא נעשה לאיש מעם הקב"ה - בא ראה, בזמן שאדם הולך לימין, שמירתו של הקב"ה תמיד אצלו, ולא יכול הסטרא אחרא לשלט עליו, והרע הזה נכנע לפניו ולא יכול לשלט. וכיון ששמירת הקב"ה עוברת ממנו, משום שהוא נדבק ברע, אז אותו הרע, כיון שרואה שאין עמו שמירה, אז שולט עליו ובא להשמיד אותו, ואז נתנת לו רשות ונוטל את נשמתו. משה אמר ׳למה הרעתה׳, שנתנה רשות לצד הרע לשלט על ישראל, להיות בשעבוד שלו. דבר אחר ׳למה הרעתה׳ - שראה כמה מהם שהיו מתים ונמסרו לצד הרע.

מן המפרשים

כתם פז: והשיב ת"ח בזמנין דבר נש אזיל וכו' יאמר כי האדם הוא הגורם לעצמו הרע או להיות שמור ממנו וזה כי בהיותו אוחז דרך ימין הנה ימין ה' תמיד על ימינו לשומרו מכל דבר ר"ע אמנם בהטותו אל דרך שמאל מני הדרך תסתלק מעליו השמירה ומיד יחול עליו…

אור החמה: משה אמר למה הרעות דאתייהב רשו וגומר בתחלת מציאות שעבודם וזה דוחק לז"א ד"א שהיה שם הרעה מחודשת ובאותה הבחינ' היה שם חידוש הרעה. או אפשר דעל הרעה זו מתרעם על תחלתה מעת גלותם.

הסולם: ואי תימא דרע וכו': שואל, ואם תאמר, שלא נעשה רע לאדם מן הקב"ה. ומשיב, בוא וראה, בזמן שאדם הולך לימין, שמירתו של הקב"ה נמצא לו תמיד, והסטרא אחרא אינו יכול לשלוט עליו, ו רע הזה נכנע לפניו ואינו יכול לשלוט. ומתוך ששמירתו של הקב"ה…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר