קושיית רבי יצחק למה כל הפרשה ולא רק השם - רק בכתיבת כל הפרשה מתעטר שם זה בעטרותיו
ואתחנן · שיר המעלות אליך נשאתי את עיני - סוד היושבי בשמים ורשמי בני המלך בגוף לבוש ומזוזה · מאמר 17 · פיסקה 7 · דף רסו ע"א
לשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ רִבִּי יִצְחָק, אִי הָכִי, יִרְשׁוֹם בַּר נָשׁ שְׁמָא דָּא בְּפִתְחָא דְּבֵיתָא, וְלָא יַתִּיר, אֲמַאי כָּל פַּרְשְׁתָּא. אָמַר לֵיהּ שַׁפִּיר הוּא, דְּהָא שְׁמָא דָּא לָא אִתְעֲטָּר, אֶלָּא בְּאִינּוּן אַתְוָון כֻּלְּהוּ, רְשִׁימִין בִּרְשִׁימָא דְּמַלְכָּא, וְכַד אַכְתָּב כָּל פַּרְשְׁתָּא, כְּדֵין שְׁמָא דָּא מִתְעֲטָּר בְּעִטְרוֹי וְנָפִיק מַלְכָּא בְּכָל חֵילוֹי, כֻּלְּהוּ רְשִׁימִין בִּרְשִׁימָא דְּמַלְכָּא, כְּדֵין דַּחֲלִין מִנֵּיהּ, וְעַרְקִין מִקַּמֵּיהּ.
תרגום
אָמַר לוֹ רַבִּי יִצְחָק, אִם כָּךְ, שֶׁיִּרְֹשם הָאָדָם שֵׁם זֶה בְּפֶתַח הַבַּיִת וְלֹא יוֹתֵר. לָמָּה כָּל הַפָּרָשָׁה? אָמַר לוֹ, יָפֶה הוּא, שֶׁהֲרֵי שֵׁם זֶה לֹא מִתְעַטֵּר אֶלָּא בְּאוֹתָן אוֹתִיּוֹת כֻּלָּן, רְשׁוּמוֹת בְּרֹשֶׁם הַמֶּלֶךְ, וּכְשֶׁנִּכְתֶּבֶת כָּל הַפָּרָשָׁה, אָז שֵׁם זֶה מִתְעַטֵּר בְּעַטְרוֹתָיו, וְיוֹצֵא הַמֶּלֶךְ עִם כָּל חֵילוֹתָיו, כֻּלָּם רְשׁוּמִים בְּרֹשֶׁם הַמֶּלֶךְ, וְאָז פּוֹחֲדִים מִמֶּנּוּ וּבוֹרְחִים מִפָּנָיו.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר ליה רבי יצחק, אי הכי, ירשום בר נש שמא דא בפתחא דביתא, ולא יתיר, אמאי כל פרשתא. אמר ליה שפיר הוא, דהא שמא דא לא אתעטר, אלא באינון אתוון כלהו, רשימין ברשימא דמלכא, וכד אכתב כל פרשתא, כדין שמא דא מתעטר בעטרוי ונפיק מלכא בכל חילוי, כלהו רשימין ברשימא דמלכא, כדין דחלין מניה, וערקין מקמיה.
התרגום: אמר לו רבי יצחק, אם כך, שירשם האדם שם זה בפתח הבית ולא יותר. למה כל הפרשה? אמר לו, יפה הוא, שהרי שם זה לא מתעטר אלא באותן אותיות כלן, רשומות ברשם המלך, וכשנכתבת כל הפרשה, אז שם זה מתעטר בעטרותיו, ויוצא המלך עם כל חילותיו, כלם רשומים ברשם המלך, ואז פוחדים ממנו ובורחים מפניו.
מן המפרשים
הסולם: א"ל ר' יצחק וכו': א"ל ר"י, אם כן, ירשום האדם שם הזה, שדי , בפתח הבית, ולא יותר, למה צריכים כל הפרשה שבמזוזה. אמר לו, יפה הוא, כי שם הזה, שדי, שהוא יסוד, אינו מתעטר, אלא באלו האותיות כולם הרשומים ברשימת המלך, דהיינו הנכתבים…
מקדש מלך, פירוש הרמ"ז: וז"ש כולהו רשימין פי' כולם עד סיומן. וכ"ש דצריך להתפשט הארת שם שד"י שבחזה דזעיר בכל שני שלישי תפארתו שכנגדם כתר רחל ואז ההוא שמא אתעטר להאיר בחכמה ובינה דנוקבא המתחלת בפ' א' דנ"ה כנז"ל ששם הוא עיקר הדלת. ועוד הוסיף טעם אחר באומרו: