ממלכת הזוהר › זוהר › וארא › מאמר 5: ׳ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים׳ - מצוות ידיעת ה' בכלל ובפרט › פיסקה 10 (כה ע"ב)

אנכי בראש עשרת הדברות - רמז לשליט עליון בכלל ובפרט

וארא · ׳ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים׳ - מצוות ידיעת ה' בכלל ובפרט · מאמר 5 · פיסקה 10 · דף כה ע"ב

לשון הזוהר

כַּד יָהַב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אוֹרַיְיתָא לְיִשְׂרָאֵל עַל טוּרָא דְּסִינַי, מִלָּה קַדְמָאָה אִיהוּ אָנֹכִי. אָנֹכִי סַלְּקָא לְרָזִין (עלמין) סַגִּיאִין, וְהָכָא אִיהוּ רָזָא דְּפִקּוּדָא קַדְמָאָה, לְמִנְדַּע לֵיהּ בִּכְלָלָא. בְּגִין דִּכְתִּיב ׳אָנֹכִי, הָא קָא רָמִיז, דְּאִית אֱלָהָא שַׁלִּיטָא עִלָּאָה (דאיהו) עַל עָלְמָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר׳ ׳כִּי יהו"ה אֱלהֶיךָ אֵשׁ אוֹכְלָה הוּא׳ (דברים ד, כד) - פִּקּוּדָא קַדְמָאָה בִּכְלָל. בִּפְרָט, בְּגִין דִּכְתִּיב, ׳ה' אֱלֹהֶיךָ׳ - דָּא פְּרָט, וְדָא כְּלָל וּפְרָט, פִּקּוּדָא קַדְמָאָה, דְּאִצְטְרִיךְ לְמִנְדַּע בְּרִישָׁא וּבְסוֹפָא, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא. (ע"כ רעיא מהימנא).

תרגום

כְּשֶׁנָּתַן הקב"ה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל עַל הַר סִינַי, דָּבָר רִאשׁוֹן הוּא אָנֹכִי. אָנֹכִי עוֹלֶה לְסוֹדוֹת (עוֹלָמוֹת) רַבִּים, וְכָאן הוּא סוֹד שֶׁל מִצְוָה רִאשׁוֹנָה לְהַכִּיר אוֹתוֹ בַּכְּלָל. מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב אָנֹכִי, הֲרֵי רוֹמֵז שֶׁיֵּשׁ אֱלוֹהַּ שַׁלִּיט עֶלְיוֹן (שֶׁהוּא) עַל הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳כִּי ה' אֱלֹהֶיךְ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא מִצְוָה רִאשׁוֹנָה בִּכְלָל׳ (דברים ד, כד). בִּפְרָט, מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב ׳ה' אֱלֹהֶיךְ׳ (בראשית כא) - זֶה פְּרָט, וְזֶה כְּלָל וּפְרָט, מִצְוָה רִאשׁוֹנָה, שֶׁצָּרִיךְ לָדַעַת בָּרֹאשׁ וּבַסּוֹף כְּפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ. (ע"כ רעיא מהימנא).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: כד יהב קודשא בריך הוא אורייתא לישראל על טורא דסיני, מלה קדמאה איהו אנכי. אנכי סלקא לרזין (עלמין) סגיאין, והכא איהו רזא דפקודא קדמאה, למנדע ליה בכללא. בגין דכתיב ׳אנכי, הא קא רמיז, דאית אלהא שליטא עלאה (דאיהו) על עלמא, כמה דאת אמר׳ ׳כי יהו"ה אלהיך אש אוכלה הוא׳ (דברים ד, כד) - פקודא קדמאה בכלל. בפרט, בגין דכתיב, ׳ה' אלהיך׳ - דא פרט, ודא כלל ופרט, פקודא קדמאה, דאצטריך למנדע ברישא ובסופא, כמה דאוקימנא. (ע"כ רעיא מהימנא).

התרגום: כשנתן הקב"ה תורה לישראל על הר סיני, דבר ראשון הוא אנכי. אנכי עולה לסודות (עולמות) רבים, וכאן הוא סוד של מצוה ראשונה להכיר אותו בכלל. משום שכתוב אנכי, הרי רומז שיש אלוה שליט עליון (שהוא) על העולם, כמו שנאמר ׳כי ה' אלהיך אש אכלה הוא מצוה ראשונה בכלל׳ (דברים ד, כד). בפרט, משום שכתוב ׳ה' אלהיך׳ (בראשית כא) - זה פרט, וזה כלל ופרט, מצוה ראשונה, שצריך לדעת בראש ובסוף כפי שבארנו. (ע"כ רעיא מהימנא).

מן המפרשים

יהל אור: אנכי סלקא לרזין כו'. כמ"ש בז"ח ל"ד ע"ד אנכי הכא איהו רזא כלל ופרט כו' אנכי כללא כו' ה' אלהיך פרט כו' עי"ש. ור"ל שהכל נכלל באנכי בכלל וה' אלהיך הוא בפרט כמ"ש שם:

הסולם: כד יהב קב"ה וכו': כשנתן הקב"ה את התורה לישראל על הר סיני, מלה ראשונה הוא, אנכי, אנכי עולה להרבה סודות, וכאן הוא סוד מצוה הראשונה לדעת אותו בכלל. כי כתוב, אנכי, הרומז שיש אלקים מושל עליון על העולם, שה"ס ז"א, שהוא כלל. כמש"א, כי…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: