ממלכת הזוהר › זוהר › וארא › מאמר 3: ׳אשרי אדם לא יחשב ה' לו עוון׳ - ארבעת היסודות ובריאת האדם מעפר המקדש › פיסקה 12 (כד ע"ב)

תולדת הכסף הנחושת והברזל מהיאחזות היסודות בעפר

וארא · ׳אשרי אדם לא יחשב ה' לו עוון׳ - ארבעת היסודות ובריאת האדם מעפר המקדש · מאמר 3 · פיסקה 12 · דף כד ע"ב

לשון הזוהר

מַיִם אִתְאֲחִיד בֶּעָפָר, וּקְרִירוּתָא בְּלָחוּתָא עָבִיד כֶּסֶף, הַשְׁתָּא הָא עָפָר אִתְאֲחִיד בִּתְרֵין סִטְרִין, בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף, וְאִתְיְיהִיב בֵּינַיְיהוּ. רוּחָא אָחִיד לְמַיִם, וְאָחִיד (הגהה תמיהה במה דאמר רוח קר ויבש שאם כן עפר ורוח שוים בטבעם אבל יש אומרים כי רוח חם ולח (עמ"ש בתיקונים ל"ה ב') ואם כן נוכל לומר דאחיד רוח לתרין סטרין אש חם ויבש ורוח חם ולח סטרא דאיהו חם אחיד באש וסטרא דאיהו לח אחיד במיא ואפריש מחלוקת דאשא ומיא. עפר איהו קר ויבש ומים קרים ולחים וסטרא דקר אחיד בעפר בסטרא דקר אשתכח דעפר מקבל עליה כלהו בגין כך אחיד לתרין סטרין דהא אש חם ויבש מים קר ולח ע"כ) לְאֵשׁ, וְאַפִּיק תְּרֵין כְּחַד, דְּאִיהוּ ׳עֵין נְחֹשֶׁת קָלָל׳ (יחזקאל א, ז). וְעָפָר דְּקַאמְרָן, כַּד אִיהוּ בִּלְחוֹדוֹי, בִּיבִישׁוּ וּקְרִירוּ דִּילֵיהּ, נָפִיק בַּרְזֶל, וְסִימָנִיךְ, ׳אִם קֵהָה הַבַּרְזֶל וְגוֹ'׳ (קהלת י, י) וְהַאי עָפָר, אִתְאֲחִיד בְּכֻלְּהוּ, וְכֻלְּהוּ עַבְדִין בֵּיהּ כְּגַוְונָא דִּלְהוֹן. תָּא חֲזֵי, בְּלָא עָפָר, לֵית זָהָב וָכָסֶף וּנְחֹשֶׁת, דְּהָא כָּל חַד וְחַד אוֹזִיף לְחַבְרֵיהּ מִדִּילֵיהּ, לְאִתְקַשְּׁרָא דָּא בְּדָא. וְאִתְאֲחִיד עָפָר בְּכֻלְּהוּ, בְּגִין דִּתְרֵין סִטְרִין אֲחִידָן לֵיהּ, אֶשָּׁא וּמַיָּא. וְרוּחָא אִתְקְרִיב בֵּיהּ, בְּגִין אִלֵּין תְּרֵין וְעָבִיד בֵּיהּ עֲבִידְתָּא.

תרגום

מַיִם נֶאֱחָזִים בֶּעָפָר, וּקְרִירוּת בְּלַחוּת עוֹשֶׂה כֶסֶף, כָּעֵת הֲרֵי עָפָר נֶאֱחָז בִּשְׁנֵי צְדָדִים, בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף, וְנִתָּן בֵּינֵיהֶם. רוּחַ אוֹחֶזֶת אֶת הַמַּיִם, וְאוֹחֶזֶת (תמיהה, במה שֶׁאָמַר רוּחַ קַר וְיָבֵשׁ, שֶׁאִם כֵּן, רוּחַ וְעָפָר שָׁוִים בטבעם, אֲבָל יֵשׁ אוֹמְרִים כִּי רוּחַ חַם וְלַח, וְאִם כֵּן נוּכַל לוֹמַר שֶׁאוֹחֵז הָרוּחַ לִשְׁנֵי צְדָדִים אֵשׁ חַם וְיָבֵשׁ, וְרוּחַ חַם וְלַח. הַצַּד שֶׁהוּא חַם אוֹחֵז באש, והצד שֶׁהוּא לַח אוֹחֵז במים, וּמַפְרִיד מַחֲלֹקֶת שֶׁל אֵשׁ וּמַיִם. עָפָר הוּא קַר וְיָבֵשׁ, וּמַיִם קָרִים וְלַחִים, והצד הקר אוֹחֵז בעפר בְּצַד הקר. נִמְצָא שעפר מְקַבֵּל עָלָיו כֻּלָּם, מִשּׁוּם כָּךְ אָחוּז לִשְׁנֵי הַצְּדָדִים, שֶׁהֲרֵי אֵשׁ חַם וְיָבֵשׁ, מַיִם קַר וְלַח. ע"כ) אֶת הָאֵשׁ, וּמוֹצִיאָה שְׁנַיִם כְּאֶחָד, שֶׁהוּא עֵין נְחֹשֶׁת קָלָל. וְעָפָר שֶׁאָמַרְנוּ, כְּשֶׁהוּא לְבַדּוֹ בַּיֹּבֶשׁ וְהַקֹּר שֶׁלּוֹ, יוֹצֵא בַּרְזֶל, וְסִימָנְךְ - ׳אִם קֵהָה הַבַּרְזֶל וְגוֹ'׳ (קהלת י, י). וְעָפָר זֶה נֶאֱחָז בְּכֻלָּם, וְכֻלָּם עוֹשִׂים בּוֹ כַּצּוּרָה שֶׁלָּהֶם. בֹּא רְאֵה, בְּלֹא עָפָר אֵין זָהָב וְכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת, שֶׁהֲרֵי כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַלְוֶה לַחֲבֵרוֹ מִשֶּׁלּוֹ לְהִתְקַשֵּׁר זֶה בָּזֶה. וְהֶעָפָר נֶאֱחָז בְּכֻלָּם, מִשּׁוּם שֶׁשְּׁנֵי צְדָדִים אוֹחֲזִים אוֹתוֹ, אֵשׁ וּמַיִם. וְרוּחַ נִקְרֶבֶת לוֹ בִּשְׁבִיל שְׁנֵי אֵלֶּה וְעוֹשֶׂה בּוֹ מַעֲשֶׂה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: מים אתאחיד בעפר, וקרירותא בלחותא עביד כסף, השתא הא עפר אתאחיד בתרין סטרין, בזהב ובכסף, ואתייהיב בינייהו. רוחא אחיד למים, ואחיד (הגהה תמיהה במה דאמר רוח קר ויבש שאם כן עפר ורוח שוים בטבעם אבל יש אומרים כי רוח חם ולח (עמ"ש בתיקונים ל"ה ב') ואם כן נוכל לומר דאחיד רוח לתרין סטרין אש חם ויבש ורוח חם ולח סטרא דאיהו חם אחיד באש וסטרא דאיהו לח אחיד במיא ואפריש מחלוקת דאשא ומיא. עפר איהו קר ויבש ומים קרים ולחים וסטרא דקר אחיד בעפר בסטרא דקר אשתכח דעפר מקבל עליה כלהו בגין כך אחיד לתרין סטרין דהא אש חם ויבש מים קר ולח ע"כ) לאש, ואפיק תרין כחד, דאיהו ׳עין נחשת קלל׳ (יחזקאל א, ז). ועפר דקאמרן, כד איהו בלחודוי, ביבישו וקרירו דיליה, נפיק ברזל, וסימניך, ׳אם קהה הברזל וגו'׳ (קהלת י, י) והאי עפר, אתאחיד בכלהו, וכלהו עבדין ביה כגוונא דלהון. תא חזי, בלא עפר, לית זהב וכסף ונחשת, דהא כל חד וחד אוזיף לחבריה מדיליה, לאתקשרא דא בדא. ואתאחיד עפר בכלהו, בגין דתרין סטרין אחידן ליה, אשא ומיא. ורוחא אתקריב ביה, בגין אלין תרין ועביד ביה עבידתא.

התרגום: מים נאחזים בעפר, וקרירות בלחות עושה כסף, כעת הרי עפר נאחז בשני צדדים, בזהב ובכסף, ונתן ביניהם. רוח אוחזת את המים, ואוחזת (תמיהה, במה שאמר רוח קר ויבש, שאם כן, רוח ועפר שוים בטבעם, אבל יש אומרים כי רוח חם ולח, ואם כן נוכל לומר שאוחז הרוח לשני צדדים אש חם ויבש, ורוח חם ולח. הצד שהוא חם אוחז באש, והצד שהוא לח אוחז במים, ומפריד מחלקת של אש ומים. עפר הוא קר ויבש, ומים קרים ולחים, והצד הקר אוחז בעפר בצד הקר. נמצא שעפר מקבל עליו כלם, משום כך אחוז לשני הצדדים, שהרי אש חם ויבש, מים קר ולח. ע"כ) את האש, ומוציאה שנים כאחד, שהוא עין נחשת קלל. ועפר שאמרנו, כשהוא לבדו ביבש והקר שלו, יוצא ברזל, וסימנך - ׳אם קהה הברזל וגו'׳ (קהלת י, י). ועפר זה נאחז בכלם, וכלם עושים בו כצורה שלהם. בא ראה, בלא עפר אין זהב וכסף ונחשת, שהרי כל אחד ואחד מלוה לחברו משלו להתקשר זה בזה. והעפר נאחז בכלם, משום ששני צדדים אוחזים אותו, אש ומים. ורוח נקרבת לו בשביל שני אלה ועושה בו מעשה.

מן המפרשים

מקדש מלך: רוח חם ולח וסטרא וכו' פי' שרוח הוא פנימיות ת"ת ולכך מכריע בין הפנימיים שהם אש ומים פנימיות ח"ג ולקמן מזכיר הזוהר דרום אתאחיד במזרח וכו' שהוא הכרעת מזרח שהוא כלי הת"ת. עם דרום וצפון חצוניות ח"ג. בגין דמערב אתאחיד עפרא דאיהו קר…

אור החמה: ועפר כד איהו בלחודוי. שאינה מתייחדת למעלה ואין לחות וחמימות מחסד וגבורה אלא יבשה וקרה: נפיק ברזל סוד הדין החזק והשפעות חזקות ודינין תקיפין כהא פרזלא דמהדק כלא. וסי' אם (כהה) [קהה] הברזל כלומר אם שיניה קהות שאין ליחות וחמימות…

הסולם: וז"ש , (באות ל"ו) דהא אש תוקפא דחמימותא ביה, דהיינו דינין דנוקבא הבאים מחמת המסך. ויבישו דיליה תקיף, היינו בחינת השפע שבו שהולך ממטה למעלה ואינו נשפע ממנו למטה, וכמו יבש הוא כלפי מטה. והמים הם קר ולח, כי הדינין שבהם אינם אלא…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר