וידעת היום - לימוד המצוה בדרך פרט לסוף ארבעים שנה
וארא · ׳ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים׳ - מצוות ידיעת ה' בכלל ובפרט · מאמר 5 · פיסקה 4 · דף כה ע"א
לשון הזוהר
וּלְסוֹף מ' שְׁנִין, דְּקָא אִשְׁתְּדָלוּ בְּכָל אִינּוּן פִּקּוּדִין דְּאוֹרַיְיתָא, דְּאוֹלִיף לוֹן מֹשֶׁה, בֵּין אִינּוּן דְּמִתְנָהֲגֵי בְּאַרְעָא בֵּין אִינּוּן דְּמִתְנָהֲגֵי לְבַר מֵאַרְעָא כְּדֵין, אוֹלִיף לוֹן בְּאוֹרַח פְּרָט. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (׳דבהם ד'׳) ׳וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וְהֲשֵׁבוֹתָ אֶל לְבָבֶךָ׳ - ׳הַיּוֹם דַּיְיקָא, מַה דְּלָא הֲוָה רְשׁוּ מִקַּדְמַת דְּנָא׳. ׳כִּי יהו"ה הוּא הָאֱלהִים׳ - דָּא בְּאוֹרַח פְּרָט. בְּמִלָּה דָּא, כַּמָּה רָזִין וְסִתְרִין אִית בָּהּ, וְדָא, וְהַהוּא דְּקַדְמֵיתָא, כֹּלָּא מִלָּה חֲדָא, דָּא בִּכְלָל, וְדָא בִּפְרָט.
תרגום
וּלְסוֹף אַרְבָּעִים שָׁנָה, שֶׁכְּשֶׁהִשְׁתַּדְּלוּ בְּכָל אוֹתָן מִצְווֹת שֶׁל הַתּוֹרָה שֶׁלִּמֵּד אוֹתָם מֹשֶׁה, בֵּין אוֹתָן שֶׁנּוֹהֲגוֹת בָּאָרֶץ וּבֵין אוֹתָן שֶׁנּוֹהֲגוֹת בְּחוּץ לָאָרֶץ, אָז לִמֵּד אוֹתָם בְּדֶרֶךְ פְּרָט. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבוֹתָ אֶל לְבָבֶךְ׳ (דברים ד, לט) - הַיּוֹם דַּוְקָא, מַה שֶּׁלֹּא הָיָה רְשׁוּת מִקֹּדֶם לָכֵן. ׳כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים׳ - זֶה בְּדֶרֶךְ פְּרָט. בְּדָבָר זֶה כַּמָּה סוֹדוֹת וּסְתָרִים יֵשׁ בּוֹ, וְזֶה וְאוֹתוֹ שֶׁבַּהַתְחָלָה הַכֹּל דָּבָר אֶחָד, זֶה בִּכְלָל וְזֶה בִּפְרָט.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ולסוף מ' שנין, דקא אשתדלו בכל אינון פקודין דאורייתא, דאוליף לון משה, בין אינון דמתנהגי בארעא בין אינון דמתנהגי לבר מארעא כדין, אוליף לון באורח פרט. הדא הוא דכתיב, (׳דבהם ד'׳) ׳וידעת היום והשבות אל לבבך׳ - ׳היום דייקא, מה דלא הוה רשו מקדמת דנא׳. ׳כי יהו"ה הוא האלהים׳ - דא באורח פרט. במלה דא, כמה רזין וסתרין אית בה, ודא, וההוא דקדמיתא, כלא מלה חדא, דא בכלל, ודא בפרט.
התרגום: ולסוף ארבעים שנה, שכשהשתדלו בכל אותן מצוות של התורה שלמד אותם משה, בין אותן שנוהגות בארץ ובין אותן שנוהגות בחוץ לארץ, אז למד אותם בדרך פרט. זהו שכתוב ׳וידעת היום והשבות אל לבבך׳ (דברים ד, לט) - היום דוקא, מה שלא היה רשות מקדם לכן. ׳כי ה' הוא האלהים׳ - זה בדרך פרט. בדבר זה כמה סודות וסתרים יש בו, וזה ואותו שבהתחלה הכל דבר אחד, זה בכלל וזה בפרט.
מן המפרשים
יהל אור: דא בארח פרט. ר"ל שה' הוא כלל שם העצם מעיד על מציאותו ואלהים הוא דיין ומנהיג את העולם ובורא ומחיה כל דבר וכל הנהגות של העולמות. ולכן נאמר בששת ימי בראשית הכל שם 'אלהים'. וידיעת הפרט האיך עצם כבודו מנהיג העולם בכל מדה זהו "ה'…
הסולם: ולסוף מ' שנין וכו': ולסוף ארבעים שנה, שכבר השתדלו בכל המצות שבתורה שלמד אותם משה, בין אלו שנוהגים בארץ בין אלו שנוהגים בחוץ לארץ, אז למד אותם בדרך פרט, ז"ש, וידעת היום והשבות אל לבבך, היום, בדיוק, מה שלא היה להם רשות לדעת…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: