ממלכת הזוהר › זוהר › ואתחנן › מאמר 14: חקק משה כה אותיות בסוד היחוד - ארבע פרשיות התפלין וארבעה מלאכים המלוים היוצא בהם › פיסקה 3 (רסד ע"ב)

ברוך זה נקדה עליונה זכר שם זה עולם הבא - כבוד זה ימין ושמאל בתפלה של יד מלכותו

ואתחנן · חקק משה כה אותיות בסוד היחוד - ארבע פרשיות התפלין וארבעה מלאכים המלוים היוצא בהם · מאמר 14 · פיסקה 3 · דף רסד ע"ב

לשון הזוהר

וְרָזָא דָּא, בָּרוּךְ: דָּא רָזָא דִּנְקוּדָה עִלָּאָה, דְּאִיהוּ בָּרוּךְ, דְּכָל בִּרְכָאן נַבְעִין מִתַּמָּן. וְאִי תֵּימָא, עָלְמָא דְּאָתֵי אִקְרֵי בָּרוּךְ. לָאו הָכִי. דְּהָא נְקוּדָּה עִלָּאָה אִיהוּ דְּכַר, עָלְמָא דְּאָתֵי נוּקְבָּא, אִיהוּ בָּרוּךְ, וְאִיהִי בְּרָכָה, בָּרוּךְ דְּכַר, בְּרָכָה נוּקְבָּא. וְעַל דָּא בָּרוּךְ אִיהוּ נְקוּדָּה עִלָּאָה. שֵׁם: דָּא עָלְמָא דְּאָתֵי, דְּאִיהוּ שֵׁם גָּדוֹל. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וּמַה תַּעֲשֵׂה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל׳ (יהושע ז, ט). כְּבוֹד: דָּא כְּבוֹד עִלָּאָה, דְּאִיהוּ יְמִינָא וּשְׂמָאלָא, וְכֻלְּהוּ כְּלִילָן בְּהַאי תְּפִלָּה שֶׁל יַד, דְּאִיהוּ מַלְכוּתוֹ. וְנָטִיל כֹּלָּא בְּגַוִּיהּ, וּבְהַאי אִתְּכְּלִילָן בְּהַאי מַלְכוּת, עָלְמִין כֻּלְּהוּ, לְמֵיזָן לוֹן, וּלְסַפְּקָא לוֹן, בִּכְמָּה דְּאִצְּטְרִיכוּ.

תרגום

וְסוֹד זֶה, בָּרוּךְ - זֶה סוֹד שֶׁל נְקֻדָּה עֶלְיוֹנָה, שֶׁהוּא בָּרוּךְ, שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת נוֹבְעוֹת מִשָּׁם. וְאִם תֹּאמַר, הָעוֹלָם הַבָּא נִקְרָא בָּרוּךְ - לֹא כָּךְ, שֶׁהֲרֵי נְקֻדָּה עֶלְיוֹנָה הִיא זָכָר, עוֹלָם הַבָּא נוּקְבָּא. הוּא בָּרוּךְ וְהִיא בְּרָכָה. בָּרוּךְ זָכָר, בְּרָכָה נוּקְבָּא. וְעַל זֶה בָּרוּךְ הוּא נְקֻדָּה עֶלְיוֹנָה. שֵׁם - זֶה הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא שֵׁם גָּדוֹל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וּמַה תַּעֲשֵׂה לְשִׁמְךְ הַגָּדוֹל׳ (יהושע ז, ט) - כְּבוֹד - זֶה כָּבוֹד עֶלְיוֹן, שֶׁהוּא יָמִין וּשְׂמֹאל, וְכֻלָּם כְלוּלִים בִּתְפִלָּה זוֹ שֶׁל יָד, שֶׁהִיא מַלְכוּתוֹ. וְלוֹקֵחַ הַכֹּל לְתוֹכָהּ, וּבָזֶה נִכְלָלִים בַּמַּלְכוּת הַזֹּאת כָּל הָעוֹלָמוֹת לָזוּן אוֹתָם וּלְהַנּוֹת אוֹתָם בְּמַה שֶּׁהִצְטָרְכוּ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ורזא דא, ברוך: דא רזא דנקודה עלאה, דאיהו ברוך, דכל ברכאן נבעין מתמן. ואי תימא, עלמא דאתי אקרי ברוך. לאו הכי. דהא נקודה עלאה איהו דכר, עלמא דאתי נוקבא, איהו ברוך, ואיהי ברכה, ברוך דכר, ברכה נוקבא. ועל דא ברוך איהו נקודה עלאה. שם: דא עלמא דאתי, דאיהו שם גדול. כמה דאת אמר ׳ומה תעשה לשמך הגדול׳ (יהושע ז, ט). כבוד: דא כבוד עלאה, דאיהו ימינא ושמאלא, וכלהו כלילן בהאי תפלה של יד, דאיהו מלכותו. ונטיל כלא בגויה, ובהאי אתכלילן בהאי מלכות, עלמין כלהו, למיזן לון, ולספקא לון, בכמה דאצטריכו.

התרגום: וסוד זה, ברוך - זה סוד של נקדה עליונה, שהוא ברוך, שכל הברכות נובעות משם. ואם תאמר, העולם הבא נקרא ברוך - לא כך, שהרי נקדה עליונה היא זכר, עולם הבא נוקבא. הוא ברוך והיא ברכה. ברוך זכר, ברכה נוקבא. ועל זה ברוך הוא נקדה עליונה. שם - זה העולם הבא, שהוא שם גדול, כמו שנאמר ׳ומה תעשה לשמך הגדול׳ (יהושע ז, ט) - כבוד - זה כבוד עליון, שהוא ימין ושמאל, וכלם כלולים בתפלה זו של יד, שהיא מלכותו. ולוקח הכל לתוכה, ובזה נכללים במלכות הזאת כל העולמות לזון אותם ולהנות אותם במה שהצטרכו.

מן המפרשים

אור החמה: מן המקבילה בתרומה מאמר סג, ו (קסב.) ברוך דא רזא וגו' היינו חכמה שהיא מקור הברכות והיא תחלת ההגלות כמו הנקודה וגו'. שם וגומר בינה שם ולבוש לחכמה. כבוד היינו כללות ימין ושמאל: וכולהו כלילן בהאי והיינו מלכותו להראות מעמר כולם בה…

קרני אור: דא כבוד עלאה דא כבוד עלאה. ר"ל ת"ת שכולל חו"ג, וז"ש 'דאיהו' כו':

הסולם: ורזא דא, ברוך וכו': וסוד זה הוא, ברוך , זה סוד נקודה עליונה, שהיא חכמה, שהיא ברוך, משום שכל הברכות נובעות משם. ואם תאמר, שעולם הבא נקרא ברוך, שהיא בינה. אינו כן, כי נקודה עליונה, חכמה, היא זכר, ועולם הבא, בינה, היא נקבה, לפיכך…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: