ממלכת הזוהר › זוהר › ויגש › מאמר 7: ׳ולא יכול יוסף להתאפק׳ - צדיק המפרנס העולם וייחוד ישראל עם קונם › פיסקה 3 (רח ע"א)

העמדת העולם על עמוד הצדיק - נהר היוצא מעדן להשקות

ויגש · ׳ולא יכול יוסף להתאפק׳ - צדיק המפרנס העולם וייחוד ישראל עם קונם · מאמר 7 · פיסקה 3 · דף רח ע"א

לשון הזוהר

׳פִּזַּר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים׳ (תהלים קיב, ט). רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, כַּד בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַלְמָא, קָאִים לֵיהּ עַל סַמְכָא חַד, וְצַדִּיק שְׁמֵיהּ, וְהַאי צַדִּיק אִיהוּ קִיּוּמָא דְעַלְמָא, וְדָא אִיהוּ דְאַשְׁקֵי, וְזָן לְכֹלָּא. דִּכְתִיב, ׳וְנָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֶד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים׳ (בראשית ב, י).

תרגום

׳פִּזַּר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים׳ (תהלים קיב, ט). רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, כְּשֶׁבָּרָא הקב"ה אֶת הָעוֹלָם, הֶעֱמִיד אוֹתוֹ עַל עַמּוּד אֶחָד וּשְׁמוֹ צַדִּיק, וְהַצַּדִּיק הַזֶּה הוּא הַקִּיּוּם שֶׁל הָעוֹלָם, וְזֶה הוּא שֶׁמַּשְׁקֶה וְזָן לַכֹּל, שֶׁכָּתוּב ׳וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים׳ (בראשית ב, י).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ׳פזר נתן לאביונים׳ (תהלים קיב, ט). רבי אלעזר אמר, כד ברא קודשא בריך הוא עלמא, קאים ליה על סמכא חד, וצדיק שמיה, והאי צדיק איהו קיומא דעלמא, ודא איהו דאשקי, וזן לכלא. דכתיב, ׳ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים׳ (בראשית ב, י).

התרגום: ׳פזר נתן לאביונים׳ (תהלים קיב, ט). רבי אלעזר אמר, כשברא הקב"ה את העולם, העמיד אותו על עמוד אחד ושמו צדיק, והצדיק הזה הוא הקיום של העולם, וזה הוא שמשקה וזן לכל, שכתוב ׳ונהר יצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים׳ (בראשית ב, י).

מן המפרשים

כתם פז: ולא עוד אלא דהא צדקה דאיהו עביד קיים לעד וכו'. ור' אלעזר יבאר הכתוב ע"ד הסוד ואמר כד ברא קב"ה עלמא העמידו על צדיק א' הוא היסוד שנקרא חי ח"י העולמי"ם והוא קיום העולמים ונותן בר לחם ומזון לכל אשר ברא והוא סוד הנה"ר היוצא מעד"ן…

אור החמה: ת"ח ויגש אליו יהודה כלומר בא וראה דכל מאי דאמרינן הכי הוא שכן כתיב ויגש אליו יהודה ר"ל יהודה שהוא נפש דוד מלכות נגש אל יוסף שהוא היסוד ליטול ע"י השפעה מהרוח דהיינו ת"ת. וז"ש תקרובתא דעלמא בעלמא וכו' . לאתאחד' דא בדא וכו' כלומר…

אור יקר: וז״ש צדיק איהו קיומא וכו/ ועולם זה לאו דווקא מדת המלכות אלא העולם ממש.

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: